משתמש:בראנד/המרד הגדול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 67:
===הנסיונות להרגעת המרד ונאומו של אגריפס===
בעוד חייליו של פלורוס טובחים בתושבים, המלך [[אגריפס השני]] שהה ב[[אלכסנדריה]] כדי להיפגש עם [[טיבריוס יוליוס אלכסנדר]], הנציב החדש ב[[מצרים]].{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר ב', פרק טו, סעיף א'.}} בהיעדרו, נאלצה אחותו [[ברניקי]] לנסות ולטפל במצב. היא שלחה את אנשיה אל פלורוס בבקשה שיורה לעצור את הטבח, אולם הוא התעלם ממנה. חייליו אף העזו לתקוף את ברניקי עצמה, והיא נאלצה להימלט לארמון ולהסתגר בו עם שומרי ראשה במשך כל הלילה. למחרת היום הצליחה ההנהגה בירושלים להרגיע את העם. פלורוס דרש כי נכבדי העם יצאו לקראתו, ויברכו את חייליו החונים מחוץ לעיר לשלום. העם נענה לדרישה זו, ונכבדי העם, הכוהנים, יצאו לקראת חייליו. אלה התנפלו עליהם ורמסו אותם בפרסות סוסיהם. העם, אשר הבין כי פלורוס מתכוון עתה לבזוז את [[בית המקדש]] מיהר והרס את האולמות שחיברו את [[מצודת אנטוניה]] אל בית המקדש, ובכך מנע מאנשי פלורוס להגיע אל המקדש עצמו. פלורוס זימן את הכוהנים, והבטיח להם לצאת מירושלים. לבקשת הכוהנים הושאר גדוד ([[קוהורטה]]) אחד על מנת לשמור על הסדר, ועיקר הצבא יצא מירושלים, אך הנזק שנגרם ביומיים אלו היה קשה.
פלורוס שלח דו"ח לגאלוס על המאורעות. אולם מנגד, גאלוס קיבל דיווחים גם מברניקי, אשר הצביעו על מעלליו ושחיתותו של פלורוס. בשל כך, הוא החליט לשלוח נציג מטעמו כדי לחקור את האירועים. במקבי, גם אגריפס החל במסעו חזרה מאלכסנדריה לארץ ישראל. הוא נפגש עם הנציג הרומי ליד [[יבנה]] ויחד עמו המשיך לירושלים. אגריפס נפגש עם נציגי העם אשר התלוננו בפניו על מעשיו של פלורוס. לאחר מכן, זימן אגריפס את תושבי ירושלים לקסיסטוס ([[לשכת הגזית]]), ולצד אחותו ברניקי נשא בפניהם נאום בניסיון להרגיע את הרוחות. יוסף בן מתתיהו מביא בשלמותו את נאומו של אגריפס. אגריפס טען מחד כי מרד ברומא כולה בגלל מעשיו של פלורוס מהווים עוולה מוסרית, ומנגד תאר את עוצמתה של רומא ואת חולשת המורדים והסביר מדוע המרד אינו משתלם. הוא סיים את נאומו במילים: "ואתם היוועצו בדבר, אם להחזיק בשלום, למען תהיה ידי עמכם, או ללכת אחרי אש קנאתכם ולסכן בעצמכם, ונפשי לא תבוא בסודכם". על פי עדותו של יוסף בן מתתיהו: "וככלות אגריפס את הדברים האלה זלגו עיניו דמעות וגם אחותו בכתה עמו, ובדמעותיהם עלה בידם לשכך את חמת העם".
תגובת ההמונים לנאומו של אגריפס הייתה כי אין הם רוצים להילחם ברומא, אלא רק בפלורוס. אגריפס הציע להם לשלם את המס לרומא ולשקם את האולמות שהרסו. הצעה זו התקבלה, אולם אז סרב אגריפס לארגן משלחת שתתלונן ברומא בפני הקיסר [[נירון]] על עוולותיו של פלורוס, וביקש מהעם להמתין עוד קצת עד שפלורוס יוחלף. בקשה זו התקבלה בקריאות זעם ובמטח אבנים, ואגריפס נאלץ להימלט מהעיר. המרד היה לעובדה קיימת.
==הצדדים הלוחמים==
| |||