משתמש:בראנד/המרד הגדול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 73:
===השתלטות המורדים על ירושלים===
בינתיים, קבוצת [[סיקריים]] בפיקודו של [[מנחם בן יהודה|מנחם]] בנו של [[יהודה הגלילי]] פשטה על [[מצדה]] ושחטה את חיל המצב הרומאי המקומי. במקביל, [[אלעזר בן חנניה|אלעזר הכהן]] בנו של הכהן הגדול לשעבר [[חנניה בן נדבאי]] הסית את הכהנים בבית המקדש לבטל את [[קרבן הקיסר]], ובכך נתן את האות הסופי לפרוץ המרד נגד הרומאים. בראותו שהאירועים בירושלים רק מחמירים, שלח אגריפס לירושלים צבא של 3000 [[פרשים]] בפיקודו של [[פיליפוס בן יקים]] שר צבאו, להלחם במורדים. חייליו של אגריפס כבשו את [[העיר העליונה]], בה התגוררה אוכלוסייה אוהדת, אך במשך 7 ימים לא הצליחו לכבוש גם את [[העיר התחתונה]] ו[[הר הבית]], שם שלטו המורדים. ביום השמיני, [[ט"ו באב]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ב', פרק יז, סעיף ו', הערה 4 (תרגום שמחוני).}}, חג [[קורבן העצים]], מנעו המורדים מיריביהם להשתתף בפולחן בבית המקדש. מי שכן הורשה לעלות להר הבית, היו בני השכבות החלשות, ביניהם הסתננו הסיקריים, בעלי החרבות הקצרות תחת כנף בגדיהם. הסיקריים היו תגבורת מכרעת למורדים. צבאו של אגריפס לא הצליח לעמוד בפני הכמות והתעוזה ונהדף מהעיר העליונה, אזור מגורי הכהנים והעשירים. המורדים שרפו את בית חנניה הכהן הגדול ואת ארמונותיהם של אגריפס וברניקי, כמו גם את בית הארכיון, במטרה להשמיד את שטרי החובות של הלווים ולהשבית בכך את גביית הכספים, זאת כדי למשוך אליהם את העניים, כדי שאלה יתקוממו על העשירים. רבים מהכהנים ונכבדי העם ירדו להסתתר במנהרות, כאשר רבים אחרים (וביניהם חנניה הכהן הגדול בעצמו) ברחו עם צבא המלך אל "חצר המלך"{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ב', פרק יז, סעיף ו'.}}, מצודת ארמון המלך [[הורדוס]] מעל העיר העליונה, שם נמצאו חייליו של פלורוס. למחרת, ב[[ט"ז באב]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ב', פרק יז, סעיף ז', הערה 5 (תרגום שמחוני).}}, צרו המורדים על [[מצודת אנטוניה]] וב[[י"ח]] באב הרגו את החיילים הרומאים ששמרו עליה ושרפו אותה. משם מיהרו המורדים בחזרה לחצר המלך, מקום התבצרותם של חיילי אגריפס, כשהם מנסים להבקיע את החומה מארבעה כיוונים שונים.
==הצדדים הלוחמים==
| |||