השואה – הבדלי גרסאות

המשטר הנאצי פעל לביטול החירויות ה[[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] של האזרחים, שהיו נהוגות בתקופת [[רפובליקת ויימאר]]; המפלגות (מלבד הנאצית) והאיגודיםו[[איגוד מקצועי|האיגודים המקצועיים]] פורקו, הכנסייה הפכה כלי שרת של השלטונות והמדינה אורגנה מחדש בתהליך שנקרא "[[האחדה]]". כפי שהבטיחו לבוחרים במצעם, פתחו הנאצים מיד לאחר עלייתם לשלטון בתעמולהב[[תעמולה]] נמרצת ובפעולות [[אלימות]] כנגד יהודים בכל רחבי המדינה, בחרםב[[חרם כלכלי]] כנגד סחורות של יהודים, בהרחקת יהודים מהשירות הציבורי, מהנהלות בנקים ומהסגל האקדמי.

ב-9 במרץ [[1933]], התחוללו פרעות ביהודי [[ברלין]]. ב-11 במרץ 1933, התפרצו אנשי ה[[אס אה]] (פלוגות הסער של המפלגה הנאצית) לבניין בית המשפט ב[[ברסלאו]] (פולין), וסילקו ממנו את כל היהודים: שופטים, פרקליטים ועורכי דין. באותו החודש התרחשו [[פוגרומים]] ביהודים גם במקומות אחרים בגרמניה.

ב-[[1 באפריל]] [[1933]] התרחש [[חרם אחד באפריל 1933|חרם נגד יהודי גרמניה]]. במאי, התכנסו המוני אדם משולהבים בכיכרות הערים, והשליכו לאש ספרים[[ספר]]ים ממיטב הספרות היהודית, פרי עטם של גדולי הסופרים היהודיים, דוגמת [[שטפן צווייג]], [[תומאס מאן]] ו[[הרמן הסה]]. נוסף על אלו, נשרפו גם ספרי קודש.

היהודים פוטרו מעבודותיהם, סולקו מאיגודים ומועדונים, ולמעשה נודו מהחברה הגרמנית. נוסף לכל אלו, הם חוו גילויי [[אלימות]] מילולית וגופנית מאזרחים ואנשי כוחות הביטחון הנאצים.

* "'''חוק ההגנה על הדם הגרמני ועל הכבוד הגרמני'''"{{הערה|[http://www.yadvashem.org/yv/he/holocaust/about/related/docs/33.pdf נוסח החוק], באתר [[יד ושם]].}}, שעל פיו אסורים [[נישואים]] או [[יחסי מין]] בין גרמנים ויהודים. סעיפי החוק כללו הגדרת "מיהו יהודי" על פי הנאצים, דהיינו: מי שלפחות שלושה מהורי הוריו היו יהודים, או מי שרק שניים מהורי הוריו היו יהודים, והוא עצמו בן דת-משה או נשוי ליהודי.{{ש}}באותה העת, רבים שנחשדו כיהודים-למחצה נדרשו לפרט את מוצאם.

בשנת [[1936]], חלה החמרה נוספת במצב יהודי גרמניה, כאשר נכפתה עליהם העברת רכוש לידי הגרמנים. במסגרת התהליך, אשר כונה "[[אריזציה]]", השתלטו גרמנים, חלקם אנשי המפלגה הנאצית, על רכוש יהודי: חנויות, מפעלים ונכסי מקרקעין, והעבירו אותם לרשותם.

באותה השנה נרשמו הישגים חשובים במדיניות החוץ של גרמניה, כאשר חתמה על הסכם עם [[יפן]], כנגד ה[[קומוניזם]], שאליו הצטרפה [[איטליה הפאשיסטית]] שנה לאחר מכן.

במרץ [[1938]], [[אנשלוס|סיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה]]. מיד לאחר הסיפוח החלו הנאצים לרדוף גם את [[יהדות אוסטריה|יהודי אוסטריה]], שמנו כ-185,000 נפש. באוגוסט 1938, חוקק "[[חוק שינוי השמות]]": כל גבר יהודי חויב להוסיף לשמו את השם "ישראל", ובהתאם לכך- כל אשה חויבה בהוספת השם "שרה". באותו החודש הוקמה גם [[הלשכה המרכזית להגירת יהודים]] ב[[וינה|ווינה]], שבראשה עמד [[אדולף אייכמן]]. לשכה זו הפעילה אמצעים ברוטליים במטרה לעודד יהודים לעזוב את [[אוסטריה]], שסופחה לגרמניה הנאצית.

לנוכח הנסיבות ההולכות ומחמירות, כמו גם בשל עידוד [[הגירה]] של יהודים על ידי השלטונות הנאציים אל מחוץ לגרמניה, החליטו רבים מהם לעזבה. במהלך השנים 1933–1939[[1933]]–[[1939]] נמלטו מגרמניה 282,000 יהודים - למעלה ממחצית מיהודי גרמניה בעת עליית הנאצים לשלטון, וכ-117,000 יהודים נמלטו מאוסטריה, שסופחה לגרמניה (כשני שלישים ממספר יהודיה). מרבית היהודים הפליטים היגרו ל[[ארצות הברית]], ל[[דרום אמריקה]], ל[[ארץ ישראל]], ול[[בריטניה]]{{הערה|1= [http://www.ushmm.org/wlc/en/article.php?ModuleId=10005468 מידע במוזיאון השואה]}}. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-[[1 בספטמבר]] [[1939]], הצטמצמו באופן ניכר אפשרויות ההגירה של היהודים אל מחוץ לתחומי [[הרייך השלישי]], ובשלהי 1941 נסגרו כמעט לחלוטין.

הקמת מחנות ריכוז במדינה הנאצית החלה מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון. בשנת [[1934]], הוקם [[מחנה הריכוז]] הראשון, "[[מחנה הריכוז דכאו|דכאו]]", שייעודו הראשוני היה לכלוא פעילים פוליטיים גרמנים [[קומוניזם|קומוניסטים]], [[סוציאליזם|סוציאליסטים]] ו[[ליברליזם|ליברלים]] שנחשבו מתנגדי המשטר. במחנות ריכוז אחרים נעצרו [[הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית|הומוסקסואלים]], על אף שמספר בכירים נאצים היו כאלה בעצמם.