השואה – הבדלי גרסאות

ביוני [[1941]] פתחה גרמניה הנאצית ב[[מבצע ברברוסה|מתקפת פתע על ברית-המועצות]]. הייתה זו נקודת תפנית משמעותית במלחמת העולם השנייה, אם כי מבחינה אידאולוגית היא היוותה המשך למלחמת החורמה נגד האויב ה[[קומוניזם|קומוניסטי]] במזרח. בשלב זה חלה החרפה במדיניות הנאצים כלפי היהודים. במסגרת ההכנות לפלישה לברית המועצות, קבעו הנאצים סדרים לרצח המונים, והגיעו להחלטה ביצועית בנושא היהודים ואוכלוסיות לא-רצויות אחרות. התוכנית שהגיעה לגיבוש סופי כללה הכנות להשמדה ישירה והמונית שלהם. פעולותיו האלימות של הנאציזם, שעד עתה באו לידי ביטוי בהשפלה, הרעבה, ניצול כוח-עבודה וגזל רכוש של היהודים, הגיעו עתה לשיא חדש: הכחדה המונית בכל אתר ואתר.

לאחר מחקר ממושך, החליטו אנשי ה[[אס אס]] על פתרון [[המתה]] באמצעות [[גז]], ושריפת הגופות או הטמנתן. תחילה נעשו ניסויים, שחלקם יוזמות מקומיות ומארגניהן ציפו לעידוד מהממונים. איש האס אס [[ולטר ראוף]] המציא שיטת המתה באמצעות [[משאית|משאיות]] גז. השיטה פעלה באופן זה: הקורבנות נאספו מן הכפרים והוכנסו למשאית, שאל תא המטען שלה הוחדר צינור המפלט שלה (האגזוז). תוך כדי נסיעה היו הנוסעים נחנקים ולמבצעים נותר להוציא את הגוויות ולהשליך לקברים. השמדה באופן זה בוצעה זמן-מה בכפרים. במחנה הריכוז [[מאטהאוזן]] נרצחו בגז יהודים מהולנד ביולי 1942{{הערה|דינה פורת, '''הנהגה במילכוד''', עם עובד תל אביב, עמ' 513.}}. אולם, מחנה ההשמדה המאורגן הראשון הוקם ב[[חלמנו]]. תחילה נלקחו הנרצחים במשאיות שיכלו להכיל כשבעים בני אדם בממוצע. לאחר שנסגרה הדלת מאחורי אחרון הנוסעים בתא המטען, והמשאית הותנעה ויצאה לדרכה, חדר גז המנוע לתא המטען, ותוך פחות מחצי שעה היו כל הנוסעים מתים. גם שיטה זו עוררה ביקורת על חוסר יעילותה; המומחים חיפשו שיטה לרצח המונים זול ומהיר. כך, פותחה שיטת המרכזים הקבועים להשמדה בגז, שלאחריה הגופות יישרפו בו-במקום.

למעשה, עוד בטרם ההחלטה על מעבר למדיניות השמדת היהודים ההמונית, צברו הנאצים ניסיון במעשי רצח המוני ב[[תוכנית T4]] שבה רצחו עד שנת 1941 כ-80,000 גרמנים פגועי-נפש ולוקים ב[[פיגור שכלי]], בין השאר באמצעות שימוש בגז רעיל. הממונים על ביצוע הרצח היו ה[[אס אס]] ומנהיגו [[היינריך הימלר]] באמצעות "[[המשרד הראשי לביטחון הרייך]]". הנאצים ביקשו להעתיק את הניסיון והידע שנצבר בדפוסי רצח המוניים אלה, למעשי רצח נוספים כלפי יהודים, צוענים וקבוצות נוספות. [[קארל פריטש]] ערך ניסויים בגז רעיל על שבויי מלחמה רוסים ב[[אושוויץ]]. ניסויים אלה הם שהובילו לשימוש בציקלוןב[[ציקלון בה]] כגז ממית של היהודים הן במחנה אושוויץ והן במחנות אחרים.