השואה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
←‏השמדה באמצעות ירי וגז: הוספתי קישורים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
שורה 160:
[[קובץ:Einsatzgruppen Killing.jpg|ממוזער|200px|"[[היהודי האחרון בוויניצה]]" - איש ה[[איינזצגרופן]] יורה ביהודי הכורע על שפת קבר אחים של יהודים שנרצחו לפניו. [[ויניצה]], אוקראינה, ספטמבר 1941]]
 
ביוני [[1941]] פתחה גרמניה הנאצית ב[[מבצע ברברוסה|מתקפת פתע על ברית-המועצות]]. הייתה זו נקודת תפנית משמעותית במלחמת העולם השנייה, אם כי מבחינה אידאולוגית היא היוותה המשך למלחמת החורמה נגד האויב ה[[קומוניזם|קומוניסטי]] במזרח. בשלב זה חלה החרפה במדיניות הנאצים כלפי היהודים. במסגרת ההכנות לפלישה לברית המועצות, קבעו הנאצים סדרים לרצח המונים, והגיעו להחלטה ביצועית בנושא היהודים ואוכלוסיות לא-רצויות אחרות. התוכנית שהגיעה לגיבוש סופי כללה הכנות להשמדה ישירה והמונית שלהם. פעולותיו האלימות של הנאציזם, שעד עתה באו לידי ביטוי בהשפלה, הרעבה, ניצול כוח-עבודה וגזל רכוש של היהודים, הגיעו עתה לשיא חדש: הכחדה המונית בכל אתר ואתר.
 
לפני הפלישה לברית המועצות הושג הסכם בין מפקדת הצבא הגרמני לבין ראשי ה[[אס אס]] ובו הוטלה משימה על ארבע היחידות הניידות, או בכינוין - [[איינזצגרופן]] (בגרמנית: עוצבות המבצע): לנוע אחרי הצבא הכובש ולרצוח יהודים וקומוניסטים בשטח הכבוש. תוכנית ההדרכה של המרצחים כללה סרטי [[תעמולה נאצית|תעמולה]], שבהם הוצגו היהודים כמסוכנים לציבור "המהוגן", וכמפיצי מחלות. סרטים אלה, שבוימו בקפידה, נועדו להרגיל את הצופים למחשבה, כי השמדת היהודים היא מעשה חיובי. [[היטלר]] שינן לחסידיו שוב ושוב:{{ציטוט|תוכן=חובתנו לעורר בעמנו שאט נפש אינסטינקטיבי מן היהודים.|מקור={{מקור}}|מרכאות=כן}}
שורה 166:
לאחר פלישת הצבא הגרמני (ה"ורמאכט") לברית המועצות, חדרו כוחות האיינזצגרופן לעומק רוסיה, ובעזרת הצבא, רצחו למעלה משני מיליוני בני אדם ב[[אוקראינה]], [[ליטא]], [[לטביה]], [[בלארוס]] ובשטחים אחרים בתחומי ברית המועצות. רובם המוחלט של הנרצחים היה יהודים אולם לצידם נרצחו גם [[צוענים]] ו[[קומוניסטים]]. במבצעים אלו נעזרו הגרמנים במשתפי פעולה מקרב התושבים המקומיים, בהם אוקראינים, ליטאים ולטבים. בתקופה זו נמצא כי רצח המונים אל תוך [[בור ירי|בורות ירי]] ענקיים, לאחר שהוצאו התושבים מבתיהם ומאזור המגורים שלהם, כפרי או עירוני, היה יקר, לא נוח למבצעיו בדרך-כלל, ובעיקר מסורבל ולא יעיל; ההנהגה הנאצית רצתה בפתרון "הבעיה היהודית" ובהשלטת גרמניה באזורי הכיבוש החדשים במהירות, בהחלטיות ובסטריליות.
 
לאחר מחקר ממושך, החליטו אנשי ה[[אס אס]] על פתרון [[המתה]] באמצעות [[גז]], ושריפת הגופות או הטמנתן. תחילה נעשו ניסויים, שחלקם יוזמות מקומיות ומארגניהן ציפו לעידוד מהממונים. איש האס אס [[ולטר ראוף]] המציא שיטת המתה באמצעות [[משאית|משאיות]] גז. השיטה פעלה באופן זה: הקורבנות נאספו מן הכפרים והוכנסו למשאית, שאל תא המטען שלה הוחדר צינור המפלט שלה (האגזוז). תוך כדי נסיעה היו הנוסעים נחנקים ולמבצעים נותר להוציא את הגוויות ולהשליך לקברים. השמדה באופן זה בוצעה זמן-מה בכפרים. במחנה הריכוז [[מאטהאוזן]] נרצחו בגז יהודים מהולנד ביולי 1942{{הערה|דינה פורת, '''הנהגה במילכוד''', עם עובד תל אביב, עמ' 513.}}. אולם, מחנה ההשמדה המאורגן הראשון הוקם ב[[חלמנו]]. תחילה נלקחו הנרצחים במשאיות שיכלו להכיל כשבעים בני אדם בממוצע. לאחר שנסגרה הדלת מאחורי אחרון הנוסעים בתא המטען, והמשאית הותנעה ויצאה לדרכה, חדר גז המנוע לתא המטען, ותוך פחות מחצי שעה היו כל הנוסעים מתים. גם שיטה זו עוררה ביקורת על חוסר יעילותה; המומחים חיפשו שיטה לרצח המונים זול ומהיר. כך, פותחה שיטת המרכזים הקבועים להשמדה בגז, שלאחריה הגופות יישרפו בו-במקום.
 
למעשה, עוד בטרם ההחלטה על מעבר למדיניות השמדת היהודים ההמונית, צברו הנאצים ניסיון במעשי רצח המוני ב[[תוכנית T4]] שבה רצחו עד שנת 1941 כ-80,000 גרמנים פגועי-נפש ולוקים ב[[פיגור שכלי]], בין השאר באמצעות שימוש בגז רעיל. הממונים על ביצוע הרצח היו ה[[אס אס]] ומנהיגו [[היינריך הימלר]] באמצעות "[[המשרד הראשי לביטחון הרייך]]". הנאצים ביקשו להעתיק את הניסיון והידע שנצבר בדפוסי רצח המוניים אלה, למעשי רצח נוספים כלפי יהודים, צוענים וקבוצות נוספות. [[קארל פריטש]] ערך ניסויים בגז רעיל על שבויי מלחמה רוסים ב[[אושוויץ]]. ניסויים אלה הם שהובילו לשימוש בציקלוןב[[ציקלון בה]] כגז ממית של היהודים הן במחנה אושוויץ והן במחנות אחרים.
 
לא נמצאו תעודות המאשרות בוודאות כי ניתנה הוראה להשמדת היהודים, אך יש אישור לכך במכתבו של [[הרמן גרינג]], אחד מסגניו של היטלר, ל[[ריינהרד היידריך]], ראש המבצעים של האס אס, ובו נאמר כי יש להגיע לפתרון כולל לבעיית היהודים. ב-[[20 בינואר]] [[1942]] התקיימה [[ועידת ואנזה]]. בוועידה זו לא הוחלט על ביצוע "הפתרון הסופי של שאלת היהודים", שכן זה החל כחצי שנה קודם לכן; מטרות הוועידה היו הצגתו של "הפתרון הסופי" כתוכנית שגובשה על ידי היטלר, תיאום התוכנית בין משרדי הממשלה השונים והעמדת האס אס כאחראי לביצועה וכפוסק האחרון בכל בעיה שמתעוררת.