הבדלים בין גרסאות בדף "אלוהים (יהדות)"

מ
קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים, ניסוח
(ביטול גרסה 25410370 של King Jack Sparrow (שיחה) אנחנו אנציקלופדיה מקצועית ולא ספר דתי.)
מ (קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים, ניסוח)
ה[[חסידות]] ראתה בעולם הזה על כל תופעותיו התגלמות של האלהות. כל דבר שקיים בעולם הוא הופעה אלהית שהעולם (מלשון העלם) מכסה עליה. מבחינתה גם לרע שהוא העדר של הופעה אלהית, יש ניצוץ אלהי שמחזיק אותו קיים, שהרי אחרת הוא היה בטל ולא קיים, שהרי מקור כל החיוניות והיש, הוא האלהים בעצמו ושכינתו ששוכנת בעולם להחיותו{{הערה|תניא, ליקוטי אמרים, שער היחוד והאמונה פרקים א' וב'}}.
 
[[הרב קוק]] (במאמרו "יסורים ממרקים" שבספר [[אורות (ספר)|אורות]]) טען שאין לבני אדם אפשרות לחקור, לתפוס ולהבין בשכל את מהות ועצמות האלהות, וכל מי שמנסה לעשות כן חוטא בחטא ה[[גאווה|יוהרה]] והטפשות, ומביא על עצמו בלבול וסכלות. כל הגדרה באלוהות היא אלילות רוחנית. לפי הרב קוק בני האדם באשר הם, אינם יכולים להבין ולתפוס את עצמות האלהות שהיא אינסופית ובלתי מוגדרת בשום דרך וצורה, אלא רק את הופעותיה והתגלמויותיה באידאות הנצחיות, כדוגמת החכמה, התבונה, החירות, הצדק, האמת, התפארת והנצח. שהן הכר הנרחב לחקירת ועבודת האדם ולהתקשרות אל האלוהות. עוד טוען הרב קוק, שהרעיון האלוהי הוא הרעיון המרכזי של האנושות; והרבה מהרעות החולות, הרוחניות והגופניות, נובעות מכך שהאדם איננו מסוגל לקבל את הרעיון הזה בטהרתו ובשלמותו, והוא תופס אותו באופן מגשים כזה או אחרכלשהו{{הערה|1=הרב קוק, מאמרי הראי"ה, עמ' 70}}.
 
==האמונה בו==
לפי התאוריות הללו, במהלך רפורמות דתיות ב[[תקופת בית ראשון]] ובייחוד בתקופת [[שיבת ציון]] בראשית [[תקופת בית שני]], חל איחוד הדרגתי בתפיסת האלוהיות "אל עליון" ו"[[יהוה]]", קיומם של אלים אחרים הוכחש, והונח היסוד לאמונה היהודית המונותיאיסטית המאוחרת{{הערה|1=[[מארק סמית']], [http://books.google.com/books?id=S1tQ5Larst0C&lpg=PR15&ots=JfklBgJoDM&lr=&pg=PA149#v=onepage&q=&f=true, '''הופעתה של הרטוריקה המונותאיסטית בממלכת יהודה'''] {{אנגלית}}}}.
 
התאוריות האלו קשורות באופן ישיר בתזות של ביקורת המקרא, שמקובלת בקוים כלליים על העולם האקדמי בן ימינו. אך בנוגע לפרטים ולדרך ההתפתחות אין הסכמה ואף ישנן דעות מנוגדות באופן קיצוני. קיצוני מכולם היה [[יחזקאל קויפמן]] שביטל לחלוטין את התפיסות הביקורתיות בנוגע להתפתחות ה[[מונותאיזם]], בטענו שהמונותאיזם לא התפתח ואף לא יכלהיה יכול להתפתח, אלא התחולל במהפכה. זאת, אף שקויפמן קיבל את החלוקה הבסיסית של [[השערת התעודות|תורת התעודות]] לשלשה מקורות עיקריים בתורה. לדעתו יש להבדיל בין עצם החלוקה לתעודות, ובין התאוריות על רבדים והתפתחות של רסיסים רעיוניים.
 
גם כיום סוברים חוקרים כי אחד מגלגוליו הקודמים של אלהי ישראל היה האל הכנעני המקומי "אל עליון" – הוא האל הכנעני "[[אל (אל כנעני)|אל]]", הידוע מ[[שירה אוגריתית|לוחות אוגרית]], ואילו אחד מן האלים האזוריים בפנתאון היה [[יהוה]]{{הערה|1=[[מארק סמית']], [http://books.google.com/books?id=S1tQ5Larst0C&lpg=PR15&ots=JfklBgJoDM&lr=&pg=PA135#v=onepage&q=&f=true, '''אל, יהוה, והאלוהים המקורי של ישראל ויציאת מצריים'''] {{אנגלית}}}}. וסקירות מעודכנות מציגות תאוריות שונות להתפתחות דמותו של אלהי ישראל באמונה{{הערה|ראו: [http://www.see-j.net/index.php/hiphil/article/view/29/26 מייקל ס. הייזר, '''האם יהוה ואל הם אלוהיות נפרדות בדברים ל"ב ותהילים פ"ב?'''] {{אנגלית}}}}{{הערה|שם=נוס|Robert Gnuse, "The Emergence of Monotheism in Ancient Israel: A Survey of Recent Scholarship", ''Religion'' 29/4, pp. 315-336.}}.
במספר מקומות בתנ"ך מצוין מוצאו הדרומי של יהוה, לדוגמה בפסוק: "יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן"{{הערה|1={{תנ"ך|דברים|לג|ב}}.}}.
 
העדויות החוץ מקראיות למקור האל יהוה קלושות. עם זאת, ברשימה טופוגרפית מימי [[אמנחותפ השלישי]], נזכרים שישה אזורים בהם ישבו ה[[שוסו]] – נוודי מדבר, וביניהם: ארץ "שעיר" בדרום ארץ [[כנען]], וארץ "יהו" שמיקומה אינו מוזכר. מספר חוקרים מציעים, כי השם "ארץ יהו" מראה ששבטים בחבל ארץ זה עבדו את יהוה{{הערה|[[נילי שופק]], "החומר המצרי ככלי לליבון סוגיית ראשית ישראל", '''[[בית מקרא]]''' קע"ו, תשס"ד, עמ' 67-8867–88 {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23508997}}.}}.
 
עדות אפשרית נוספת לפולחן יהוה בקרב עמי המזרח הקדום נמצאת ב[[שם תאופורי|שמות תיאופוריים]] שנשאו מלכים כנעניים.
כך, ב[[ארכיון אבלה]], המתוארך לסביבות שנת [[המאה ה-26 לפנה"ס|2500 לפנה"ס]], מופיעים מספר שמות בעלי הסיומת "יה" או "יהו", ובהם מיכיה, עבדויה, פטריה, ושומיהו{{הערה|1=G Pettinato, The Royal Archives of Tell Mardikh-Ebla, The Biblical Archaeologist, 1976|שמאל=כן}}, ואילו ב[[אסטלת ספירה]], מן [[המאה ה-8 לפנה"ס]], מופיע שמו של בר-גאיה מלך [[כתך]] לצד מתעאל מלך [[ארפד]].
 
ב[[תקופת בית ראשון]] היחס לאל "יהוה" היה כאל אל [[זכר]]י, אין שום מקור המייחס לו תכונות נקביות. אף על פי שבמקרא לא מוזכרת בת זוג לאלהי ישראל, ואף מושג כזה אינו תואם אותה כפי שהיא מוצגת בו, נמצאו שתי כתובות שמוזכר בהן הצירוף: "יהוה ... ואשרתה" (כלומר ואשרתו), אלו הן כתובות [[כונתילת עג'רוד]] ו[[חורבת אל כום]]. אשרה זו מתפרשת על ידי רוב החוקרים כבת הזוג הנקבית "[[אשרה (אלה)|אשרה]]", אף שהיו ששיערו ש'אשרתו' היא עץ האשרה שניצב אצל מקדשו של יהוה. יש המשערים כי מול אמונה סינקרטית זו הפיצו הנביאים את הרעיון ש[[עם ישראל]] הוא בת זוגו של האל "יהוה"{{הערה|1='''דברים, אנציקלופדיה עולם התנ"ך''', רמת-גן 2002, עמ' 77}}. לפי הפרשנות של ממצאים אלו, יש להניח כי בתקופה זו חל כבר איחוד בין האלוהויות "יהוה" ו"אל" שכן אשרה היא בת זוגו של "אל" הכנעני{{הערה|1=[[מרדכי כוגן]], אם כי אין מידע בנוגע לזהות בעלי הכתובות, ואם היה להם קשר לישראל או השתייכו לעם ישראל [http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7885&source=327 "ה' ואשרתו: הממצאים המפתיעים בכונתילת עוג'רוד"], '''לא לבדד ישכון''': ישראל ושכניו בימי הבית הראשון, ירושלים: הוצאת משרד החינוך, 2000, עמ' ?}}.
 
חוקרים טוענים{{הערה|1=David E. Stevens, “Does Deuteronomy 32:8 Refer to ‘Sons of God’ or ‘Sons of Israel’?,” Bibliotheca
Sacra 154 (April-June 1997)|שמאל=כן}} כי הנוסח המסורתי של המקרא, ניסה להעלים עקבות למסורת על קבוצת אלים בשם 'בני אל', המדובר בפסוק מתוך [[שירת האזינו]] ב[[ספר דברים]] ל"ב, בו כתוב בנוסח המסורתי:
 
"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם;
ב[[מקרא]] השם "אלוהים" משמש באופן בלעדי בתחילת [[ספר בראשית]], בתיאור [[בריאת העולם (יהדות)|בריאת העולם]]. בנוסף המילה "אלוהים" ונגזרות שלה מתארות גם [[דיין (הלכה)|דיינים]]{{הערה|{{ציטוטון|אִם-לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל-הָאֱלֹהִים: אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ|שמ' כב, 7}}{{ש}}עַֽל־כָּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מוֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כָּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ(-שמות כ"ב, ח')}} בעלי שררה{{הערה|{{ציטוטון|וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ|שמ' ז, 1-2}}}} ו[[אליל]]ים{{הערה|{{ציטוטון| וְעַתָּה יְראוּ אֶת-ה', וְעִבְדוּ אֹתוֹ--בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת; וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים, אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, וְעִבְדוּ, אֶת-ה'|יהושע כד, יט}}}}. הפועל "ברא" ייחודי במקרא לאלהים{{הערה|ראו, שד"ל, רמב"ן על בראשית א1. כנראה הפועל מתאר פעולה של יצירה יש מאין.}}.
 
ביהדות כל האלוהים הקיימים (האלוהיות, האדונים, השופטים וכו'), כולם כאחד, כפופים תחת "אל אחד". אחד מ[[השם המפורש|שמותיו המפורשים]] של אותו אל היינו יהוה: {{ציטוטון| כִּי '''יְהוָה ''' אֱלֹהֵיכֶם הוּא '''אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים''' וַ'''אֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים''' הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד|דברים י, יז-יח}}. על כן נאמר, {{ציטוטון| וְעַתָּה יְראוּ אֶת-יְהוָה, וְעִבְדוּ אֹתוֹ--בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת; '''וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים''', אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, וְעִבְדוּ, אֶת-יְהוָה|יהושע כד, יט}}. במילים אחרות, אדון האדונים, המושל ושולט בארץ הוא יהוה לבדו ועל כן, רק לו צריכים בני האדם לציית. לעיתים המקרא משתמש בשם "אלוהים" או בשם "אל" לבדו, מפני הציווי [[לא תישא|לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ]], בשל הרצון להדגיש את תפקידו כאל או כדי להקל על ההבנה.{{הערה|קשה לאדם להבין מי הוא י-ה-ו-ה ועל כן המקרא ממשיל את מעשיו למעשי אדם או קוראת לו על פי תפקיד אותו הוא מבצע.}}.
 
כדי להקל או להדגיש לקורא המקראי מתי המילה "אלוהים" מופנית לכלל האלוהיות ומתי לאל היחיד (או נכון יותר לתפקידו "אלוהים"), פעמים רבות מופיע בתנ"ך לצד המילה "אלוהים" שמות וכינויים נוספים של האל. לדוגמה צירופי המילים {{ציטוטון|אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים}} ו{{ציטוטון|אֵל שַׁדָּי}}{{הערה|או בניקוד אֵל שַׁדַּי}}, אחד משמותיו המיוחדים, {{ציטוטון|יְהוָה אֱלֹהֶיךָ}} ובשמות נוספים.
# הכול יכול - להורות על יכולתו האינסופית והלא מוגבלת.
# המקום - שהוא מקום לעולם ואין העולם מקום לו{{הערה|בראשית רבה סח; {{משנה|יומא|ח|ט}}; {{בבלי|ברכות|טז|ב}}}}.
# בעל מחשבות.{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|יט|ב}}}}.
 
בעת שימוש בתארים שונים נפוצה הוספת המילה "יתברך". לדוגמה: "הבורא יתברך", "ברצונו יתברך" ו-"יתברך שמו".