הסכם העברה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 7:
בתקופה שבין עליית הנאצים לשלטון ב-1933 ועד לפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] המדיניות האנטי-יהודית בגרמניה שדגלה בגרמניה "נקייה מיהודים" (Judenrein) ראתה בחיוב הגירת יהודים מגרמניה. מדיניות זו מצאה את ביטויה, בין השאר, בגישה האוהדת של [[לאופולד פון מילדנשטיין]], מפקדה הראשון של המחלקה היהודית ב[[אס דה]], שירות הביטחון של [[המפלגה הנאצית]] וה[[אס אס]]. מילדנשטיין תמך בכוונות ה[[ציונות]] ליישב את היהודים ב[[ארץ ישראל]], סייר בארץ בליווי [[קורט טוכלר]], נציגה של [[התאחדות ציוני גרמניה|הפדרציה הציונית של גרמניה]] ופרסם אודות סיורו סדרת כתבות אוהדות למפעל הציוני בעיתון הנאצי [[דר אנגריף]], למד [[עברית]] ועל ה[[יהדות]] והתנגד ל[[אנטישמיות]] הגסה של העיתון "[[דר שטירמר]]". בתקופה בה שירת כמנהל המחלקה היהודית החדשה (Judenreferent) באס דה החל מאוגוסט 1934 הנהיג מילדנשטיין מדיניות של עידוד האוכלוסייה היהודית להגר לארץ ישראל ואנשי האס אס אף הונחו לעודד את פעילותם של הציונים על פני ה[[מתבוללים]] וה[[סוציאליזם|סוציאליסטים]] בתוך הקהילה היהודית.
 
ההסדר גם אפשר לנאצים להתמודד עם ה[[אמברגו|חרם הכלכלי]] שניסו יהודי ארצות הברית להטיל על [[סחר חוץ|סחר החוץ]] של גרמניה כתגובה לחרם הכלכלי שהנאצים הטילו על היהודים. החרם של יהדות אמריקה לא עצר את הסחר הבינלאומי של גרמניה הנאצית, אבל גרם לקשיים. הסדר ההעברה אפשר לנאצים לשכנע את יהודי ארצות הברית והנתונים להשפעתם להפסיקו, ובכך שיפר את מצבת [[יתרות מט"ח|יתרות מטבע החוץ]] הגרמני.{{ש}}
 
בנוסף, נהנו הגרמנים מחלקם בהסכם, באותה תקופה עדיין כיבדו [[רכוש פרטי|בעלות על רכוש]] וההסכם אפשר לגרמנים לקבל רכוש רב במחירים הנמוכים משמעותית מ[[מחיר השוק]].