מרטין לנדאו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים במאה ה-21 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון) |
Danielnovahov1 (שיחה | תרומות) |
||
שורה 31:
לאחר כישלון הסדרה הופיע לנדאו בתפקידים שונים, בסרטים ברמות שונות הן בקולנוע והן בטלוויזיה. הופעתו לצידה של ביין ב[[סרט טלוויזיה|סרט הטלוויזיה]] "ההארלם גלובטרוטרס על האי של גיליגן" נחשבת לנקודת שפל בקריירה שלהם.
בסוף שנות השמונים שב ודרך כוכבו של לנדאו, וההכרה בכשרונו הביאה לקבלת תפקידים על מסך הקולנוע. הבמאי [[פרנסיס פורד קופולה]] העניק לו תפקיד חשוב בסרטו "[[טאקר: האיש והחלום]]" ([[1988]]), תפקיד שבגינו קיבל את מועמדותו הראשונה לפרס האוסקר כמו גם את פרס [[גלובוס הזהב]]. מועמדות נוספת לאוסקר התקבלה לאחר ששיחק את רופא העיניים היהודי, יהודה רוזנטל, המתייסר בשל שהזמין את רצח אהובתו (אותה גילמה תלמידתו, אנג'ליקה יוסטון), בסרט "[[פשעים ועבירות קלות]]" ([[1989]]). בגילום דמות זו הצליח לנדאו להגיע לעומק פסיכולוגי במשחקו, באופן מנוגד לתדמיתו כשחקן של מבטאים ותחפושות בימי "משימה בלתי אפשרית". בשנת [[1990]] שיחק בדרמה הרומנטית "[[צבע הערב]]" לצד [[אלן בורסטין]].
בשנת [[1994]] זכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה על תפקידו כ[[בלה לוגוזי]], שחקן סרטי האימה המזדקן והמכור לסמים, המופיע בסרטו של במאי הטראש [[אדוארד ווד|אד ווד]] (בגילומו של [[ג'וני דפ]]), בסרטו של [[טים ברטון]] "[[אד ווד (סרט)|אד ווד]]". על תפקידו זה זכה לנדאו גם ב[[פרס גילדת שחקני המסך]], בפרס [[פרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע|גלובוס הזהב]], וב[[פרס סאטורן]], כמו גם בפרסים שונים נוספים מטעם אגודות מבקרים.
| |||