גט על תנאי – הבדלי גרסאות

ב[[מלחמת העולם השנייה]] הנהיגה הרבנות בארץ ישראל שחיילים יהודים הנשלחים לחזית, חותמים על גט על תנאי. [[הרב הצבאי הראשי]] לצבא הבריטי במזרח התיכון, פרופ' [[לואיס יצחק רבינוביץ|לוי יצחק רבינוביץ]], קיבל ב[[שביעי של פסח]] תש"ג מברק מ[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי לארץ ישראל]], הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]], בו הוא מודיע לו כי [[פלוגת ההובלה 462]] עזבה את ארץ ישראל בטרם ניתן לחייליה האפשרות לחתום על גט על תנאי. הרב הצבאי קבל הודעה "סודית בהחלט" שדווקא יחידה זו עומדת להפליג לאי מלטה. כאשר הדרך למלטה מסוכנת שכן הגרמנים זרעו פצצות בים התיכון, בין החוף הצפון-אפריקאי לבין האי, וכמעט שלא היה יום שלא הודיעו על טביעת אוניה במסלול זה. באסרו חג של חג הפסח, נאספו הפרטים האישיים של החיילים. הרב כינס חיילים דתיים (כדי שיוכלו להיות נאמנים - במקרה של מימוש הגט) והחיילים הנשואים חתמו על הגט על תנאי בשעות הבוקר. ימים אחדים לאחר מכן טבעה האוניה שבה הפליגה פלוגת ההובלה 462, ו-140 מחייליה נספו.