מבצע על כנפי נשרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ העוברו->הועברו - תיקון תקלדה בקליק
מ העוברו->הועברו - תיקון תקלדה בקליק
שורה 135:
רבים מהמבוגרים והילדים סבלו ממחלות שונות ותת-תזונה. קשה במיוחד היה מצבם של תינוקות וילדים קטנים. הילדים חלו במלריה, [[טיפוס הבטן]] וכן מקרים קשים של שחפת בילדים במצב של תת-תזונה. כמו כן היו מקרים מעטים של [[פוליו]] (מחלה שהתפשטה מאוחר יותר בכלל ישראל). גם המבוגרים חלו במחלות שונות אבל לרוב מצבם היה קל יותר.{{הערה|שם=mandel}}
 
בנסיונות להתמודד עם מצב זה הוקמו בצורה מהירה בתי חולים זמניים בסמוך לחלק מהמחנות. בתי חולים זמניים אלה היו עם מכשור מוגבל ביותר, ועם כושר הקליטה מוגבל. במקרה של מחסור במקום או במקרים קשים הועברו התינוקות, כמו חולים אחרים, לבתי חולים אחרים. במחנה בית ליד ובמחנה עין שמר הוקמו בתי חולים שתופעלו על ידי "השירות הרפואי לעולה" של הסוכנות (שר"ל), וילדים פונו בדרך כלל לבתי החולים הממשלתי ב[[חיפה]] (כיום [[בית החולים רמב"ם]]) ו[[בית החולים העמק]] ב[[עפולה]]. במחנה בראש העין הופעל בית חולים מקומי כשלוחה של [[בית החולים הדסה]] ב[[ירושלים]], ובמקרים חמורים או חוסר במקום הועברו תינוקות בדרך כלל לבתי החולים הממשלתיים [[בית החולים תל השומר|תל השומר]] וסרפנד (בימינו [[בית החולים אסף הרופא]]), וכן לבית החולים דג'ני ב[[יפו]]. חולים במחלות מידבקות, לרבות [[שיתוק ילדים]] ו[[שחפת]], העוברוהועברו לבתי חולים ממשלתיים ב[[פרדס כץ]] וב[[דיר עמר]] ([[בית חולים איתנים]]).{{הערה|שם=kadmi_health|[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמודים 38-42]}}
 
ד"ר ג'ורג מנדל, מי שהיה אז רופא צעיר מ[[דרום אפריקה]], מספר על התנאים בבית החולים הזמני במחנה ראש העין שתופעל מטעם "הדסה". הוא עצמו הגיע למחנה שבוע בלבד לאחר שעלה לישראל, בערב ראש השנה 1949, וזאת לאחר שהתבקש להגיע לישראל בבהילות, ללא ידיעת השפה העברית.{{הערה|שם=mandel|[http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170684ee7d96/File/0b07170680687038 חווה אולמן, ראיון עם ד"ר ג'ורג מנדל], 1 בפברואר 1993, רופאים ואחיות במחנות ובמעברות, יד יצחק בן צבי, המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה. במסגרת ארכיון המדינה על ילדי תימן}} בית החולים היה בתחילה צריף עם חלונות ללא שמשות, ללא חומר סטרילי, ללא מים זורמים ושירותים מחוץ למבנה. במבנה זה היו 14 מיטות ועם תינוקות במצב רע מאד כולל [[התייבשות]] ו[[תת תזונה]]. הילדים נזקקו ל[[עירוי|עירוי נוזלים]] אבל הציוד היה פרימיטיבי. עם הזמן גדל בית החולים ל-100 מיטות וסודרו החלונות, המים והביוב במקום. חורף 1950 היה קשה מאד ובית החולים הוצף ב[[עכבר]]ים שחיפשו מזון. בכל לילה הגיעו בין 10 ל-20 ילדים ותינוקות במצב של תת-תזונה קיצוני.{{הערה|שם=mandel}}