ויקיפדיה

בית המשפט הגבוה לצדק – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ שוחזר מעריכות של 185.24.206.33 (שיחה) לעריכה האחרונה של דוד שי
הגהה, ניסוח, תקלדה, עריכה
תגיות: החלפה ריקון עריכה חזותית
שורה 1:
{{הממשל בישראל}}
<br />
'''בית המשפט הגבוה לצדק''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''בג"ץ''') הוא אחד מהתפקידים אותו ממלא [[בית המשפט העליון]] ב[[מדינת ישראל]]. במסגרת זו דן בית המשפט בעתירות המוגשות נגד רשויות המדינה ונגד גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים במדינה. בסמכותו של בג"ץ לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק, ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר. כללי הדיון בבג"ץ מוסדרים על פי {{סחפ|תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984}}, ועוצבו בפסיקות בג"ץ לאורך השנים. מעמדו של בג"ץ, סמכויותיו ודרכי פעולתו הם בין מאפייניו הייחודיים של [[המשפט בישראל]].
 
==היסטוריה==
לפני הקמת [[בית המשפט העליון]], מילא בית המשפט המחוזי בתל אביב את תפקיד בית הדין הגבוה לצדק. התכנסות ראשונה של בית המשפט הגבוה לצדק הייתה ב-8 ביולי 1948 בדרישת [[הביאס קורפוס]] לגבי עצורי ה[[אלטלנה]]. בית הדין, בהרכב של [[נתן ברדקי]], [[שניאור זלמן חשין]] ו[[שלום קסאן]] הוציא צו על תנאי נגד המדינה{{הערה|{{מעריב||הוצא צו על תנאי נגד שר הבטחון|1948/07/08|00402}}{{ש}}{{המשקיף||היום תוברר תביעה ל"הביאס קורפוס" בענין הלל קוק ומרידור|1948/07/08|00407}}}}. צו על תנאי נוסף של בג"ץ התל אביבי ניתן נגד המדינה על סירוב לתת לאישה לצאת מהמדינה{{הערה|{{מעריב||הוצא צו על תנאי נגד שר העליה|1948/08/01|00501}}}}. לאחר הקמת בית המשפט העליון עברו אליו סמכויות בית הדין הגבוה לצדק.
 
==סמכותו של בג"ץ==
סמכויותיו של בג"ץ מוגדרות ב[[חוק יסוד: השפיטה]], ב{{סחפ|חוק-יסוד: השפיטה|סעיף 15|סעיף 15(ג) ו-(ד)}}:
 
{{ציטוט|תוכן=
(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.
 
(ד) מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק -
: (1) לתת צווים על שחרור אנשים שנעצרו או נאסרו שלא כדין;
: (2) לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין - להימנע מלפעול;
: (3) לתת צווים לבתי משפט, לבתי דין ולגופים ואנשים בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין-שיפוטיות על פי דין - למעט בתי משפט שחוק זה דן בהם ולמעט בתי דין דתיים - לדון בעניין פלוני או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בעניין פלוני, ולבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה שלא כדין;
: (4) לתת צווים לבתי דין דתיים לדון בעניין פלוני לפי סמכותם או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בעניין פלוני שלא לפי סמכותם; ובלבד שלא ייזקק בית המשפט לבקשה לפי פסקה זו אם המבקש לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהייתה לו; ואם לא הייתה לו הזדמנות סבירה לעורר שאלת הסמכות עד שניתנה החלטה על ידי בית הדין הדתי, רשאי בית המשפט לבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה על ידי בית הדין הדתי ללא סמכות.}}
 
בית המשפט העליון מהווה ערכאת [[ערעור]] על החלטות של בתי משפט נמוכים ממנו בהיררכיה של מערכת המשפט, אך אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות של [[בית משפט|בתי דין]] שמחוץ להיררכיה זו, כגון [[בית הדין הרבני]] ועל חלק מההחלטות של [[בית הדין לעבודה]]. עם זאת, ניתן לעתור לבג"ץ נגד החלטות של בתי דין אלה, כאשר נפל בהן פגם מהותי, ההופך אותן לבלתי סבירות ביותר. אך במקרים המעטים יחסית שבהם דן בג"ץ לגופן של עתירות כאלה, קורה לעיתים שהוא הופך על פיה את החלטת בית הדין.
 
בין נשיא בית הדין הארצי לעבודה, [[מנחם גולדברג]] ל[[נשיא בית המשפט העליון]], [[אהרן ברק]] התקיימה מחלוקת משפטית בשאלת היחסים בין בית הדין לעבודה ל[[בג"ץ]]. גולדברג, כקודמו [[צבי בר-ניב|בר-ניב]], ראה את בית הדין הארצי לעבודה כערכאה עליונה בנושאים הנדונים בו{{הערה|מנחם גולדברג, "על היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", '''[[הפרקליט]]''' ל"ח}}. ברק, לעומתו, התיר עתירות לבג"ץ נגד פסיקתו של [[בית הדין הארצי לעבודה]]{{הערה|אהרן ברק, "ביקורת שיפוטית ואחריות ממלכתית - היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", '''הפרקליט''' ל"ח}}.
 
בהתייחס להחלטות [[בית דין רבני|בתי דין רבניים]] מנה בג"ץ את המקרים הבאים שבהם יראה מקום להתערב{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/09/230/102/z01/09102230.z01.htm בג"ץ 10223/09]}}:
* ההכרעה ניתנה בחריגה מסמכות
* ההכרעה פוגעת ב[[כללי הצדק הטבעי]]
* ישנה בהכרעה סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי
* מצב בו נדרש סעד מן הצדק אשר אינו בסמכותו של בית משפט או בית-דין אחר.
 
===הפולמוס סביב גבולות סמכותו של בית המשפט===
שופט בית המשפט העליון [[שמעון אגרנט]] קבע ב-1970 כי "האזרח הבא לקבול על החלטה או פעולה של רשות ציבורית אינו חייב עוד להראות, לעניין זה, כי אותה החלטה או פעולה פוגעת בזכות שלו"{{הערה|[http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/166229.rtf בג"ץ 287/69 שמחה מירון נ' שר העבודה]}}. למרות זאת, במהלך [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] נקטו בתי המשפט מדיניות זהירה ומצמצמת כשנתבקשו להתערב בהחלטות גופי שלטון. ב-1970 עתרו חיילים במילואים נגד [[שר הביטחון]] בשל הפטור שהוענק לאברכים משירות בצה"ל. העתירה נדחתה בנימוק ש"לא הצליחו העותרים לבסס זכות עמידה, אשר מצדיקה דיון בבית-משפט זה בנושא שעל-פניו נראה כבלתי-שפיט"{{הערה|[http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/166229.rtf בג"ץ 40/70 נגד שר הביטחון]}}.
 
החל מ[[שנות ה-80 של המאה ה-20]] אימץ בג"ץ מדיניות של ביטול החלטות מנהליות גם כשהתקבלו לפי סמכות שבחוק, במקרים שבהם סבר שההחלטות לוקות בחוסר סבירות קיצוני{{הערה|{{הארץ|זאב סגל|בג"ץ יתערב רק אם יגלה חוסר סבירות קיצוני בהחלטת היועץ המשפטי|1.977887|29 ביוני 2004}}{{ש}}מיכל טמיר, [http://www.hapraklit.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/nun1_6.pdf על חוקתיות ועל סבירות: בעקבות בג"ץ 5636/01 בקמן נ' שר העבודה והרווחה], '''[[הפרקליט]]''' נ, תשס"ח}}. בנוסף הרחיב בג"ץ את [[זכות עמידה|זכות העמידה]] ופתח את דלתותיו בפני עותרים ציבוריים כדוגמת [[האגודה לזכויות האזרח]] ו[[התנועה למען איכות השלטון בישראל]], בניגוד לתפיסה הקודמת לפיה רק מי שנפגע אישית רשאי להגיש עתירה לבג"ץ. "זכות העמידה" שימשה בעבר ככלי מרסן, והיא זכורה מן העתירה להעמיד לדין את [[לאה רבין]], אשר [[דחייה על הסף|נדחתה על הסף]] בטענה שמגיש העתירה לא נפגע אישית, ועל כן אין לו זכות עמידה{{מקור}}.
 
[[אהרון ברק]] ואחרים קשרו את השינויים לשינויים דומים שהתרחשו בפסיקה במדינות מערביות אחרות{{הערה|[http://psakim.com/verdicts/no-cat/בגצ-91086-נגד-בבית-המשפט-העליון-בשבתו-כבית/ בג"ץ 910/86, סעיף 18]. שופט בית המשפט העליון [[אלפרד ויתקון]] ציין כבר ב-1976 כי "בשנים האחרונות ניכרת בעולם, הנטייה לפתוח את שערי בית-המשפט לכל דורש: [http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/166229.rtf בג"ץ 763/75 רסלר נגד שר האוצר]}}. הנשיא [[מאיר שמגר]] הצביע על שינויים בפסיקה האנגלית, בהקשר לשינוי עמדתו בעניין זכות העמידה{{הערה|[http://srv1.jpg.co.il/4/563359bc131ff.jpg בג"ץ 852/86 [[שולמית אלוני]] ואחרים נ' שר המשפטים, ויליאם נקש]}}.
 
תחת הנהגתו של הנשיא [[אהרן ברק]] אימץ בג"ץ את הגישה המכונה [[אקטיביזם שיפוטי]], שיצרה מצב שבו "בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו"{{הערה|[http://www.hapraklit.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/nun1_2.pdf פרופ' דפנה ברק-ארז]}}. לכך מצטרפת [[המהפכה החוקתית]], שגם אותה הוביל ברק, ולפיה פסקאות ההגבלה שבשני חוקי יסוד, [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]] ו[[חוק יסוד: חופש העיסוק]], שנחקקו בשנת 1992, מקנה סמכות לבתי המשפט להכריז על בטלותם של חוקים שעומדים בסתירה לחוקי היסוד. בנוסף, גם חוקים שקדמו לחוקי היסוד ואינם כפופים לפסקאות ההגבלה, פורשו לפי עיקרון ה[[מידתיות#בחוקי מדינת ישראל|מידתיות]]: הסמכות המוקנית בהם לפגיעה בחירויות הפרט כפופה לכך שהפגיעה אכן צפויה להוביל להשגת המטרה, שלא יהיה ניתן להשיגה באמצעות פגיעה פחותה יותר, ושיש יחס ראוי בין חומרת הפגיעה לבין גודל התועלת. במקרים שבהם סברו שופטי בג"ץ כי החלטה של גורמי הממשל אינה ממלאת תנאים אלה הם פסלו אותה.
 
יש שטענו{{הבהרה|מי? נא לציין שני שמות לדוגמה, עם אסמכתא}} כי התערבותו של בית המשפט העליון בשיקול דעתה של הרשות המבצעת והסמכות שנטל לעצמו לבטל חוקים של הכנסת מהווים פגיעה משמעותית ב[[דמוקרטיה]], משום שהכנסת והממשלה נבחרו בבחירות דמוקרטיות, בניגוד לשופטים. עוד טענו גורמים משפטיים ואחרים{{הבהרה|מי? נא לציין שני שמות לדוגמה, עם אסמכתא}} שהתערבות זו פוגעת בעקרון [[הפרדת הרשויות]] וב[[שלטון החוק]], המסמיכים את הכנסת והממשלה לפעול בתחומי סמכותם. מנגד, המצדדים באקטיביזם השיפוטי טענו כי הוא מאזן את כוחו של השלטון ומעניק הגנה רחבה יותר לזכויות הפרט. עוד הם טענו כי תפקיד בית המשפט העליון, בין השאר, למתוח [[ביקורת שיפוטית]] על החלטות [[הרשות המבצעת]]{{הערה|שם=פלאטו|[http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/754483.rtf בג"ץ 306/81 שמואל פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת], ניתן ב-30 ביולי 1981}}{{הערה|[http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/166229.rtf בג"ץ 910/86 זאב קוסין נגד שר הביטחון]}}.
 
גבולות סמכותו של בג"ץ מעסיקים לא רק את הפוליטיקאים אלא גם את המשפטנים. ויכוח ציבורי התעורר סביב הסכמתו של בג"ץ לדון בעתירה נגד מינויו של [[דני חלוץ]] ל[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]]. דוגמה לכך הם דבריה של פרופ' [[רות גביזון]]:
{{ציטוט|תוכן=אם אכן גס לבו של חלוץ במותם של אזרחים אגב פעולות צבאיות – לא ראוי שיהיה קצין בכיר בצה"ל. טוב שקמה זעקה, וטוב שהאלוף הסביר למה התכוון. עתירה לבג"ץ נגד מינויו היא עניין אחר לגמרי. העובדה כי בית המשפט דרש מן האלוף להסביר את עצמו פעם נוספת נראית, שוב, כהכנסת דיון ציבורי חשוב לתוך מסגרת שאינה הולמת. ההחלטה מי יהיה סגן רמטכ"ל אינה צריכה להיחתך בבית המשפט הגבוה לצדק על סמך התבטאויות פומביות שנויות במחלוקת{{הערה|{{ynet|[[רות גביזון]]|דן חלוץ ובג"ץ|3010931|29.11.2004}}}}}}
 
עוד נטען כלפי בג"ץ שבעקבות "[[המהפכה החוקתית]]" והאקטיביזם השיפוטי שהנהיג [[אהרון ברק]], נטו שופטי בג"ץ לפסוק לפי ערכיהם ותפישותיהם ולא לפי החוק שחוקקה [[הכנסת]]{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|רוב הישראלים: בג"ץ פוסק בעיקר נגד הדת|3916398|7 ביולי 2010}}{{ש}}{{הארץ|יהונתן ליס|יו"ר ועדת הכנסת יריב לוין: בג"ץ מסכן את יכולת קיומנו|1.1521582|12 באוקטובר 2011}}{{ש}}{{nrg|בן דרור ימיני|שופטי בג"ץ עוקפים את הדמוקרטיה|784/506|9 בספטמבר 2008|1|1}}{{ש}}[http://www.maariv.co.il/חדשות/פוליטי-מדיני/פרופ-אומן-נגד-בגץ-הבעיה-החמורה-ביותר-של-מדינת-ישראל-454916 פרופ' אומן נגד בג"ץ: "הבעיה החמורה ביותר של מדינת ישראל"], [[מעריב השבוע]], 25 בנובמבר 2014}}. היו שטענו כי בג"ץ פועל כ"[[דיקטטורה]] שיפוטית"{{הערה|{{ערוץ7||אנו חיים בדיקטטורה של בג"ץ|176032|9 ביוני 2008}}{{ש}}{{גלובס|יובל יועז|ח"כ לוין: "קבוצה רדיקלית שמאלנית שולטת בביהמ"ש העליון"|1000711770|1 בינואר 2012}}{{ש}}[[זאב גלילי]], [http://www.zeevgalili.com/2011/04/14807 האם בג"ץ הוא גם השופט, גם המחוקק וגם המבצע], מקור ראשון}}.
 
==אופן פעולתו של בג"ץ==
עתירה עשויה להיות מוגשת כנגד מעשה או מחדל של רשות מרשויות המדינה ([[ממשלת ישראל|הממשלה]], משרדי הממשלה, פקידי ציבור, הכנסת וכדומה), שלדעת העותר עומדים בסתירה לעקרונות הצדק או לחוקי המדינה.
 
רק מיעוטן של העתירות לבג"ץ מתקבלות. אף על פי שבג"ץ הוא הערכאה הראשונה לדיון בעתירות, הוא ממעט לעסוק בבירורים עובדתיים, ובמחלוקות לגבי העובדות הוא נוטה לקבל את עמדת המשיבים. מספרן הרב של העתירות מטיל עומס על שופטי בית המשפט העליון. בעקבות זאת הוקמו [[בית משפט לעניינים מנהליים|בתי משפט לעניינים מנהליים]], במסגרת [[בית המשפט המחוזי|בתי המשפט המחוזיים]]. בתי משפט אלה הוסמכו לדון בחלק מהעניינים שטופלו בעבר בבג"ץ, כגון עתירות נגד רשויות מקומיות ופעולות האכיפה שהן מוסמכות לנקוט.
 
==תנאי סף לקבלת סעד==
בפסיקות בית המשפט העליון פותחו במהלך השנים מספר תנאי סף שבהם צריך העותר לעמוד על מנת שבית המשפט יעניק לו סעד. עם זאת, מאז שנות ה-80 מסתמנת מגמה של היחלשות תנאי הסף.
* '''[[זכות עמידה]]''' - על מנת לקנות זכות עמידה נדרש העותר לבג"ץ להראות נזק ספציפי כתוצאה מפעילות המדינה כנגדה הוא עותר. בעבר נקבע בפסיקה כי עניין אישי באינטרס ציבורי אינו מספיק כדי להעניק זכות עמידה:
{{ציטוט|תוכן="במקום שהעותר מסתמך לעניין מעמדו, אך [=רק] על הטענה כי החלטת הרשות הציבורית פגעה באינטרס ציבורי-קולקטיבי, שיש לו עניין בו, ובלי שהוא טוען לפגיעה ממשית בתוך רשות היחיד שלו, לא יכיר בית המשפט, על פי הרגיל, בזכות עמידתו ולא יזקק לעתירתו."|מקור=השופט [[שמעון אגרנט|אגרנט]] בבג"ץ 287/69 '''[[שמחה מירון]] נ' שר העבודה'''}}
:כך שימשה זכות העמידה במשך שנים רבות כמחסום בפני תביעות נגד מדינת ישראל. דוגמה: תביעות כנגד דחיית שירות בצבא לבחורי ישיבות, שזכו לדיון ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]], נדחו על הסף ב[[שנות ה-70]] בגלל היעדר זכות עמידה. אולם, בתהליך הדרגתי הקלו שופטי בית המשפט העליון בדרישות זכות העמידה. תחילתו של התהליך היה בקביעת סייגים לעקרון זכות העמידה, בפסקי דין מוקדמים. כך למשל בבג"ץ שמחה מירון שצוטט לעיל, הביע השופט [[אלפרד ויתקון|ויתקון]] את דעתו כי אין לקבוע מסמרות בעניין זה: "עלינו להשתמש בשיקול-דעתנו ולהכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו".
 
:בשנות התשעים הוקלה עוד יותר הדרישה לזכות העמידה וכבר נאמר על ידי שופטי בית המשפט העליון בריש גלי כי גם נזק כוללני לתובע נחשב לעילה מספקת להגשת עתירה.
{{ציטוט|תוכן="בית המשפט בהלכה פסוקה הרחיב עד מאוד את זכות העמידה של העותר הציבורי. הוא עשה כן מקום שמדובר בעניין בעל אופי ציבורי שיש לו נגיעה לקידומו של שלטון החוק, לאכיפתם של עקרונות חוקתיים, ומקום שמתבקשת התערבות כדי לתקן פגם מהותי בפעולת המינהל הציבורי. מעמדו של העותר הציבורי הוכר גם מקום שהוא אינו יכול להצביע על נגיעה אישית ישירה או על פגיעה אישית בו."|מקור=השופטת [[אילה פרוקצ'יה|א' פרוקצ'יה]] בבג"ץ 651/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' יו"ר ועדת הבחירות לכנסת}}
 
:עם זאת, נקבע שכאשר יש נפגע פרטי אשר אינו פונה לבית המשפט נגד פעולת המדינה, לא יוכל עותר ציבורי להביא את העניין בפני בית המשפט, אלא אם נסיבות העניין יוצאות דופן בחשיבותן הציבורית. בעוד שזכות העמידה במשפט המינהלי הכללי הוכרה על ידי בג"ץ באופן רחב יחסית, והיא אף ניתנת לעותרים שאינם יכולים להוכיח פגיעה באינטרס אישי, הרי שביחס לזכות העמידה במכרזים ציבוריים התפתחה בבג"ץ ובבתי המשפט לעניינים מנהליים גישה נדיבה פחות{{הערה|אורן שבת, '''העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים''' (פרלשטיין-גינוסר, 2017), עמ' 346}}.
:
:'''פנייה מוקדמת''' - בטרם פנייה לבג"ץ על העותר לפנות לרשות כנגדה בכוונתו לעתור ולאפשר לה להשיב לפנייתו. בהיעדר פנייה מוקדמת עשויה העתירה להידחות ללא כל בדיקה נוספת על ידי בג"ץ. בג"ץ גם דורש שיינתן לרשות די זמן להגיב ולהתייחס לפנייה המוקדמת ואינו נוהג להתערב בלוח הזמנים שקובעת הרשות לטיפול בפנייה. עתירה נגד [[היועץ המשפטי לממשלה]] שהוגשה רק חודש אחרי הפנייה המוקדמת נדחתה על הסף בגלל אי מיצוי הפנייה המוקדמת{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/09/430/101/z03/09101430.z03.htm בג"ץ 10143/09]}}. הפנייה המוקדמת חייבת להיעשות על ידי העותר עצמו, והוא אינו יכול להסתמך על פניות קודמות של אחרים שפנו באותו עניין{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/09/740/090/h03/09090740.h03.htm בג"ץ 9074/09]}}. הפנייה המוקדמת נדרשת לכלול "מיצוי הליכים", כלומר שימוש בכל אמצעי הערעור העומדים בפני העותר, לפני הפנייה לבג"ץ. במקרה בו עותרת טענה שהיא פנתה לבג"ץ ולא לערעור בגלל לוח הזמנים קצר והחשש שהמתנה לתוצאות הערעור לא תאפשר פנייה בזמן לבג"ץ, דחה השופט [[יורם דנציגר]] את העתירה וכתב שלכל הפחות היה על העותרת לצרף לעתירה את כתב הערעור שעתיד היה להיות מוגש ביחד עם הצהרה על כוונה להגיש את הערעור{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/10/690/075/w01/10075690.w01.htm בג"ץ 7569/10]}}.
* '''[[שיהוי]]''' - תנאי סף זה הוא מעין תמונת ראי של תנאי הסף בדבר "פנייה מוקדמת". על העותר לפנות לבג"ץ מיד לאחר שהעניין הופך אקטואלי (אך לאחר שביצע פנייה מוקדמת לרשות ולא קיבל מענה מספק). עיכוב בלתי מוצדק בפנייה לבג"ץ, בפרט כאשר הרשות או אחרים כבר הסתמכו על ההחלטה כנגדה מבוקש הסעד, יביא לדחיית העתירה. במיוחד, "כשמדובר בקיומן של [[בחירות]], חייבים מועדי הפעולה או התגובה להיות קצרים ביותר, שאם לא כן תלקה הפנייה בשיהוי". כך למשל, כאשר תשובת המדינה לפניית העותרים נתקבלה שבוע לפני הבחירות לרב העיר אשדוד והעתירה עצמה הוגשה ביום הבחירות, סירבה השופטת [[אסתר חיות]] להוציא [[צו ביניים]] נגד קיום הבחירות, כאשר אחד מנימוקיה הוא שיהוי{{הערה|ע"א 2219/92 שפירא ליבאי נ' מפלגת העבודה הישראלית, צוטט ב-[http://elyon1.court.gov.il/files/10/170/019/v01/10019170.v01.htm בג"ץ 1917/10 - א']}}.
* '''סעד חלופי''' - בג"ץ יידחה עתירה מקום שהעותר יכול היה לקבל סעד בערכאה משפטית אחרת או במקום אחר.
* '''היעדר ניקיון כפיים''' - העותר חייב לבוא לבג"ץ בידיים נקיות, לאחר שהציג בעתירתו את כל העובדות הרלוונטיות באופן אמיתי ומלא{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.michrazim-law.co.il/wp-content/uploads/2017/11/clean-hands-principle-2.pdf|הכותב=ד"ר אורן שבת|כותרת=נקיון כפיים|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|ד"ר אורן שבת, '''העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים''' (פרלשטיין-גינוסר, 2017), עמ' 392-287}}. ניקיון כפיים בא לידי ביטוי גם בהתנהגותו של העותר: נטילת החוק לידיים ועשיית דין עצמית יביאו לדחיית העתירה.
{{ציטוט|תוכן=חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם{{הערה|בג"ץ 17/06 מונה צבח ואחרים נגד שר הפנים}}.}}
:כלל זה שימש את השופטים בעת דחיית העתירה של תושבי [[עמונה]] נגד הריסת תשעה בתים ביישוב, כאשר פורסם בתקשורת שהעותרים יתנגדו להריסת הבתים אם בית המשפט ידחה את העתירה. כלל זה שימש את בית המשפט גם במקרה של נואף צבח אשר עתירה שנייה שלו לבג"ץ נגד גירושו מן הארץ, נדחתה על הסף משום שלא עמד בסיכום בעקבות העתירה הראשונה שלו.
*'''עניינים תאורטיים''' - בג"ץ לא ידון בעתירה כאשר מדובר במעשה עשוי, והסעד המבוקש הוא תאורטי בלבד. לפיכך, גם אם טענות העותר נכונות העתירה עשויה להידחות מסיבה זו.
*'''שימוש בלשון בוטה''' - עתירה המנוסחת בלשון בוטה עשויה להידחות ולו מטעם זה בלבד{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/10/800/028/m01/10028800.m01.htm בג"ץ 2880/10, פסק דין מיום ד' באייר התש"ע]}}.
 
==סדר הדין==
עם הגשת העתירה, יערוך בדרך כלל בג"ץ בירור ראשוני בעניינה. אם נראה לבית המשפט שיש בעתירה ממש, יינתן בעתירה '''צו על תנאי''', שבו נדרשת הרשות לנמק את צעדיה או את מחדליה שנגדם הוגשה העתירה. אם תיכשל הרשות במתן נימוק משכנע לצעדיה, יוציא בג"ץ '''צו מוחלט''', האוסר ביצוע צעדים אלה או המורה לרשות לפעול באופן מסוים.
 
לעיתים מלווה הדיון בעתירה בצו ביניים מטעם בית המשפט, האוסר על הרשות לשנות את המצב הקיים בצעדים בלתי-הפיכים כל עוד מתנהל הדיון בעתירה. לדוגמה: בעת דיון בעתירה שנועדה למנוע [[הריסת מבנים|הריסה של בית]], מורה צו ביניים שלא להרוס את הבית עד לסיום הדיון בעתירה; ללא צו כזה, תוכל הרשות להרוס את הבית, והדיון בבית המשפט יהפוך חסר תועלת.
 
[[משפט פרוצדורלי|סדר הדין]] בבית המשפט הגבוה לצדק נקבע ב[[s:תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק|תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק]], התשמ"ד-1984, ובנהגים שהשתרשו. ב[[תיק משפטי|תיק]] טיפוסי, סדר ההתרחשויות הוא כדלקמן:
*אתחול העתירה – קרי הגשת '''בקשה למתן צו על תנאי''' – על ידי העותר. <small>(סעיפים 1–4 לתקסדבג"ץ)</small>
**הבקשה מובאת תחילה בפני שופט יחיד; זה רשאי לתת צו על תנאי, להורות על הזמנת העותר לפניו, או להעביר את הבקשה להרכב תלתא (הרכב של שלושה שופטים). <small>(סעיף 5 לתקסדבג"ץ)</small>
***הועברה הבקשה להרכב תלתא, רשאי ההרכב לדחות את העתירה על הסף (במקרה כזה ניתן להטיל הוצאות על העותר), לתת צו על תנאי, או להורות על הזמנת העותר לפניו (דהיינו, לכנס דיון בבקשה). <small>(סעיפים 5–6 לתקסדבג"ץ)</small>
****היה וכונס דיון בבקשה, רשאי בית המשפט (אך אינו חייב) לזמן גם את המשיב לדיון. במקרה כזה, על המשיב להגיש גם '''תגובה בכתב לעתירה''', לפני הדיון. אם בית המשפט הרשה זאת, רשאי העותר להגיש '''תשובה לתגובת המשיב'''. <small>(סעיף 7 לתקסדבג"ץ)</small>
*****אם (לאחר או ללא דיון) נתן בית המשפט צו על תנאי, השאלה כעת היא האם יהפוך לצו מוחלט (קבוע). בשלב זה, רשאי המשיב להגיש '''תצהיר תשובה לצו על תנאי'''. <small>(סעיפים 8–10 לתקסדבג"ץ)</small>
******בשלב זה, העותר והמשיב רשאים, כל אחד, למסור אל הצד השני '''דרישת פרטים נוספים''' באשר לתצהיר התשובה או לעתירה. אם הצד השני לא מסר את הפרטים הנוספים בתוך תקופת הזמן הקבועה בתקנות, יכול הצד הדורש לפנות לבית המשפט ולבקש שיצווה על הצד השני למסור את הפרטים. לאחר שקיבל אחד מהצדדים את הפרטים מן הצד שנגדו, הוא רשאי לתת '''תצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים'''. <small>(סעיפים 11–13 לתקסדבג"ץ)</small>
******הדיון בדבר הפיכתו של צו על תנאי לצו מוחלט מתקיים בפני הרכב שופטים. לפני הדיון, כל צד מגיש '''עיקרי טיעון''', הכוללים בצורה תמציתית את טענותיו של כל צד, בנקודות שהוא רשאי לטעון על פי הצו על תנאי. בדיון עצמו נוכחים שני הצדדים, והם רשאים לתת בו הצהרות בעל פה, ולחקור נגדית את המצהירים של הצד השני. <small>(סעיפים 14–18 לתקסדבג"ץ)</small>
*******כעבור תקופה נוספת, ייתן בית המשפט [[פסק דין]].
*****בית המשפט יכול לתת '''צווי ביניים''' ככל שיראה לנכון. <small>(סעיף 19 לתקסדבג"ץ)</small>
 
ניתן לעיין בתיקים באמצעות [http://elyon2.court.gov.il מנגנון הצגת התיקים של בית המשפט העליון], אשר מספק פירוט של כל הדיונים, ההודעות וההחלטות בתיק נתון.
 
==החלטות בולטות==
רבות מהחלטותיו של בג"ץ השפיעו במידה רבה על צביונה של המדינה. דוגמאות להחלטות כאלה:
* [[בג"ץ קול העם]] - פסק דין ראשון שבו נבחנו בישראל גבולותיו של [[חופש הביטוי]] כשהוא מתנגש עם ביטחון המדינה ושלום הציבור.
* [[בג"ץ מירון נגד שר העבודה|בג"ץ 287/69 מירון נגד שר העבודה]] - בעקבותיו התאפשרו שידורי [[טלוויזיה]] בשבת.
* [[בג"ץ אל-על נתיבי אויר לישראל נגד יונתן דנילוביץ|בג"ץ 721/94 אל-על נ' יונתן דנילוביץ']] - פסק כי מעבידים אינם רשאים להפלות, במתן הטבות לעובדיהם, עובד הנמצא בזוגיות חד-מינית.
* [[בג"ץ 4541/94 אליס מילר נגד שר הביטחון]] - ביטל את האפליה האסורה בקבלה לקורסים צבאיים, ובפרט ל[[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]], בפני נשים.
* הכרה ב[[גיור רפורמי]] ובגיור קונסרבטיבי.
* שינוי תוואי [[גדר ההפרדה]] (בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואחרים נ' ממשלת ישראל).
 
==השפעה==
 
עם התגברות המעורבות של בג"ץ בהתאם ל[[אקטיביזם שיפוטי|אקטיביזם השיפוטי]] נכנס לשיח הציבורי דיון במה שנקרא "מבחן בג"ץ" - "האם פעולה מסוימת של השלטון תפסל בעתירה לבג"ץ?" ומוסדות השלטון נמנעים מלכתחילה מלבצע פעולות שיש סיכוי גבוה שייפסלו על ידי בג"ץ או כפי שהדבר מכונה - "לא יעמדו במבחן בג"ץ". כך למשל, המדינה בחרה את האמצעים שננקטו כנגד [[אלג'זירה]] תוך לקיחה בחשבון של "מבחן בג"ץ"{{הערה|{{הארץ|ברק רביד|קטר ניתקה יחסים, ישראל בתגובה מקשה על אל-ג'זירה|1.1243619|3 בפברואר 2009}}}}; בלשכת [[השר לביטחון פנים]] הסבירו את אי ההיענות לבקשת ראש הממשלה למנוע צעדה של אנשי ימין ב[[סילוואן]] בכך ש"היועץ המשפטי לא חשב שזה יעבור מבחן בג"ץ"{{הערה|{{ערוץ7||צעדת הימין תתקיים כמתוכנן|203423|24 באפריל 2010}}}}; השר [[אביגדור ליברמן]] ביקש מאנשי משרדו לבחון האם התניית השתתפות בקורס צוערים בשירות צבאי ולאומי תעמוד במבחן בג"ץ{{הערה|{{ישראל היום|שלמה צזנה|דרושים: צוערים אחרי שירות|3517|25 באוגוסט 2009}}}}. בהתאם לכך, ההשפעה של בג"ץ חורגת בהרבה מההחלטות עצמן בכך שהחלטות שונות לא הגיעו לידי עתירה בפני בית המשפט שכן כבר בתהליך קבלת ההחלטות שוקללה עמדת בית המשפט כפי שנראתה על בסיס פסיקות קודמות, על מנת למנוע את התערבות בג"ץ מלכתחילה{{הערה|בהתאם לשיטת ה[[תקדים]], מאפיין זה נכון לכל פסיקותיו של בית המשפט העליון, לא רק בשבתו כ[[בג"ץ]], ובמידה רבה נכון גם לגבי פסקי דין של ערכאות נמוכות יותר, המובאים בחשבון בידי מקבלי ההחלטות.}}.
 
== ביקורת ==
 
בג"ץ סופג ביקורת בחוגים רבים שאינם מרוצים מפסיקותיו, וכן מאלה המבקשים להגבילו ולצמצם חזרה את מרחב שיקול הדעת שלו, או לשנות את שיטת מינוי השופטים כך שהרכבו ייצג טוב יותר את אזרחי המדינה הן מבחינת התמהיל החברתי{{הערה|כגון תת-ייצוג לבני [[עדות המזרח]] ול[[ערביי ישראל|ערבים]]}} הן מבחינת מגוון הדעות הרווחות בציבור. פעמים רבות תוקפים אנשי [[שמאל וימין בפוליטיקה|ימין]] את בג"ץ על פסקי-דין שבעיניהם יש בהם לסייע להשגת מטרות השמאל. במיוחד יש המוטרדים מהמגבלות שמטיל בג"ץ על פעולתה של [[מערכת הביטחון]] בעקבות עתירות של [[פלסטינים]] ועמותות המייצגות את ענייניהם. ביטוי קיצוני לכך בא בדבריו של [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]], [[יצחק רבין]], שאמר לאחר חתימת [[הסכם אוסלו]] ש[[הרשות הפלסטינית]] תילחם ב[[טרור]] "[[בלי בג"ץ ובלי בצלם]]". מאידך, לעיתים תוקפים אנשי שמאל את בג"ץ על כך שלדבריהם הוא מקבל כמעט תמיד את עמדות מערכת הביטחון, גם כאשר יש בכך לדעתם פגיעות חמורות ב[[זכויות האדם]]{{הערה|{{גלובס||"בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש" - ראיון עם מיכאל ספרד|1000565943|11 ביוני 2010}}{{ש}}{{הארץ|ורד לוי-ברזילי|אצלי זה פוליטי, נקודה|1.1055200|1 בנובמבר 2005}}{{ש}}[https://www.btselem.org/hebrew/publications/summaries/201902_fake_justice צדק לכאורה: אחריותם של שופטי בג"ץ להריסת בתי פלסטינים ולנישולם], באתר "[[בצלם]]", פברואר 2019}}.
 
בקרב הציבור ה[[חרדים|חרדי]] וה[[דתיים לאומיים|דתי]] קיימת תחושת [[ניכור]] כלפי בג"ץ, בשל פסקי-דין המובילים לתוצאה השונה ברוב המקרים מהשקפת עולמם ה[[דת]]ית{{הערה|1={{וידאו}} [https://www.youtube.com/watch?v=kSBWoihje3M ערוץ הכנסת - ישראל אייכלר: בג"ץ הוא אויב הציבור ושופטי בג"ץ מפרי חוק, 17.4.16], [[ערוץ הכנסת]] ב[[יוטיוב]], 17 באפריל 2016}}. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד ב[[הפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון (1999)|הפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון]], שנערכה בשנת [[1999]], ובעצרות ענק שליוו למאסר את [[בג"ץ בית הספר בעמנואל|הורי עמנואל]] בשנת [[2010]], שעיקרו המרכזי היה מחאה נגד מה שנתפס על ידם כהתערבות פסולה של בג"ץ במהות החינוך החרדי.
 
נגד בג"ץ נמתחה ביקורת על כך שהוא מפלה לרעה בדין על סמך נטייה והשתייכות פוליטית. ביוני [[2010]] פרסמה [[רגבים (עמותה)|עמותת רגבים]] דו"ח השוואתי המצביע לדבריה על עדיפות הניתנת ב[[בית המשפט העליון]] ל[[שמאל פוליטי בישראל|ארגוני השמאל]]. הדו"ח בחן "מקרי ראי", עתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל כנגד בנייה בלתי חוקית ב[[התנחלות|התנחלויות]] לעומת עתירות זהות שהגישו ארגוני ימין כנגד בנייה ערבית בלתי חוקית והשווה את המרכיבים הפרוצדורליים של ההליך המשפטי בעתירות השונות. על פי מחברי הדו"ח קיימת אפליה בבית המשפט העליון לטובת ארגוני שמאל המתבטאת בפסיקות לטובתם, בזירוז הליכים, במתן צווים על תנאי למדינה ובהתערבות בהחלטות של רשויות המדינה{{הערה|שם=דוח|1=[http://www.aleom.org/pic/File/doch%20hashvahot.PDF על עיוות הדין - בג"ץ כמפלטו האחרון של האזרח האמנם?!], באתר רגבים wwwa.aleom.org }}{{הערה|{{NFC|איציק וולף|הקפאה חד-צדדית|222546|}} {{ש}} {{ערוץ7|שמעון כהן|כך נולד דו"ח האובייקטיביות של ביניש|206712|11 ביולי 2010}}}}{{הערה|{{מעריב אונליין|[[קלמן ליבסקינד]]|מורשת ההריסות של נאור: יד קשה אצל היהודים, יד רכה אצל הערבים|journalists/Article-604397|28 באוקטובר 2017}}}}. ביוני 2018 פורסם הארגון דו"ח נוסף ומקיף יותר, הבוחן 113 עתירות מימין ומשמאל, בנוגע למבנים בלתי חוקיים ב[[יהודה ושומרון]], שהוגשו בין השנים 2005 ו־2017. הדו"ח מצא פער משמעותי לטובת עתירות השמאל בכל הפרמטרים שנבדקו{{הערה|{{ערוץ7|עדו בן פורת|עכשיו זה בדוק: בג"ץ מפלה לרעה את עתירות הימין|376445|26 ביוני 2018}}}}. מאידך, בעקבות ההיתר שנתן בג"ץ להריסת הכפר [[חאן אל-אחמר]], נמתחה עליו ביקורת משמאל{{הערה|{{מעריב אונליין|אבישי גרינצייג|בג"ץ קבע סופית: הכפר הבדואי חאן אל אח'מר יפונה|news/law/Article-660076|5 בספטמבר 2018}}{{ש}}{{הארץ|מרדכי קרמניצר|החלטת בג"ץ בעניין חאן אל־אחמר: גיבוי משפטי לעושק בחסות המדינה|1.6455753|5 בספטמבר 2018}}}}.
 
נגד תיקונים ל[[חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)]] הוגשו שלוש פעמים עתירות לבג"ץ, שפסל בשלושת המקרים חלקים מתיקונים אלה. לאחר התיקון השלישי, שבא בעקבות שתי הפסילות הקודמות, פסק בג"ץ באוגוסט 2015 שמרבית הוראות החוק צולחות את מבחן ה[[חוקתיות]], אך קיצר את התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה הנקובה בתיקון זה לשנים-עשר חודשים, וקבע ששוהים השוהים במרכז השהייה ביום מתן פסק הדין שנים-עשר חודשים או יותר ישוחררו ממנו לאלתר{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=14086650.c15|סוג=בג"ץ|עותר=טשומה נגה דסטה ואחרים|משיב=הכנסת ואחרים}}, ניתן ב-11 באוגוסט 2015}}. בעקבות כך יצאו תושבי [[דרום תל אביב]], שראו עצמם נפגעים מפסק הדין, להפגנות נגד בג"ץ{{הערה|{{וואלה!|דנה ירקצי|הפגנת זעם בדרום תל אביב: "השכונות מלאות במסתננים, מורחים אותנו"|2881109|12 באוגוסט 2015}}}}. באוגוסט [[2017]], בעקבות התערבות נוספת של בג"ץ בהסדר לגירוש [[הסתננות מאפריקה לישראל|מסתננים]] למדינה שלישית, החלו הפגנות מחאה שבועיות נגד [[נשיאת בית המשפט העליון]] [[מרים נאור]] שהתקיימו מול ביתה בשכונת [[רחביה]]{{הערה|{{Ynet|1=עדי רוזנברג|2=תושבי דרום ת"א הפגינו מחוץ לבית נשיאת העליון|3=5007961|4=26 באוגוסט 2017}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/892/262.html|הכותב=נטעאל בנדל|כותרת=תושבי דרום ת"א מפגינים מול ביתה של נשיאת ביהמ"ש העליון|אתר=באתר [[nrg]]|תאריך=26 באוגוסט 2017}}}}.
 
ביולי [[2015]] פסק בג"ץ כי יש להרוס בניינים לא חוקיים ב[[בית אל]], אף על פי שהמדינה פועלת להכשרתם. בעקבות כך ובעקבות דו"ח של עמותת [[רגבים (עמותה)|רגבים]]{{הערה|שם=רגבים|1=[http://regavim.org.il/דוח-חדש-מוכיח-בגץ-מפלה-לרעה-את-עתירות-ה/ דו"ח חדש מוכיח: בג"ץ מפלה לרעה את עתירות הימין], באתר [[רגבים (עמותה)|רגבים]].}} שטען כי הפסיקות מוטות בצורה עקבית נגד יהודים בלבד קמה מחאה שקראה "די לגזענות של בג"ץ" במסגרתה היו [[הפגנה|הפגנות]] ב[[ירושלים]] ועל [[כביש 60]]{{הערה|{{בחדרי חרדים||8 נעצרו בהפגנות נגד הריסת הבתים בבית אל|86171}}.}} והתקיימה קריאת [[מגילת איכה]] מול בג"ץ ב[[תשעה באב]]{{הערה|{{ערוץ7|אלירן אהרון|מגילת איכה וקינות מול בג"ץ - וידאו|303047|25 ביולי 2015}}}}. לאחר פסק הדין אמר [[חבר הכנסת]] [[מוטי יוגב]] שיש להרים "[[כף (ציוד מכני הנדסי)|כף]] [[דחפור|טרקטור]] [[דחפור די-9 בשירות צה"ל|D-9]]" על בית המשפט, ומאוחר יותר חזר בו מדבריו{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר וטובה צימוקי|ח"כ יוגב מהבית היהודי: להרים את כף הדחפור על בג"ץ|4685226|29 ביולי 2015}}{{ש}}{{nrg|[[זאב קם]]|ח"כ יוגב: "לעלות על בג"ץ עם טרקטור D9"|713/169|29 ביולי 2015|1|2}}}}. בעקבות כך יצא [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[יהודה ויינשטיין]] להגנת בג"ץ{{הערה|{{ynet|טובה צימוקי ואיתמר אייכנר|וינשטיין: "אין לערער על הלגיטימיות של ביהמ"ש"|4685432|29 ביולי 2015}}}}. באוקטובר אותה שנה, לאחר שבג"ץ עיכב הריסת בתי [[מחבל]]ים יצא חה"כ יוגב פעם נוספת בביקורת על בג"ץ, ואליו הצטרף [[שר התיירות]], [[יריב לוין]]{{הערה|{{מעריב אונליין|[[אריק בנדר]]|הסערה הפוליטית בעקבות המתקפה החריפה של ח"כ מוטי יוגב על בג"ץ|news/politics/Article-504702|22 באוקטובר 2015}}.}}.
 
בדצמבר [[2017]] פסק בג"ץ כי למדינה אין סמכות להחזיק ב[[גופות כקלף מיקוח בסכסוך הישראלי-ערבי|גופות מחבלים לצורכי משא ומתן]], והקציב שישה חודשים לחקיקת חוק שיעניק סמכות זו{{הערה|{{ynet|תלם יהב|בג"ץ: לישראל אין סמכות להחזיק גופות מחבלים לצורך מו"מ|5057018|14 בדצמבר 2017}}}}. על פסיקה זו נמתחה ביקורת על ידי [[שרת המשפטים]] [[איילת שקד]], [[שר החינוך]] [[נפתלי בנט]] ושר התיירות לוין{{הערה|{{הארץ|[[רויטל חובל]], יהונתן ליס, יניב קובוביץ|בג"ץ: למדינה אין סמכות להחזיק גופות מחבלים - יש לחוקק חוק או להשיבן|1.4704751|14 בדצמבר 2017}}}}, ועל ידי משפחות שכולות של קורבנות [[טרור]]{{הערה|{{ynet|אלישע בן קימון, אחיה ראב"ד וישי פורת|הורים שכולים על בג"ץ גופות המחבלים: "אנחנו מתאבלים, הם ימשיכו לרקוד בהלוויות"|5057095|15 בדצמבר 2017}}.}}.
 
לפי סקר "מדד שלטון החוק" שערך ה[[פרופסור]] [[אריה רטנר]], אמון הציבור בבית המשפט העליון ירד מאמון של 80% בשנת [[2000]] ל-60% בשנת [[2014]] ול-49% בשנת [[2017]]{{הערה|{{הארץ|נעה שפיגל|סקר: ירידה באמון הציבור בבית המשפט ובמשטרה|1.4107150|21 במאי 2017}}}}.
 
במערכת [[הבחירות לכנסת העשרים ואחת]] יצאה מפלגת "[[הימין החדש]]" בקמפיין שסיסמתו: "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את החמאס"{{הערה|{{גלובס|טל שניידר|נפתלי בנט ואיילת שקד השיקו את קמפיין הימין החדש: "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את החמאס"|1001278349|17 במרץ 2019}}}}, וגם [[איחוד מפלגות הימין]] הכריז כי יגביל את כוחו של בג"ץ{{הערה|{{כיפה||איחוד מפלגות הימין בקמפיין נגד בג"צ|חדשות/איחוד-מפלגות-הימין-בקמפיין-נגד-בגצ|19 במרץ 2019}}}}.
 
==ראו גם==
{{פורטל|'''לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו [[פורטל:חוק ומשפט|פורטל חוק ומשפט]].'''}}
* [[אקטיביזם שיפוטי]]
 
==לקריאה נוספת==
*[[גד ברזילי]], [[אפרים יער-יוכטמן]], [[זאב סגל]], '''בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית'''. הוצאת דיונון/פפירוס, 1994.
*רענן הר זהב, '''סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק'''.
*[[רות גביזון]], [[מרדכי קרמניצר]], [[יואב דותן (משפטן)|יואב דותן]], '''אקטיביזם שיפוטי - בעד ונגד''', הוצאת [[ידיעות ספרים]], 2000.
* [[אמנון רובינשטיין]], "סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק", '''[[עיוני משפט]]''' א, תשל"ב.
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=בית המשפט הגבוה לצדק}}
* [http://www.court.gov.il/heb/index.htm אתר הרשות השופטת]
* {{מטח|ניסן נוה|בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ)|8311}}
* {{הארץ|יובל יועז|טחנות בג"ץ טוחנות לאט, אם בכלל|1.1050396|14.10.2005}}
* {{מעשי משפט|אסנת מנדל|על עבודת הפרקליט במחלקת הבג"צים|B/mandel-heb|ב', 2009}}
* {{הארץ|תומר זרחין ואור קשתי|כך מתעלמת המדינה בשיטתיות מהחלטות בג"ץ|1.1192008|5.3.2010}}
* אורן חייקין, "[http://idclawreview.org/2014/11/18/bagatzlive/ בג"ץ בשידור חי - רקע והיסטוריה]" [[משפט ועסקים]] (2014).
* [[זאב סגל]], [http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawGov/Volume5A/כרך%20ה(1)%20זאב%20סגל%20-%20בגץ%20במרקם%20החברה%20הישראלית%20-%20לאחר%20חמישים%20שנה.pdf בג"ץ במרקם החברה הישראלית - לאחר חמישים שנה], '''[[משפט וממשל]]''' ה (תש"ס-1999), עמ' 235–296
* {{הקלטה}} [[יצחק זמיר]], [https://glz.co.il/גלצ/תוכניות/האוניברסיטה-המשודרת-שופטים-ומשפטים/בית-המשפט-הגבוה-לצדק-עם-השופט-בדימוס-יצחק-זמיר בית המשפט הגבוה לצדק], הרצאה באתר [[האוניברסיטה המשודרת]] של [[גלי צה"ל]], אוקטובר 2017
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
{{בית המשפט העליון}}
 
[[קטגוריה:ישראל: בתי משפט|גבוה לצדק]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בית_המשפט_הגבוה_לצדק"