לבנון – הבדלי גרסאות

במהלך שנים אלו התאוששה לבנון לאיטה, בהובלת [[רפיק אל-חרירי]], שמונה בהמשך לראש ממשלת לבנון. הגורם העיקרי שהפריע במהלך תקופה זו להתאוששות הכלכלית היה העימותים בין ישראל לחזבאללה, שהתפרצו באופן חמור ב־[[1993]] ([[מבצע דין וחשבון]]) וב־[[1996]] ([[מבצע ענבי זעם]]). בעוד שבשנים הראשונות הייתה הסכמה כלל לבנונית על החיוניות של נוכחות הכוחות הסוריים, הרי מצב זה הלך והשתנה. תהליך זה הואץ משמעותית לאחר [[הנסיגה מלבנון|נסיגת צה"ל]] מדרום לבנון ב־[[2000]], שלאחריה אנשי [[כוח האו"ם הזמני בלבנון]] (יוניפי"ל) שבו לאזור. {{ש}} הלחצים לעזיבת הסורים אלו גרמו לבסוף לקבלת [[החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 1559 של מועצת הביטחון]] ב־[[2 בספטמבר]] [[2004]] שקראה לנסיגת כל הכוחות הזרים מלבנון. מצב זה הגיע לכדי משבר לאחר [[רצח רפיק אל-חרירי]] שיוחס לסוריה. [[מהפכת הארזים|ההפגנות ההמוניות שפרצו בלבנון]], שכונו "מהפכת הארזים", והפגיעות הרבות בפועלים סורים הכריחו את סוריה לפנות את כל כוחותיה הרשמיים עד ל־[[24 באפריל]] [[2005]]. למרות נסיגתה של סוריה, המשיך ארגון [[חזבאללה]] להיות השליט בדרום המדינה, דבר שעורר התנגשויות חוזרות ונשנות עם ישראל ולבסוף הביא לפרוץ [[מלחמת לבנון השנייה]] ביולי [[2006]]. לאחר המלחמה גבר הלחץ הלבנוני הפנימי על חזבאללה, שהואשם על ידי הכוחות האנטי-סוריים באחריות להרס שגרמה הלחימה, ובמעורבות ברצח חרירי.