אסלאם בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אבנר אילנאי (שיחה | תרומות) ←תקופה הערבית הקדומה: הרחבה |
אבנר אילנאי (שיחה | תרומות) ←תקופה הממלוכית: הרחבה |
||
שורה 20:
{{ערך מורחב|ערך=[[האסלאמיזציה של ארץ ישראל]]}}
==== ה[[התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל|תקופה הערבית הקדומה]] (מאות 11-7) ====
האסלאם הגיע לארץ ישראל בתקופת השלטון הערבי הקדום בארץ נמשך כ-450 שנה, משנת 640 עד 1099. החל משנת 634 ניהל הצבא הערבי-מוסלמי קרבות עם הצבא הנוצרי-ביזנטי של [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|האימפריה הביזנטית]] ששלטה בארץ ישראל. הצבא הערבי-מוסלמי שפלש לארץ היה מורכב משבטים בדואים שהגיעו מסוריה וחדרו לעמק הירדן, ושבטים שהגיעו מ[[חג'אז]] והתקדמו לעבר חוף הים. בשנת 641 הכריעו הערבים את החילות הביזנטיים והשתלטו על הארץ.
שורה 27:
בעת הכיבוש הערבי מנתה אוכלוסיית הארץ כ-300,000,000 נפש, מורכבת מרוב נוצרי וממיעוט [[הדת השומרונית|שומרוני]] ויהודי. רק מיעוט קטן מהכובשים התיישבו בארץ ורובם המשיכו בחיי נוודות. לאורך תקופת הכיבוש הערבי פחתה אוכלוסיית הארץ לכ-500,000 נפש בלבד והמוסלמים היו בה לרוב.
==== [[ממלכת ירושלים|התקופה הצלבנית]] (מאות 13-12) ====
ב-1099 [[מסעי הצלב|כבשו הצלבנים]] את ארץ ישראל מידי השושלת הפאטימית, אך המאבק נמשך לאורך כל התקופה (1260-1099) והארץ הייתה לזירת קרבות בלתי פוסקים בין
האוכלוסייה המוסלמית הייתה מורכבת ממיעוט ערבי שהתיישב בארץ בעת הכיבוש הערבי, מנוצרים שהתאסלמו, וממהגרים שהגיעו מארצות מוסלמיות. רוב המוסלמים היו [[אסלאם סוני|סונים]], אבל בצפון הייתה גם אוכלוסייה [[אסלאם שיעי|שיעית]]. האוכלוסייה המוסלמית התחלקה לארבע קבוצות: עבדים - שבויי מלחמה. צמיתים - כפריים ששועבדו במסגרת המשטר ה[[פיאודליזם|פאודל]]<nowiki/>י. עירוניים - המוסלמים היוו מיעוט בערים ומעמדם היה כמו שאר הלא-פרנקים, של אנשים חופשיים. בנוסף היו שבטים [[בדואים]] ו[[הטורקמנים בארץ ישראל|טורקמנים]] שנדדו בארץ.
הצלבנים לא ניהלו מדיניות [[מיסיון|מיסיונרית]] אך מאחר שבמהלך התקופה הארץ עברה מידי נוצרים למוסלמים וחוזר חלילה, הייתה תופעה של נוצרים שהתאסלמו ומוסלמים שהתנצרו. המוסלמים יכלו לקיים את פולחנם באזורים כפריים ללא הפרעה, אבל בערים שבהן חיו נוצרים, הותר להם לקיים את דתם רק במסגרות פרטיות והמסגדים הפכו לכנסיות. בשל מעשה טבח ובריחה מהארץ, ירד
==== [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|התקופה הממלוכית]] (מאות 15-13) ====
ב-1260 הביס ה[[סולטאן]] [[ממלוכים|הממלוכי]] [[ביברס|בייבארס]] את [[מונגולים|המונגולים]] שחדרו לארץ אל שטחים שהיו תחת השלטון האיובי והחל בחיסול השלטון הצלבני בארץ. הממלוכים, כמוסלמים חדשים, היו קנאים לדת האסלאם וקיבלו את מרותם של אנשי הדת שנתמכו על ידי הציבור הרחב. התגברות הקנאות הדתית הביאה לרדיפות ולפרעות ב[[ד'ימי|בני החסות]], לפגיעה בנפש וברכוש, להריסת בתי כנסת וכנסיות ולפרסום תקנות המפלות לא-מוסלמים. הממלוכים נקטו מדיניות של אסלום בכפייה של הרוב הנוצרי-מזרחי והשומרונים. לקראת סוף המאה ה-14 הייתה הרעה נוספת במדיניות כלפי הלא-מוסלמים, לאחר השתלטותם של הצ'רקסים על הממלכה הממלוכית. אוכלוסיית הארץ צנחה בשלהי התקופה לכ-123,000 נפש. 70%-60% מוסלמים וכ-30%-20% נוצרים-מזרחים. עוד כ-30,000 בדואים נדדו בארץ.<br />
==== [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|התקופה העות'מאנית]] ====
[[תמונה:Jerusalem Dome of the rock BW 1.JPG|ממוזער|שמאל|280px|[[כיפת הסלע]] אשר על [[הר הבית]], ב[[ירושלים]].]]
| |||