טומאת אוכלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפת הדף בתוכן " קטגוריה:הדברים הנטמאים ומטמאים קטגוריה:פרשת שמיני קטגוריה:מצוות עשה" תגיות: החלפה ריקון |
מיכאל.צבאן (שיחה | תרומות) ביטול גרסה 25439212 של 176.12.248.137 (שיחה) |
||
שורה 1:
{{סוגיה
| שם =
| תמונה =
| כיתוב =
| מקרא = {{תנ"ך|ויקרא|יא|לד}}
| משנה =
| ברייתא =
| תלמוד בבלי =
| תלמוד ירושלמי =
| משנה תורה לרמב"ם = {{ויקיטקסט|רמב"ם ספר טהרה|ספר טהרה}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות טומאת אוכלים|הלכות טומאת אוכלים}}
| שולחן ערוך =
| ספרי מניין המצוות = {{ספר המצוות|עשה|צח}}{{ש}}{{ספר החינוך|קס}}
| ספרות הלכתית נוספת =
}}
'''טומאת אוכלים''' היא אחת ממיני ה[[טומאה וטהרה|טומאה]] ב[[הלכה]], ושם כולל לכל דיני הטומאות הקשורים לאוכל, הן הטומאות הנגרמות על ידי האוכלים, ובעיקר לטומאות ה[[חלות]] על האוכלים. שמירה על דיני טומאת אוכלים היא [[מצוות עשה]] [[מהתורה]].
==הגדר ההלכתי==
'''מאכלים המקבלים טומאה:''' כל אוכל, שנרטב ב[[מים]], ונגע בו לאחר מכן דבר טמא בדרגת "אב הטומאה" או "אבי אבות הטומאה", המאכל הופך להיות טמא ומטמא. הכלל הוא, שרק אוכל שאין סופו לטמא טומאה חמורה - [[טומאת נבלה]], צריך להיות מוכשר על ידי מים{{הערה|{{בבלי|חולין|קכא|א}}.}}.
'''מאכלים המחילים טומאה:''' על פי הכתוב בתורה אוכל אינו מטמא אוכל. זאת נלמד בפסוק המלמד על טומאת אוכלין שהוכשרו לקבל טומאה, כתוב "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא '''הוּא''' לָכֶם" המילה "הוא" באה ללמד, שרק האוכל עצמו טמא, אבל אינו מטמא אוכל אחר{{הערה|שם=פסחים|1={{בבלי|פסחים|יד|א}}.}}.
{{ערך מורחב|מפרכסת}}
בהמה [[מפרכסת]] מטמאת טומאת אוכלין. בשר של [[נבלה (הלכה)|נבלה]], כלומר בשרו של בעל חיים מת, מטמא מאכלים אחרים מדין [[טומאת נבלה]], מכאו שנבלה מטמאת שתי מיני טומאות: טומאת אוכלים וטומאת נבלות שהיא טומאה חמורה יותר, ומטמאת בני אדם וכלים. לטומאת נבלות דינים אחרים בתכלית. אין לה את דיני "שומר"{{הערה|ראו הסבר בכותרת "שומר".}}, ועוד חילוקים נוספים.
לפי [[רבא]] (כפי שמסר רב [[אדא בר אהבה]]), אף על פי שאוכל אינו מטמא אוכל, שונה הדין ב[[תרומה (הלכה)|תרומה]] ו[[קדשים (הלכה)|קדשים]], בו גם אוכל מטמא אוכל{{הערה|שם=פסחים}}
באוכל יש שלושה חלקים: האוכל עצמו, חלק הנספח ל[[אוכל]] כשומר כמו קליפות של פרי, [[עור]] של בעל חיים, וחלק הנספח לאוכל כ"יד" שכן הוא משמש כידית לאוכל, שאוחזים את האוכל בלפיתתו, כמו עור של בהמה.
==סוגות המאכלים==
[[קובץ:Pommes vertes.JPG|שמאל|ממוזער|200px|פרי שהורטב והבעלים שמחו בכך, הוכשר לקבל טומאה (כמובן רק לאחר שנקטף מהעץ)]]
===מאכלים שהוכשרו לקבל טומאה===
{{ערך מורחב|ערך=[[הכשר לקבל טומאה]]}}
המאכלים המקבלים טומאה הם כל סוגי המזון, ובתנאי שהורטבו אי פעם (לאחר שנקטפו מהעץ או לאחר השחיטה) הרטבה מכוונת ולא אקראית, ובהסכמת בעליו של המזון{{הערה|1=ויקרא פרק יא פסוקים לד, לח. תלמוד בבלי [[מסכת בבא מציעא]] דף כב עמוד ב.}}. הרטבה זו נקראת [[הכשר לטומאה]]{{הערה|1=ראו למשל משנה [[מסכת עוקצין]] פרק ג משנה א.}}, מפני שהיא מכשירה ומאפשרת לאוכל להיטמא. לאחר ההכשר, גם אם הנוזל שהרטיב את המזון כבר התייבש - האוכל יקבל טומאה מכל גורם מטמא שיגע בו. המשמעות המעשית של הלכה זו היא, שאם ידוע על מוצר מזון מסוים שלא מקובל להרטיב אותו, כמו פירות יבשים, ניתן לקנותו מהשוק ללא כל חשש שמא נטמא{{הערה|1=משנה [[מסכת מכשירין]] פרק ו משנה ג}}.
דין זה נלמד מפסוק מפורש בתורה: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם|מקור={{תנ"ך|ויקרא|יא|לה}}}}.
===מיני המאכלים===
המאכלים מתחלקים, מבחינת דרגת קדושתם הנוגעת להלכות הטומאה והטהרה, לארבעה סוגים (מן הקל אל החמור והמקודש):
# '''חוּלִין''' - אוכל רגיל, שאין בו כל קדושה.
# '''[[מעשר שני]]''', אותו מפריש האדם מיבולו, ואוכל ב[[ירושלים]].
# '''[[תרומה (הלכה)|תרומה]]''', שניתנת לכהן.
# '''קודש''', בשר ה[[קורבן|קרבנות]], שנאכל על ידי הכהנים ב[[בית המקדש]] או על ידי הבעלים ב[[ירושלים]] (בכל קרבן כעניינו).
קיימים שלושה הבדלים עיקריים בין דרגות הקדושה של המזון{{הערה|1=להבדלים נוספים בין קודש לתרומה ראו משנה מסכת חגיגה פרק ג משניות א-ג.}}:
ההבדל המרכזי בין חולין לבין כל שאר הסוגים הוא, שאת החולין מותר לאכול בטומאה, ואילו את שאר מיני המזון חובה לאכול בטהרה (לשם כך יש להקפיד גם על טהרתו של האדם האוכל וגם על טהרת המזון עצמו). היו אנשים שהקפידו לאכול גם את החולין בטהרה, במידת האפשר (בלשון חז"ל: "[[חולין על טהרת הקודש|אוכל חולין בטהרה]]"). גם מי שנוהג כך, רשאי לשמור את המזון שנטמא לימים שבהם האדם עצמו טמא, ואין טעם לאכול חולין בטהרה שכן הם ייטמאו במהלך האכילה{{הערה|1=תלמוד בבלי [[מסכת גיטין]] דף נד עמוד א: "מידי דחזי ליה בימי טומאתו".}}.
הבדל נוסף בין סוגי המזון לגבי האופן בו הם נטמאים: ככל שהאוכל קדוש יותר - כך הוא "רגיש" יותר לטומאה, ונטמא ביתר קלות. מבין הדרגות השונות של טומאה (ראו להלן: דרגות הטומאה), החולין והמעשר השני עשויים להיטמא רק מ"ראשון לטומאה", וכך יהיו הם "שני לטומאה". התרומה עשויה להיטמא גם מ"שני לטומאה", ותיחשב כ"שלישי". הקודש נטמא גם מ"שלישי לטומאה", וייחשב כ"כרביעי"{{הערה|1=משנה מסכת טהרות פרק ג משניות ג-ה}}.
הבדל שלישי נוגע לשאלה מהי רמת הטהרה הנדרשת מן האדם האוכל את המזון. החולין נאכלים גם על ידי טמא, כאמור. מי שהיה טמא, וטבל במקווה - נטהר, אבל עדיין קיימת בו טומאה מסוימת עד סוף היום (אדם זה נקרא '''טבול יום'''). במצב זה של טומאה קלה, רשאי הוא לאכול מעשר שני, אך לא תרומה. בסוף היום - יהיה מותר לו גם לאכול תרומה. לגבי רוב הטמאים, סוף היום משלים לגמרי את טהרתם, והם רשאים גם לאכול קודש. ברם, לגבי כמה מן הטמאים (זב, זבה, יולדת ומצורע) קבעה התורה שעליהם להביא קרבן להשלמת טהרתם. עד הבאת קרבנם הם מוגדרים כ'''מחוסר כיפורים''', ואסורים לאכול קרבן או להיכנס ל[[בית המקדש]]{{הערה|1=משנה מסכת נגעים פרק יד משנה ג: "טבול יום - אוכל במעשר, העריב שמשו - אוכל בתרומה, הביא כפרתו - אוכל בקדשים". מסכת ברכות פרק א משנה א: "מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן".}}.
==שומר==
[[קובץ:Poulet farci du Gâtinais.jpg|שמאל|ממוזער|170px|עור בעל החיים, משמש כשומר]]
{{ערך מורחב|ערך=[[שומר לטומאה]]}}
דין "שומר", הוא שכל דבר הנספח לאוכל כשומר, ומהווה שמירה על האוכל מאיזה סיבה שהוא, נחשב לחלק מהאוכל, לשני דינים: האחד, שאם נגע בשומר דבר טמא נטמא גם האוכל, והשני בכך שהוא מצטרף לשיעור האוכל; כלומר, שיעור האוכל כדי שיהיה טמא, הוא [[כזית]]. אם האוכל עצמו אינו בגודל של זית, רק בצירוף קליפתו, הוא ראוי לקבל טומאה.
==יד==
{{ערך מורחב|ערך=[[יד לטומאה]]}}
דין "יד", הוא שכל דבר שממש כידית לאחוז את האוכל, ואוחזים בו את האוכל בכל צורה שהיא, הוא נחשב על ידי תשמישו זה כטפל לאוכל וכחלק ממנו. היד משמש לשתי פעולות בהלכות טומאה: '''להוציא''' טומאה - כלומר, אם נגע אדם בעור של אוכל טמא הוא נטמא, ו'''להביא''' טומאה - אם העור נגע בדבר טמא, נטמאה כל חתיכת האוכל.
מקור דין זה הוא מהמילים בפסוק לח, "טמא הוא לכם". בגמרא במסכת חולין דורשת את המילים "לכם", - לכל צרכיכם, כלומר לא רק האוכל עצמו טמא, אלא כל חלק הנטפל אליו ומשמש לצורך האוכל, והוא העור המשמש כיד.
==דינים מדרבנן==
'''האוכל ושותה מאכלים טמאים''' - מכיוון שאוכל ומשקה אינם נעשים "אב הטומאה", מן התורה אין הם מטמאים אדם. חכמים החמירו, שהאוכל או שותה דברים טמאים (דבר מותר כשלעצמו, כפי שהתבאר) נעשה בכך טמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", והוא אסור לאכול תרומה או לנגוע בה עד שיטבול במקווה{{הערה|1=משנה מסכת זבים פרק ה משנה יב}}. הסיבה לכך: החשש שאדם שאוכל תרומה יאכלנה תוך כדי אכילת חולין טמאים, ואפשר שחלקי המזון יגעו זה בזה בתוך פיו והתרומה תיטמא.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{הבהרה הלכתית}}
{{טומאה וטהרה}}
[[קטגוריה:הדברים הנטמאים ומטמאים]]
| |||