ויקיפדיה

התקף חרדה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
דיוק
פירוט והרחבה
שורה 41:
[[טיפול קוגניטיבי התנהגותי]] הוא הטיפול עם ההשפעה הממושכת ביותר על התקפי חרדה. טיפול זה מומלץ על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי כטיפול המועיל ביותר. הטיפול השני ביעילותו מתבסס על תרופות ממשפחת SSRI. יש מחקרים המעידים על כך שגם [[טיפול דינאמי]] המזהה סיבות מהעבר הרחוק להתקפי החרדה יכול להביא לשיפור מהיר בסימפטומים{{דרוש מקור}}.
 
טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהתקפי חרדה, מורכב משני שלבים עיקריים:
טיפול התנהגותי בהתקפי חרדה מתחיל בהקניית מידע אודות התקפי חרדה. עבור חלק ניכר מהמטופלים עצם ההכרה שבזמן התקף אינם נמצאים בסכנה מיידית, כגון התקף לב, והבנת משמעות הסימפטומים מפחיתים את החרדה מהתופעות הגופניות באופן משמעותי. לאחר שלב זה נעשית עבודה על הפרשנויות הקטסטרופאליות של האדם לסימפטומים על ידי מעקב סדיר אחר מחשבותיו, אתגורן ובחינת אמיתות הניבויים שלו.
 
♦ הטיפול הקוגניטיבי: הקניית מידע לסובל אודות התקפי חרדה. ההסבר לכך הוא, כי הסבל העיקרי של המטופלים הינו הבלבול וחוסר האונים שהם חווים כתוצאה מהתקף הפאניקה. הסימפטומים הגופניים החריפים בהתקף פאניקה המאותתים שיש סכנה קרובה, גורמים לבלבול חריף ומטילים ספק בכשירותו ובשפיותו שלו עצמו. בהמשך, המטופלים חוששים מאוד מהתקף נוסף ומכניסים את כל חייהם למגננה. עצם ההכרה הקוגניטיבית שמדובר בהתקף פיזיולוגי מוכר, ושהוא אינו מוכיח על שיפוטיות לקויה או על סכנה קרבה - מפחיתים את החרדה מהתקף פאניקה נוסף, וגם מורידים את שלל התחושות השליליות של המטופלים. לאחר שלב זה מתבצע מעקב סדיר אחר מחשבותיו, אתגורן ובחינת אמיתות הניבויים שלו.
החלק ההתנהגותי של הטיפול מורכב מחשיפה לגירויים המאיימים ומניעת תגובה התנהגותית של [[בהלה]]. ▼
* מניעת תגובה. מניעת התנהגויות שהאדם עושה מתוך מחשבה שהן עוזרות לו להתמודד, אולם בפועל מגבירות את עוצמת ההתקף ואת הסיכוי שיעבור התקפים נוספים או יפתח הפרעת פאניקה. התנהגויות אלו מתרחשות גם בזמן ההתקף עצמו וגם באופן קבוע, על מנת למנוע התקף כביכול. למשל שתייה על מנת למנוע מחנק, החזקת כדורי הרגעה בתיק באופן קבוע וישיבה על מנת למנוע נפילה בזמן התקף. ▼
* חשיפה. התמודדות עקבית ושיטתית עם תחושות הגוף שהאדם פוחד מהן. האדם לומד להעלות אותן בזמן הטיפול ומתבקש לעשות זאת באופן עקבי בטיפול ובין המפגשים. החשיפה מאפשרות לאדם לראות שהתחושות שהוא חווה לא נעימות אך גם לא מסוכנות וביכולתו להתמודד עמן ואין צורך בהתערבות רפואית. כאשר האדם מסכים להישאר עם תחושות אלו בלי לנסות להבריח אותן הן עוברות מעצמן, מהר יותר מכשהוא נוקט בפעולות שנועדו לסלק אותן.▼
 
▲החלק♦ ההתנהגותי של הטיפול ההתנהגותי: הטיפול ההתנהגותי מורכב מחשיפה לגירויים המאיימים ומניעת תגובה התנהגותית של [[בהלה]]. זה כולל בתוכו שני חלקים:
 
▲*1. מניעת תגובה. - מניעת התנהגויות שהאדם עושה מתוך מחשבה שהן עוזרות לו להתמודד, אולם בפועל מגבירות את עוצמת ההתקף ואת הסיכוי שיעבור התקפים נוספים או יפתח הפרעת פאניקה. התנהגויות אלו מתרחשות גם בזמן ההתקף עצמו וגם באופן קבוע, על מנת למנוע התקף כביכול. למשל שתייה על מנת למנוע מחנק, החזקת כדורי הרגעה בתיק באופן קבוע וישיבה על מנת למנוע נפילה בזמן התקף.
 
▲*2. חשיפה. - התמודדות עקבית ושיטתית עם תחושות הגוף שהאדם פוחד מהן. האדם לומד להעלות אותן בזמן הטיפול ומתבקש לעשות זאת באופן עקבי בטיפול ובין המפגשים. החשיפה מאפשרות לאדם לראות שהתחושות שהוא חווה לא נעימות אך גם לא מסוכנות וביכולתו להתמודד עמן ואין צורך בהתערבות רפואית. כאשר האדם מסכים להישאר עם תחושות אלו בלי לנסות להבריח אותן הן עוברות מעצמן, מהר יותר מכשהוא נוקט בפעולות שנועדו לסלק אותן.
== ראו גם ==
*[[הפרעת פאניקה]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/התקף_חרדה"