הבדלים בין גרסאות בדף "מלחמת סיני"

הוסרו 16 בתים ,  לפני 8 חודשים
ביטול גרסה 25443585 של 79.182.8.37 (שיחה)
(ביטול גרסה 25443585 של 79.182.8.37 (שיחה))
[[מלחמת העצמאות]] של ישראל הסתיימה ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|הסכמי שביתת נשק עם המדינות שתקפו אותה ב-1948]], ולא ב[[הסכם שלום|הסכמי שלום]]. ניסוחם המעורפל של הסכמים אלו, ואי הבהירות בנוגע ל"[[אזור מפורז|אזורים המפורזים]]" (שלא היו בגבול מצרים), הביאו להחרפה ב[[הסכסוך הישראלי-ערבי|יחסי ישראל עם מדינות ערב]]: מסיום מלחמת העצמאות עד מבצע סיני נפגעו כ-1,300 אזרחים ישראלים על ידי מסתננים וחוליות [[טרור פלסטיני]], שהסתננו מ[[רצועת עזה]] ומאזורים אחרים. באוגוסט [[1955]] הפעילו ה[[מצרים]] את ה"[[פדאיון]]", שהיו יחידות פשיטה ו[[טרור]] ערביות קטנות, לשם ביצוע מעשי [[רצח]] וחבלה בתחומי ישראל. ישראל הגיבה מדי פעם ב[[פעולות התגמול|פעולות גמול]] בהיקף הולך וגובר, והקימה את [[יחידה 101]] למטרה זאת. היחידה התקיימה כגוף עצמאי רק כ-5 חודשים, אך הספיקה לבצע מבצעים רבים, דוגמת [[מבצע כפפות משי]], כמו גם פעולות אלימות נגד מטרות אזרחיות (שהידועה בהן היא [[פעולת קיביה]]), בכך נגרמה הסלמה בפגיעה באזרחים משני הצדדים.
 
בנוסף להידרדרות בביטחון האישי, בעיקר באזורי הספר, היה בישראל חשש כבד מפני התחדשות המלחמה בין המדינה הצעירה והענייה לבין [[ארצות ערב|מדינות ערב]], שהתקשו להשלים עם תבוסתן במלחמת השחרור1948.{{הערה|{{דבר||על הסיבוב השני|1949/10/27|00106}}}}
 
בספטמבר [[1955]] חתמה מצרים על [[עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית]] עם [[צ'כוסלובקיה]] (בהשראת [[ברית המועצות]]). עסקה זו, אף על פי שתוארה כמסחרית בלבד, כללה כמויות גדולות של נשק חדיש, הצביעה על כוונת תוקפנות כלפי ישראל, ושינתה במובהק את מאזן הכוחות ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. בעקבותיה חשה מצרים חזקה יותר מבחינה צבאית, והמשיכה את התעצמותה ברכישה של [[שריון מרוכב|כוחות שריון]], ים ואוויר. ב-[[24 באוקטובר]] [[1956]], כשבועיים לאחר [[מבצע שומרון]] - פעולת גמול נרחבת ב[[קלקיליה]], הוקם פיקוד צבאי ערבי משותף (מצרי-[[ירדן|ירדני]]-[[סוריה|סורי]]).
 
==="פעולת גמול" או מלחמה כוללת===
בבסיס התפישה של הפעלת כוחות צה"ל במלחמה, עמדה מחלוקת בין שתי גישות סותרות. הגישה ה'''מוגבלת''', שיוצגה על ידי הרמטכ"ל משה דיין, גרסה שיש להימנע ממהלכים גדולים בשלב הפתיחה, כדי להטעות את האויב ולגרום לו להתגונן בהיקף מוגבל. רק לאחר פתיחת [[מבצע מוסקטר]], הוא המבצע של המעצמות להשתלטות על תעלת סואץ, אמור היה צה"ל לתקוף בכוח מלא ולהשתלט על סיני. יש הגורסים שבבסיסה של תפישה זאת עמד חוסר אמון של דיין בכוחו של הצבא שעליו פיקד.{{הערה|עמוס כרמל, '''אלוף הניצחון''', הוצאת משכל (ידיעות אחרונות וחמד) 2009, עמ' 313}} לעומתם, יש הטוענים שהיה זה בן-גוריון שחשש מיכולתו המוגבלת של צה"ל, ועל כן הכתיב את מהלך הפתיחה המוגבל, כדי להמתין עד להצטרפותן של בריטניה וצרפת למערכה. נראה שהגישה המוגבלת השתלבה עם התפיסה של צה"ל בראשיתו, של הפעלת כוחות שריון כנספחים וכמסייעים בלבד ליחידות החי"ר, שנתפסו ככוח העיקרי והמכריע של הצבא. לעומתה, הגישה ה'''כוללנית''' גרסה שיש להביא את מירב הכוח לידי ביטוי מיד בפתיחה, וזאת כדי לנצל את יתרונו של צה"ל בניידות, בתעוזה ובמהלכים מהירים. בהתאם, ביטאה גישה זו את תפיסת השריון כ"אגרוף הברזל", בכך שיתרונו של השריון הוא בכוח האש הגדול ובתמרוני תנועה מהירים, ובלחימה כיחידות שלמות ובלתי מפוצלות (הידועות בצה"ל כ"אורגניות"). במסגרת תפיסה זו, נועדו [[חיל השריון|יחידות השריון]] להבקיע ולפרוץ במהירות את קווי האויב, וזאת מבלי לטהר אותם כליל, ולהביא להכרעה מהירה ולהתמוטטות של האויב, תוך שימוש גם באפקט המורלי של ההלם, וזאת במקום להתקוטט על כל כוח קטן בקרבות איטיים תוך איבוד התנופה. הגישה השנייה יוצגה בצה"ל על ידי מפקד פיקוד הדרום, אל"ם אסף שמחוני, וכן על ידי מפקד גייסות השריון [[חיים לסקוב]] וסגנו [[מאיר זורע]],{{הערה|עמוס כרמל, '''אלוף הניצחון''', עמ' 293}} שלמדו את לקחי קרבות השריון של [[מלחמת העולם השנייה]], ובעיקר את השימוש המוחץ שעשה בו [[צבא גרמניה הנאצית|הצבא הגרמני]] כנגד הדוקטרינה הישנה. הרמטכ"ל דיין לא היה חסיד של הגישה הזאת, כנראה מפני שהיה שבוי עדיין בתפיסה שמשלה במלחמת השחרור1948, של החי"ר ככוח המערכה העיקרי.
 
תוכניתו של הרמטכ"ל משה דיין הייתה, שמהלכי הפתיחה של המלחמה ייראו למצרים כ"פעולת גמול" גדולה, ולא כמלחמה כוללת{{הערה|משה דיין, '''יומן מערכת סיני''', הוצאת עם הספר 1965, עמ' 59, 182}}; וזאת כאמור מתוך חששו של דיין להטיל על צה"ל הצעיר עול של מלחמה כוללת ללא סיוע המעצמות. על כן פקודתו לכוחות הלוחמים הייתה להימנע ממעבר לשלב המתקדם בטרם עת, והוא נימק זאת ב"אילוצים מדיניים", מפאת חוסר רצונו לחשוף את הסיבה האמיתית. עקב כך, הוטלו יחידות צה"ל למלחמה ללא הכנה מספקת, מבלי שניתן להן להביא את מלוא יתרונן בפתיחה, וחלקן אף מבלי שאומנו די הצורך.{{הערה|למשל, [[עוצבת ראם|חטיבת מילואים 37]], שהייתה חטיבת השריון היחידה של פיקוד הדרום, הוקמה בחופזה בחודש אוקטובר והיו לה הרבה פחות טנקים מהתקן. גם [[חטיבת קרייתי|חטיבת החי"ר-מילואים 4]] ו[[חטיבת יפתח|חטיבה 10]], שגויסו בחופזה, לא הספיקו להתארגן כדי לבצע כהלכה את משימותיהן.}}