התקופה העות'מאנית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

[[שליטי האימפריה העות'מאנית|סולטאן]] [[האימפריה העות'מאנית]] בשנים 1520-1566, [[סולימאן הראשון|סולימן הראשון]], השקיע בפעולות בנייה ופיתוח. הוא בונה את [[חומת ירושלים העות'מאנית|חומת העיר העתיקה]] ב[[ירושלים]] (ומקצה ליהודים את רחבת התפילה ב[[הכותל המערבי|כותל המערבי)]], נבנתה רשת של חאנים (אכסניות) ומצודות לאורך הדרכים הראשיות כדי להבטיח את התנועה בדרכים, ובערים פותחו השווקים.

 

 

משלהי המאה ה-16 החל המצב הכלכלי להידרדר. חולשת השלטון המרכזי העות'מאני בתורכיה הביאה להחלשות המנגנון המנהלי בארץ, לירידה ברמת המושלים, להשתלטות שליטים מקומיים ולהחלשת הכוח הצבאי. ההרעה הכללית במצב הביאה לירידה בפעילות הכלכלית בערים ולהפסקת הצמיחה בכפרים. למרות ההידרדרות הכלכלית השלטון הכביד את עול המסים. חולשת הצבא נוצלה על ידי שבטי ה[[בדואים]], והם חזרו לפשוט בארץ.