התקופה העות'מאנית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏המאה ה-16: עריכה, הרחבה
שורה 19:
[[שליטי האימפריה העות'מאנית|סולטאן]] [[האימפריה העות'מאנית]] בשנים 1520-1566, [[סולימאן הראשון|סולימן הראשון]], השקיע בפעולות בנייה ופיתוח. הוא בונה את [[חומת ירושלים העות'מאנית|חומת העיר העתיקה]] ב[[ירושלים]] (ומקצה ליהודים את רחבת התפילה ב[[הכותל המערבי|כותל המערבי)]], נבנתה רשת של חאנים (אכסניות) ומצודות לאורך הדרכים הראשיות כדי להבטיח את התנועה בדרכים, ובערים פותחו השווקים.
 
במאה ה-16 החלו להגיע לארץ סוחרים מאירופה ובעיקר מצרפת, לשם קניית מוצרים המיוצרים בארץ ומכירת מוצרי יבוא. בוב-1535 נחתם לראשונה הסכם ה[[קפיטולציות|קפיטולציה]] הראשון בין השלטון העות'מאני לצרפת והקונסול הצרפתי קבע את מושבו בעכו כמו רוב הסוחרים הצרפתים. הסכם הקפיטולציהההסכם מעניק לנתינים זרים חופש תנועה, חופש מסחר, חופש דת, פטור משירות צבאי, והם יכלו להישפט רק על ידי בית הדין הקונסולרי. במאה ה-18 נחתמו הסכמים דומים עם מדינות נוספות.
 
משלהי המאה ה-16 החל המצב הכלכלי להידרדר. חולשת השלטון המרכזי העות'מאני בתורכיה הביאה להחלשות המנגנון המנהלי בארץ, לירידה ברמת המושלים, להשתלטות שליטים מקומיים ולהחלשת הכוח הצבאי. ההרעה הכללית במצב הביאה לירידה בפעילות הכלכלית בערים ולהפסקת הצמיחה בכפרים. למרות ההידרדרות הכלכלית השלטון הכביד את עול המסים. חולשת הצבא נוצלה על ידי שבטי ה[[בדואים]], והם חזרו לפשוט בארץ.