הבדלים בין גרסאות בדף "תלמי הרביעי"

הוסרו 3 בתים ,  לפני שנה
מ
קו מפריד בטווח מספרים
מ (הוספת קישור לאלעזר גלילי)
מ (קו מפריד בטווח מספרים)
{{מנהיג}}
'''תלמי הרביעי''' "'''פֿילוֹפָּטוֹר'''" (ב[[יוונית]]: Πτολεμαῖος Φιλοπάτωρ; נולד ב-244 או 245 לפנה"ס, מת ב-205 או 204 לפנה"ס) היה מלך [[מצרים התלמיית|מצרים]] מ[[בית תלמי]], בנם הבכור של [[תלמי השלישי]] "אֵאוּאֵרְגֵטֶס" ו[[ברניקי השנייה]].
 
הוא נולד בעיר [[אלכסנדריה העתיקה|אלכסנדריה]], והתחנך אצל [[ארטוסתנס]], מגדולי המלומדים של [[התקופה ההלניסטית]]. תלמי עלה לשלטון בשנת 222 או 221 לפנה"ס, בגיל 20 או 22. בשנת 220 נשׂא תלמי לאשה את אחותו [[ארסינואי השלישית]], ממנה נולד לו יורשו [[תלמי החמישי]].{{הערה|התאריך לפי Mehl, ''Brill's New Pauly'' vol. 12 s.v. Ptolemaeus #7. לפי Thompson, ''Oxford Classical Dictionary'', 4th ed. s.v. Ptolemy #1 נערכה החתונה בשנת 217.}}
{{ערך מורחב|קרב רפיח}}
[[קובץ:Kos museum ptolemaios IV 01.JPG|200px|ממוזער|שמאל|פסלו של תלמי הרביעי, המוזיאון הארכאולוגי של [[קוס]]]]
בתוך חודשים לאחר שעלה לשלטון נאלץ כבר תלמי להתמודד עם האירוע המרכזי, שהגדיר את ימי מלכותו: המאבק הצבאי כנגד המלך ה[[בית סלאוקוס|סלאוקי]] [[אנטיוכוס השלישי]] לשליטה בדרום סוריה, פיניקיה וארץ-ישׂראל ([[קוילה סוריה]]), שזכה במחקר המודרני לכינוי [[המלחמה הסורית הרביעית]]. המאבק החל מיד עם עליית שני המלכים הצעירים לשלטון, כשאנטיוכוס השלישי יצא בראש צבאו לאזור לבנון, שהיה עד אז תחת שליטה תלמית. הצבא התלמי ב[[בקעת הלבנון]] הצליח לעצור אותו ולהדוף את המתקפה.
 
בשנת 219 חידש [[אנטיוכוס השלישי]] את המתקפה כנגד התלמים, והפעם כנגד המובלעת התלמית בעיר סלאוקיה שעל החוף (בסמוך ל[[אנטיוכיה]]). העיר נלכדה במזימה, תוך שתוף פעולה עם מוסרים בתוכה.{{הערה|פוליביוס 5.59-61)}} באותו זמן פנה אל אנטיוכוס גם תֵאוֹדוֹטוֹס, המפקד התלמי שבלם אותו שנתיים קודם לכן. מתוך חשש לגורלו לאור הטיהורים באלכסנדריה, תפס תאודוטוס שליטה ב[[צור (לבנון)|צור]] וב[[עכו]], והזמין את אנטיוכוס לנצל את ההזדמנות ולפלוש שוב דרומה. באין יכולת תלמית לבלום את המהלך, השתלט הצבא הסלאוקי על רוב הארץ, עד [[עזה]].
 
בניגוד לאנטיוכוס הנמרץ לא הפגין תלמי כשרון רב בניהול המערכה, והמלאכה נפלה במלואה על כתפי שני שׂריו, סוסיביוס ואַגַתֿוֹקלֶס. השניים נהלו משׂא ומתן מול אנטיוכוס, בו טענו לזכות התלמית על קוילה סוריה, ובמקביל הדקו את הקשרים הדיפלומטיים עם ערים רבות בעולם היווני, כדי להגביר את הלחץ המדיני. בנוסף ניסו השניים להביא להכרה במעמדו של אָכֿאיוֹס, אחיו המורד של אנטיוכוס, כדי לפצל את הממלכה הסלאוקית ולהחלישה.
 
המשׂא והמתן לא הביאו לתוצאות מעשׂיות, אך הזמן נוצל על ידי הצד התלמי לחיזוק הצבא ולהגדלתו. שׂכירי חרב גויסו בערי יוון, כרתים, תרקיה ומן הגאלים של [[אסיה הקטנה]]. במקביל לכוחות אלה, שהיו מאומנים ומנוסים, נערכה רפורמה מקיפה בארגון הצבא התלמי, וכוחות ותיקים וחדשים עברו אימונים מיוחדים לקראת המערכה הקרבה. בנוסף, כח סדיר של חיילים מצרים, כ-20,000 איש, גויס ואומן להלחם בשיטת ה[[פלנקס]] המקדונית. כח זה היה נתון תחת פיקודו האישי של סוסיביוס.
 
העימות הגדול נערך ב-22 ביוני שנת 217 לפנה"ס, וזכה לכנוי [[קרב רפיח]]. הפעם התייצב תלמי עם צבאו בשׂדה המערכה, ואתו אשתו-אחותו ארסינואי. הקרב עצמו היה שקול, ולפי ההיסטוריון [[פוליביוס]] נטל תלמי חלק פעיל בבלימת ההצלחה הסלאוקית המוקדמת, ובהפיכת המצב לטובתו. בסופו של יום זכה הצבא התלמי בניצחון גורף, ואנטיוכוס נאלץ להכיר בתבוסתו.
 
אחרי הקרב נשאר תלמי נשאר לשלושה חודשים בסוריה ופיניקיה, כדי להשגיח על הערים והקהילות של האזור שנכבש מחדש. מהלכים צבאיים משניים החזירו חלקי ארץ צפוניים יותר, ושאר קוילה סוריה חזרה לשלטון תלמי בעקבות ההסכם הדיפלומטי שהשׂיג סוסיביוס באנטיוכיה. עם זאת, המובלעת התלמית בסלאוקיה לא חזרה לשלטון מצרי.
 
[[ספר מקבים ג]] מספר על מלחמה הסורית הרביעית, מתאר את מצב היהודים בירושלים בזמן זה, ומביא סיפור על ניסיון של תלמי לכפות על יהודי מצרים לסגוד לאל [[דיוניסוס]].
==שארית מלכותו==
 
לאחר חזרתו מקוילה סוריה זכה תלמי לתקופה ארוכה של שקט. אנטיוכוס השלישי הפנה את מאמציו לזירות אחרות, ובאין איום ישיר יָכֹל תלמי להשאיר את ניהול המדינה לסוסיביוס ולהתמסר לחיי פנאי. תלמי נודע ביד הרחבה שנקט כלפי משׂכילים ומלומדים בחצר מלכותו, ונהג לשבת בהקראת מחזות ולהשתתף בפעילות אקדמית. הוא גם בילה את זמנו בכתיבה ספרותית.{{הערה|שם={2}| דוד. גולן, תולדות העולם ההלינסטי (ירושלים: מאגנס, 1987), עמ' 423-422422–423, 736}} חיי החצר בתקופתו נוהלו באופן ראוותני, ובלט בייחוד פולחן הוללות לדיוניסוס. בדומה לקודמיו בשושלת ועוד יותר השתמש פילופטור בפולחן השליט כדי לחזק את מעמדו ושלטונו.
 
אופן חייו ושלטונות של תלמי הביאו לביקורת חריפה עליו. לפי [[פוליביוס]] הוא הוא האשם בראשית ההדרדרות של הממלכה התלמית.{{הערה|5.34, 14.19}} סימן אחד להדרדרות היה [[משבר פיננסי]] חמור, שנגרם עקב בזבזנות החצר והוצאות המלחמה הסורית הרביעית. סימן אחר היה התגברות העוצמה של גורמים מצריים לא-יווניים, שהגיעה בסופו של דבר לכדי מרידה בדרום מצרים בשנת 206 לפנה"ס. לפי פוליביוס (5.107) נבעה מרידה זו מהביטחון העצמי שצברו הכוחות המצרים לאור חלקם המכריע בקרב רפיח. מרידה זו העיבה על שארית ימיו של תלמי הרביעי, ושימשה תקדים לשורה ארוכה של מרידות דומות בדורות הבאים.