אסון הפאטריה – הבדלי גרסאות

עם תחילת מלחמת העולם השנייה העדיפו [[המוסדות הלאומיים|המוסדות הציוניים]] לשתף פעולה עם הבריטים ולהמעיט בעלייה בלתי-לגאלית (על-פי נוסחתו של [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]], שאומצה: "מלחמה בהיטלר כאילו אין ספר לבן, ומלחמה בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר"); זאת, כדי לא לפגוע במאמץ המלחמתי הבריטי, ומתוך מטרה לזכות בתמיכה בריטית במאבק שהתחולל מול ה[[ערבים]] על שטחי [[ארץ ישראל]]. פעולת חבלה באונייה בריטית נחשבה באותו זמן כצעד חריג. למרות זאת, קיבלה הפעולה את אישור המוסדות. [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] שהה בחוץ לארץ באותה עת, וראשי "ההגנה" קיבלו את אישורו של [[משה שרת]]וק לפעולה.{{הערה|"בהנהלת [[הסוכנות היהודית|הסוכנות]] והנהגת "ההגנה" הוחלט שיש לפגוע באוניית-הגירוש..." ([[שאול אביגור]], [[יצחק בן-צבי]], [[אלעזר גלילי]] ואחרים (ערכים); העורך הראשי: [[בן ציון דינור]], '''[[ספר תולדות ההגנה]]''', כרך ג', תל אביב: [[עם עובד]], 1972, חלק ראשון: פרשת פאטריה, עמ' 152–155. וכמקור ל-״בהנהלת הסוכנות״, במכתבו מ-29.4.51, כותב [[משה שרת]] ל[[מאיר מרדור|מאיר (מוניה) מרדור]] בקשר להופעת הספר "שליחות עלומה": "קראתי את הפרק (על "פאטריה") בנשימה עצורה וחייתי מחדש את הגבורה והאסון כאחד, כמי שהאחריות לאותם הקרבנות היקרים העיקה ותעיק על מצפונו תמיד וכמי שמעולם לא ניחם על האישור שניתן אז"; '''שם''', כרך ג', חלק שלישי: הערות ומקורות, עמ' 1633.}}