כוננות עם שחר – הבדלי גרסאות

לעומתם טענה [[מנולה דרגיס]], מבקרת הקולנוע של ה[[ניו יורק טיימס]], שבניית סצנות העינויים בסרט דווקא מצביעה על חוסר התועלת בהשגת מידע אמין בחקירות בעינויים; כך לדוגמה סצנת הטבח בפיגוע הטרור באל-חובאר, שבאה מיד לאחר גוויעתן של יללות העציר שהושם בקופסה, מצביעה מבחינה קולנועית על כך שהעינויים לא מצילים חיים{{הערה|[http://movies.nytimes.com/2012/12/18/movies/jessica-chastain-in-zero-dark-thirty.html By Any Means Necessary], ניו יורק טיימס, 17 בדצמבר 2012}}. ג'ו מורגנסטרן מה[[וול סטריט ג'ורנל]] ציין שהסרט לא מתנצל על עינויים באותה מידה שלא מגנה אותם{{הערה|שם=וולסטריט}}. [[מייקל מור]] אף הוא יצא להגנת הסרט, לדבריו הסרט משניא את העינויים על הצופים וגורם להם להזדהות דווקא עם המעונים{{הערה|[http://www.huffingtonpost.com/michael-moore/zero-dark-thirty-torture_b_2548079.html In Defense of Zero Dark Thirty], [[האפינגטון פוסט]], 25 בינואר 2013}}.

 

 

חוזה רודריגז, בכיר לשעבר ב-CIA ששימש ראש השירות החשאי הלאומי בארגון, התייחס למספר אי דיוקים בסרט אשר למדיניות העינויים. לטענתו, הסרט מקשר באופן מטעה בין עינויים להצלחה מודיעינית, ולאופן בו ארצות הברית התנהגה עם אויביה במלחמה בטרור. רודריגז, שפיתח וארגן את תוכנית ה-CIA לשימוש בחקירה הלוחצת ("enhanced interrogation program"), טוען כי טועים המבקרים שמאמינים כי תיאור החקירות בסרט הוא מדויק ושהוא משלה בכך שהביא לתוצאות; לדבריו התוכנית פעלה היטב והוא אינו רואה בה כעינויים. לדבריו, בשנים 2002 עד 2007 בהן ניהל את התוכנית, לא ספגו עצירים מכות, לא ניתלו בשלשלאות מהתקרה ולא הושמו עליהם קולרי כלבים, שיטת העינוי במים הופעלה על שלושה טרוריסטים בלבד ובאופן מבוקר בניגוד למוצג בסרט, והופסקה כבר ב-2003{{הערה|[http://www.washingtonpost.com/opinions/a-cia-veteran-on-what-zero-dark-thirty-gets-wrong-about-the-bin-laden-manhunt/2013/01/03/4a76f1b8-52cc-11e2-a613-ec8d394535c6_story.html A CIA veteran on what ‘Zero Dark Thirty’ gets wrong about the bin Laden manhunt], [[וושינגטון פוסט]], 4 בינואר 2013}}.