אוגוסטוס קיסר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לפרובינקיה רומית |
מ הגהה |
||
שורה 70:
כקרוב משפחתו החשוב ביותר של קיסר, אוגוסטוס, שעדיין שהה במקדוניה מיהר לחזור לרומא אולם בניגוד לעצתם של חבריו הוא לא הביא איתו כוח צבאי. כשנחת באיטליה, גילה אוגוסטוס כי קיסר אימץ אותו לבן בצוואתו ושמו הפך לגאיוס יוליוס קיסר. אוגוסטוס הפך מיד לפופולרי מאוד בקרב ותיקי לגיונותיו של קיסר, במיוחד אחרי ששילם את משכורתם מכמה אחוזות שמכר. הוא גייס צבא פרטי של שלושת אלפים חיילים מוותיקי הקרבות של קיסר והשתלט לזמן קצר על הפורום, אך סולק משם על ידי צבאו של מרקוס אנטוניוס. בעת זאת מעמדו של אוגוסטוס היה בעייתי, הליך האימוץ שלו נחשב מפוקפק ובתור אזרח פרטי שמפקד על צבא הוא היה בחזקת מורד במלכות.
אנטוניוס שחשק בכהונה כמושל [[קיסגאליה|גאליה קיסאלפינה]] נערך למלחמה כנגד מושלה באותה עת [[דקימוס יוניוס ברוטוס אלבינוס]], דבר שהסנאט גינה והכריז על אנטוניוס כבוגד. בתיווכו של [[קיקרו]] כוחותיו של אוגוסטוס הצטרפו לכוחות הסנאט והוא קיבל [[אימפריום]] של [[פרופראיטור]] ובכך זכה בפעם הראשונה במידה של לגיטימיות ו[[חוקתיות|חוקתיות.]], הכוחות הביסו את אנטוניוס ב[[קרב מוטינה]], אולם הקונסולים שעמדו בראש הצבאות נהרגו בקרב ואוגוסטוס נשאר המפקד היחידי של הצבא
המצב ברומא כעת היה לטובת הסנאט שרצה להמשיך לשלוט ללא [[טיראניה|טיראנים]]. אוגוסטוס הבין שעדיף לו לחבור אל אנטוניוס,
השלטון חולק בין השלושה: אוגוסטוס קיבל את המערב כולל רומא, אנטוניוס את המזרח כולל [[מצרים (פרובינקיה רומית)|מצרים]], ולפידוס את [[אפריקה (פרובינקיה רומית)|אפריקה]]. אולם בעקבות הניצחון על רוצחיו של קיסר, החלו [[לוקיוס אנטוניוס]] ו[[פולביה אנטוניה]], אחיו ואשתו של מרקוס אנטוניוס, לפעול כנגד אוגוסטוס בניסיון לבסס את משפחתם כשליטים היחידים ברומא. פעילותם נגד אוגוסטוס כללה ניסיון לשבש את הקצאת הקרקעות ל[[וטרנים]] של צבא אוגוסטוס. אחרי ניסיון לכיבוש רומא שסוכל עם הגעתו של אוגוסטוס מ[[היספניה]] (ב[[ספרד]] המודרנית) עם כוח צבאי, נסוג לוקיוס אל עבר [[גאליה]], שם קיווה לחבור עם פקודי אחיו, אך גילה כי אגריפה, שנשלח על ידי אוגוסטוס לרדוף אחריו מכיוון דרום, נושף בעורפו. אגריפה כבש את סוטריום (ב[[סוטרי]] שב[[איטליה]] המודרנית) ובכך משך את תשומת לבו של לוקיוס בשעה שרופוס הגיע בראש כוח צבאי וכך לוקיוס נלכד בין שני כוחות עוינים ולא נותרה לו בררה והוא נסוג לפרוסיה (ב[[פרוג'ה]] שבאיטליה המודרנית). שם הטילו עליו מצור כוחותיו של רופוס, בשעה שאוגוסטוס ואגריפה פנו לטהר את כוחותיה של פולביה ממאחזיהם באיטליה ואחר כך חזרו לסייע לרופוס במצור על לוקיוס. בראשית שנת 40 לפנה"ס קציניו של מרקוס אנטוניוס, [[גאיוס אסיניוס פוליו]] ו[[פובליוס ונטידיוס בסוס]], עשו ניסיון להעביר סיוע ללוקיוס הנצור אולם הניסיון סוכל על ידי אגריפה ורופוס שחסמו את דרכם ובסופו של דבר דחקו אותם לפולגיניום (ב[[פוליגנו]] שבאיטליה המודרנית), שם הם הטילו עליהם מצור. בערך בסוף פברואר לוקיוס נכנע לאוגוסטוס ו[[פרוסיה]] נכבשה. בעקבות זאת, קציניו של אנטוניוס התפזרו ונטשו את צבאותיהם.
| |||