אהרן יואלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לתא הטייס
שורה 43:
ביולי [[1948]] התנדב לקורס הטיס השלישי של [[חיל האוויר הישראלי]], אותו סיים בשנת [[1951]]. הוא היה מראשוני הטייסים שעברו הכשרה ואימון בהטסת [[מטוס סילון|מטוסי סילון]]. יואלי נשלח ל[[אנגליה]] ב-[[1956]], לקורס בינלאומי למקלענות ב[[חיל האוויר הבריטי]], אותו סיים בהצטיינות.
 
יואלי היה ממניחי היסודות של חיל האוויר ומהמובילים בהתפתחותו בתחומים רבים לרבות פיתוח התשתיות מבצעיות, מערך ההדרכה וקידום מעמדו הבינלאומי. בשנים 1956–[[1958]] היה מפקד [[טייסת 117]] (מטוסי [[גלוסטר מטאור]]). ב-31 באוקטובר 1956, במהלך [[מבצע קדש]], נפגע מטוסו מפגזים מצריים, פגז אחד חדר לתאל[[תא הטייס]] ורסיסים פצעו את יואלי בידיו. הוא חזר לנחיתת חירום בבסיס [[תל נוף]], ועקב הפגיעה גלגל ימני ראשי לא ירד ומנוע אחד כבה. יואלי ביצע נחיתת ריסוק ופונה לטיפול ב[[בית החולים קפלן]] שם נותח. לאחר 24 שעות יצא, בניגוד להוראת הצוות הרפואי, וחזר לטייסת עליה פיקד.
 
בשנים 1960-1958 פיקד על [[טייסת 101]] של מטוסי [[דאסו מיסטר|מיסטר]]. בין השנים [[1960]]–[[1962]] שירת במפקדת חיל האוויר, במחלקת המבצעים, כראש ענף אוויר 3, ובין השנים 1962-1964 פיקד על [[בית הספר לטיסה]] של חיל האוויר ב[[תל נוף]]. אחר כך שירת כנספח לענייני אוויר-ים ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] [[ארצות הברית]]. בין השנים 1967–1968 פיקד על פו"מ זרוע האוויר ב[[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה|מכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] של [[צה"ל]]. בתפקידו האחרון, עד שיחרורו ב-[[1970]], שירת כראש מחלקת ההדרכה של חיל האוויר.