קינה – הבדלי גרסאות

קינות מצויות כבר בתרבות [[הכנענים|הכנענית]] הקדומה. למשל [[שירה אוגריתית|בשירה האוגריתית]] מצויים אזכורים לקינות בהקשר של אבל על מותו של אדם קרוב או חשוב. בספרות השומרית העתיקה נשתמרו קינות רבות על חורבנם של מקדשים ושל ערים בידי אויב, ויש המשווים אותן למגילת איכה המקראית. אף ב[[מצרים העתיקה]], היוותה הקינה חלק בלתי נפרד מטקס ה[[קבורה]] והיא נאמרה על ידי הנשים המקוננות שהופיעו בדרך כלל בקבוצות כשהן בוכות, שרות ורוקדות [[ריקוד]]י [[אבל]].

 

ב[[תנ"ך]] מצויות מספר קינות ידועות. הקינה הנודעת ביותר בשפה ה[[עברית]] היא [[קינת דוד]], שבהּ מבכה [[דוד]] את מותם של [[שאול]] ו[[יהונתן]] בתחילת [[ספר שמואל]] ב' ([[s:שמואל ב א|א', יט-כז]]). קינה זו מושמעת בתדירות גבוהה בטקסי [[יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל]].

 

קינה נודעת נוספת בשפה העברית היא [[מגילת איכה]] – קינתו של [[ירמיהו]] על חורבן [[בית המקדש]] הראשון.

נהוג לקרוא קינה זו ב[[תשעה באב]], יום האבל על חורבן [[בית המקדש|בתי המקדש]].

 

==ראו גם==