צבי דינשטיין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
בדצמבר 1962 מונה על ריכוז ענייני ה[[דלק]] במשרד האוצר{{הערה|{{דבר||ד"ר צ. דינשטיין ירכז ענייני הדלק באוצר|1962/12/24|00518}}}}. כן עמד בראש ועדה שבחנה את שירותי ה[[טלפון]] בישראל והמליצה להעבירם לידי חברה שבשלב ראשון יהיו [[מניה|מניותיה]] בידי הממשלה. להמלצות התנגדו עובדי [[משרד הדואר]], מנכ"ל המשרד, חיים בן מנחם והשר [[אליהו ששון]] ולא יושמו{{הערה|{{מעריב||הומלץ למסור משק הטלפונים לחברה ציבורית|1964/01/28|00801}}}} (הן יושמו כעבור 22 שנה, עם הקמתה של חברת "[[בזק]]"). בינואר 1965 צורף למשלחת שניהלה שיחות עם [[השוק האירופי המשותף]]{{הערה|{{דבר||השיחות עם ה"שוק" מתחדשות|1965/01/13|00403}}}}.
 
לאחר פרישתו של [[שמעון פרס]] מתפקיד סגן שר הביטחון, מונה במאי 1965 ליועץ מיוחד לשר הביטחון [[לוי אשכול]] לריכוז פעולות הרכש, הפיתוח המדעי והמחקר במשרד{{הערה|{{דבר|דוד ליפקין|צבי חוזר למשרד הבטחון|1965/05/28|00407}}}}.על פי חוקר הגרעין הישראלי, אבנר כהן, בתקופה זו שימש דינשטיין כאחראי גם על תחום הגרעין במשרד הביטחון ופעל לביצוע שינויים מבניים לאיחוד הגופים שעסקו בפיתוח הגרעין הצבאי בארץ. בכך הציב עצמו כיריב של מנכ"ל [[רפא"ל|הרשות לפיתוח אמצעי לחימה]] דאז, [[מוניהמאיר מרדור|מאירמוניה מרדור]]. דינשטיין לא צלח בנסיונו להשלים את האיחוד המסגרות, אולם על פי עדויות חוקרים, בתקופת כהונתו בתפקיד הפכה ישראל למעצמה גרעינית{{הערה|[https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/10736700.2018.1605042 מאמרו של אבנר כהן אודות הפרוייקט הגרעיני]}}{{הערה|מוניה מרדור, רפא"ל - בנתיב המחקר והפיתוח לבטחון ישראל, הוצאת משרד הבטחון, תל אביב, 1981, עמ' 377-409, 497-498}}
 
נבחר לראשונה לכנסת ב-[[1965]] וכיהן כ[[משרד הביטחון|סגן שר הביטחון]] עם הקמת [[הממשלה ה-13]], אך התפטר מהתפקיד כאשר [[משה דיין]] התמנה לשר הביטחון. ביולי 1967 התמנה ל[[משרד האוצר|סגן שר האוצר]] תפקיד בו החזיק עד תום כהונת ממשלות ישראל ה-13 ו[[הממשלה ה-14|ה-14]]. בתפקידו מונה לאחראי על העניינים הכלכליים של [[השטחים המוחזקים]] ועל גיוס השקעות הון בחוץ לארץ{{הערה|{{דבר||דינשטיין יטפל בעניינים הכלכליים בשטחים המוחזקים|1967/07/24|00206}}}}. היה מעורב במגעים עם [[איראן]] להקמתו של [[קו צינור אילת-אשקלון]].