מרק רוז'אוולדי – הבדלי גרסאות

'''מַרְק רוֹזַ'אווֹלְדִי'''<ref>מילון אנציקלופדי של מוזיקה ומוזיקאים בשפה הגרמנית. [[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]]</ref> ( '''Márk Rózsavölgyi''' ), נולד בבשם מרדכי "מוטקה" רוזנטל ב[[הונגריה]], ([[בלשגיארמט|בַּלַשַדִיאַרְמַט]], [[14 באוגוסט]] [[1787]] - [[פשט (הונגריה)|פשט]], [[23 בינואר]] [[1848]]) היה [[מלחין]] ו[[כנר]] [[הונגרי]]-[[יהודים|יהודי]]. הוא כונה כבר בחייו "אבי [[צ'רדש|הצ'ארדש]]". בנו דיולה (יוליוס) רוז'אוולדי ייסד בשנת 1850 יחד עם נורברט גרינצוייל חברת להוצאה לאור של מוזיקה ולארגון קונצרטים , החברה וה[[חנות]]והחנות המפורסמת קיימותקיימת עד היום במרכז בבודפשט<ref>http://www.rozsavolgyi.hu/</ref>. בן האחר של מרק, ליאופולד, הפך לרופא. שם משפחתו ההונגרי הוא תרגום מדויק של שמו הגרמני המקורי רוזנטל, דהיינו "עמק ורדים".

מוצאו ממשפחת [[סוחר|סוחרים]] יהודית. הוא התחיל את לימודיו בגיל צעיר וסיים אותם ב[[פראג]], שם התפרנס מ"[[כתיבה תמה]]". הוא הגיע לפשט בשנת [[1808]] והתחיל לעבוד בתפקיד [[כנר ראשון]] ב"חברת התיאטרון ההונגרי" בשנת [[1813]] הוא עבר לעיר [[באיה]] שם היה מקום מושבו עד לשריפה הגדולה בשנת [[1819]]. שוב עבר לפשט, ושוב המשיך בנדודיבנדודים, כי קיבל משרת כנר ב[[תזמורת]] התיאטרון בעיר [[טימישוארה]]. במשך הזמן הוא עבר כמעט בכל הונגריה ככנר וירטואוז. הוא ניגן ניגונים הונגריים ישנים, ניגן את יצירותיו ואת עבודות הצ'רדש שלו בכל מקום, לעתים קרובות מאוד אפילו ללא ליווי מוזיקלי נוסף.

יצירותיו הפכו ידועות ופורסמו במספר אוספים. בשנת [[1833]] חזר שוב לפשט, אך המשיך גם את מסעות הקונצרטים שלו ברחבי המדינה. בשנת [[1837]] כתב יצירה בשם "קולות שמחה לאומית" ([[22 באוגוסט|22 אוגוסט]] [[1837]]) לפתיחת "התיאטרון ההונגרי של פשט" שהפך מאוחר יותר ל"תיאטרון הלאומי". הוא מונה לכנר הראשון של תזמורת התיאטרון וגם ל[[מנהל מוזיקלי|מנהלה המוזיקלי]]. נשמתו הנודדת לא מצאה את מקומה בתוך ההגנה של תיאטרון קבוע בנוי אבן ועד מהרה יצא שוב לדרך.

בשנת 1845 הוא עדיין הופיע בערים [[אוראדיה|אורדיאה]], [[אגר (עיר)|אגר]], [[קאריי]] והחל סיור קונצרטים כפריים חדש, אך בשל מחלתו הוא נאלץ לשוב לפשט, שם חי בעוני ומת במחלתו. עד מותו הייתה לו ידידות קרובה עם [[שנדור פטפי|שנדור פטופי]] שהפך לימים למשורר הלאומי של הונגריה. פטופי כתב עליו ועל יצירתו מאמר בשנת [[1844]] עליו ועל יצירתו בגליון המגזין "האופנה ההונגרית". את זכרו הנציח פטופי בשירו "מוזיקאי זקן, מה חטאתי לך".