הבדלים בין גרסאות בדף "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל"

מ
הוספת קישור לדליה עופר
מ (הוספת קישור לדליה עופר)
[[עולה חדש]] שהגיע לארץ נקלט למעשה על ידי ההסתדרות, קיבל מלווה מקופת מלווה וחיסכון שליד בנק הפועלים, סודר לעבודה על ידי לשכת תעסוקה של ההסתדרות, לרוב עבד במפעל הסתדרותי או בעבודות תשתית ממשלתיות, לעת ערב שיפר את העברית שבפיו ושמע הרצאות במועדון מועצת הפועלים של ההסתדרות וכאשר חלה טופל בקופת חולים. העולים היו חברי הסתדרות לא מתוך אידאולוגיה סוציאליסטית אלא מתוך כורח - כדי לקבל [[ביטוח רפואי]]. ההסתדרות הייתה בעיניהם ממסד לא פחות מהממשלה ופן האיגוד המקצועי שבה והסיוע לעובד לא היה כמעט מוכר להם.{{הערה|1=[[תום שגב]], '''1949 - הישראלים הראשונים''', דומינו 1984}}
 
{{ציטוט|תוכן=העולה החדש, אם הוא מ[[בולגריה]], מ[[צפון אפריקה]], מ[[תימן]] או מ[[עיראק]], מכיוון שהוא בא למוסד הסתדרותי... הרי הוא מרגיש כבן עם זר. הוא בא ללשכת המס - ואין איש מבין אותו ואת שפתו... הוא בא לקופת חולים ושוב אין מבין... למועצת הפועלים... צריך הוא להביא עמו מתורגמן... מדרך הטבע הוא, כי בשעה שהוא מוקף בכל המוסדות האלה רק [[אשכנזים]] יתעורר בו החשד, שעל פי עליונותם התרבותית והשוני העדתי חייבים הם לקפח אותו.|מרכאות=כן|מקור=פנחס לבון{{הערה|1=[[צבי צמרת]], '''בן-גוריון ולבון: שתי עמדות כלפי הקליטה הראויה של העולים''', בתוך: [[דליה עופר]] (עורכת), '''בין עולים לוותיקים, ישראל בעלייה הגדולה''', [[יד בן צבי]], 1996 עמ' 92.}}}}
 
מסקנתו של לבון הייתה שיש להכניס לכל מחלקה של הוועד הפועל בני עדות המזרח "שנוכל לסמוך על הטוהר הציבורי שלהם ועל מסירותם ההסתדרותית", לשם פעילות זו הורחב בית הספר לפעילי ההסתדרות בתל אביב ונפתחו קורסים ב[[בית ברל]].