הצבא האירי הרפובליקני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לכוחות מילואים
שורה 24:
לאחר זמן מה התברר לבריטים כי לא היה די בכוחות ה[[משטרה]] הסדירים שנשלחו לאירלנד. ה-RUC {{כ}}(Royal Ulster Constabulary), כפי שנקראו, נאלצו להתבצר במרכזי הערים. לעומתם, כוחות ה[[גרילה]] הרפובליקנים, בראשות מייקל קולינס, נמצאו ביתרון בולט מבחינת כוח אדם ואזורי שליטה. לחימת הגרילה המוצלחת שנוהלה על ידי ה-IRA הייתה מאוחר יותר מקור להשראה לתנועות אנטי-קולוניאליות אחרות, בהן ה[[לוחמי חרות ישראל|לח"י]] (ראש הלח"י [[יצחק שמיר]] כינה עצמו "מיכאל" על שמו של מייקל קולינס).
 
בינואר [[1920]] החלו הבריטים להשתמש בכוחותב[[כוחות מילואים]], המכונים "[[בלאק אנד טאנס]]" על שם צבע מדיהם החומים והשחורים, שנודעו באכזריותם. היו אלו מתנדבים שקיבלו אימון חפוז ונשלחו בהמוניהם אל הערים והכפרים. ב-[[21 בנובמבר]] [[1920]] אירע הטבח הידוע בשם "[[יום ראשון העקוב מדם (1920)|יום ראשון העקוב מדם]]" (Bloody Sunday), במהלכו נרצחו 31 אזרחים, במהלך משחק "כדורגל גאלי", כפעולת נקם של הבריטים על חיסול [[כנופיית קהיר]].
 
ב-[[1920]] הכריזו הבריטים על רצונם ב[[הפסקת אש]], וב-[[6 בדצמבר]] [[1921]] נחתם [[האמנה האנגלו אירית|ההסכם האנגלו-אירי]], שלמעשה העניק למחוזות הדרומיים של אירלנד מעמד של [[דומיניון]] - "[[מדינת אירלנד החופשית]]", שתיקרא לימים "הרפובליקה של אירלנד". חלק מהרפובליקנים, ובראשם דה ואלירה, התנגדו להסכם, בעוד שמנהיגים אחרים תמכו בו. כתוצאה התפצל הארגון לתומכים ומתנגדים ופרצה מלחמת אזרחים אשר התחוללה באי בין יוני [[1922]] ואפריל [[1923]].