יבגני רטנר – הבדלי גרסאות

בשנים [[1935]]–[[1942]] עבד כמהנדס מכונות ב[[חברת הנפט העיראקית]] (IPC, כיום [[בתי זיקוק לנפט (חברה)|בתי הזיקוק]]). במקביל, החל לפעול בארגון "[[ההגנה]]" בתכנון אמצעי חבלה, והוכשר במסגרתו כ[[טייס]] במטוסים קלים. כחבר הפלוגה לפעולות מיוחדות, פעל רטנר ביחידת הנדסה, ועסק בתכנון כלי לחימה, ובהם [[מוקש המטרייה]] שתכנן נגד הבריטים. בעקבות שיתוף הפעולה שהכריז [[דוד בן-גוריון]] עם הבריטים במלחמה בנאצים, נחשפו הבריטים למוקש המטרייה. בעקבות זאת הוא גויס בשנת [[1942]] לשורות [[הצבא הבריטי]], ונשלח לאנגליה לבסיס ה[[מחקר ופיתוח]] של [[האדמירליות]] בעיר [[פורטסמות]] לעסוק בפיתוח נשק נגד [[צוללת|צוללות]]. בין היתר היה מעורב בפיתוח ה[[מרגמה SQUID]] נגד צוללות, שפגעה קשות בצוללות הגרמניות. בשנת [[1947]] נקרא על ידי בן-גוריון לחזור לארץ ישראל; הבריטים סירבו לאשר לו חזרה ארצה והציעו לו [[אזרחות|נתינות]] בריטית. לאור זאת, רטנר התחזה כחולה סופני המבקש להיקבר בארץ ישראל. לאחר הגיעו ארצה הצטרף למחלקה המדעית של "ההגנה", היה ממייסדי [[חיל המדע]] של צה"ל והפך למהנדס הראשי של החיל. במסגרת תפקידו בחיל המדע פיתח אמצעי לחימה רבים כגון [[מוקש]]ים, [[מרגמה 6 אינץ']] ומטול כנגד טנקים. כל הכלים האלה שימשו ב[[מלחמת העצמאות]].

 

 

בשנת [[1968]] השתחרר מצה"ל בדרגת [[אלוף-משנה]], והמשיך לעבוד ברפא"ל כיועץ למנהל רפא"ל בנושאי חימוש, בתפקידו כיועץ המשיך לפתח אמצעי לחימה ולהשתתף באופן פעיל בניסויי הערכה שלהם בשדה הניסויים 'שדמה' בנגב. גם ביקש בצוואתו להיקבר שם, אך זה לא התאפשר. הוא המשיך לעבוד עד יום מותו. בצוואתו כתב שהוא מבקש שבהלווייתו לא ישתתפו יותר מ[[מניין]] אנשים ומהיתר ביקש {{ציטוטון|לכבד את זכרי בעבודה מאומצת כמו בימים ההם}}.