פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 208 בתים ,  לפני 5 חודשים
מ
אין תקציר עריכה
|אתר אינטרנט=[http://www.tel-aviv.gov.il www.tel-aviv.gov.il]
}}
'''תֵּל־אָבִיב–יָפוֹ''' (ב[[ערבית]]: '''تل أَبيب-يافا'''), הידועה לרוב כ'''תל אביב''', היא [[עיר]] ב[[מחוז תל אביב|מחוז תל אביב]] ב[[ישראל]], ב[[מישור החוף הדרומי]], המרכזית מבין ערי [[גוש דן]] וה[[ערים בישראל|שנייה בגודל אוכלוסייתה]] בישראל. העיר חברה בארגון [[פורום ה-15|פורום ה־15]]. תל אביב–יפו שוכנת לחוף [[הים התיכון]] על אדמת [[כורכר]]. בשטחה זורמים [[נחל הירקון]] ו[[נחל איילון]]. היא גובלת מ[[מערב]] בים התיכון; מ[[דרום]] בערים [[בת ים]] ו[[חולון]]; מ[[מזרח]] בערים [[רמת גן]], [[גבעתיים]], [[בני ברק]] ו[[פתח תקווה]]; ומ[[צפון]] בערים [[רמת השרון]] ו[[הרצליה]].
 
תל אביב היא [[מטרופולין]] המהווה את מרכז ה[[כלכלת ישראל|כלכלה]], ה[[תרבות ישראלית|תרבות]], ה[[תקשורת בישראל|תקשורת]] ו[[אמנות חזותית בישראל|האמנות של ישראל]]. שוכנים בה מרכזי [[בנקאות בישראל|המערכת הבנקאית של ישראל]], [[הבורסה לניירות ערך בתל אביב|הבורסה לניירות ערך]], [[שגרירות|שגרירויות]] ונציגויות בינלאומיות, מערכות ה[[עיתון|עיתונים]] הגדולים בישראל, ה[[הבימה|תיאטרון הלאומי]], ה[[התזמורת הפילהרמונית הישראלית|תזמורת הפילהרמונית]] ומרכזי תרבות ארציים נוספים. "[[העיר הלבנה]]" בתל אביב הוכרה בשנת [[2003]] כ[[אתר מורשת עולמית]].
תל אביב–יפו מוגדרת כ"[[עיר עולם]] בהתהוות". העיר היא אחת הערים המתוירות בישראל, עם למעלה ממיליון תיירים זרים בשנה.
 
בעיר מתגוררים (נכון לסוף [[2016]]) 438,818 [[תושב]]ים, ומספר התושבים לקמ"ר היה 8,352 איש. באותה עת התגוררו ב[[מחוז תל אביב|מחוז תל אביב]] 1,318,300 איש,{{הערה|[http://www.cbs.gov.il/shnaton64/st02_17.pdf יישובים ואוכלוסייה, לפי קבוצת אוכלוסייה, מחוז, נפה ואזור טבעי]}} ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3,464,100 נפש.{{הערה|[http://www.cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton.html?num_tab=st02_25&CYear=2013 יישובים, אוכלוסייה וצפיפות לקמ"ר, לפי מטרופולין ויישובים נבחרים]}} בעיר בולטת תופעת ה[[יוממות]] הגדולה בישראל – כ־64% מה[[עובד]]ים בתל אביב גרים מחוצה לה.
 
[[עיר נמל|עיר הנמל]] העתיקה [[יפו]] הייתה ראשיתה של העיר תל אביב–יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת ב[[תנ"ך]] ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי ל[[ארץ ישראל]]. לבד מיפו, התקיימו לאורך ה[[היסטוריה]] מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בראשית [[המאה ה-19|המאה ה־19]] גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו, וברבע האחרון של המאה ה-19 החלה התיישבות יחידים מחוץ ל[[חומות יפו]] ולאחריה הקמת שכונות חדשות, כמו שכונות [[נווה צדק]], [[מחנה יהודה (תל אביב)|מחנה יהודה]], [[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]], [[יפה נוף (יפו)|יפה נוף]] ו[[כרם התימנים]] מצפון ליפו.
תל אביב זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה" מכיוון שהייתה ה[[מיזם]] היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי [[היישוב הישן]] וחלקו אנשי [[היישוב|היישוב החדש]] בשיתוף עם מוסד ציוני בראשית דרכו – [[קרן קיימת לישראל]]. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. רשויות [[המנדט הבריטי]] העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר [[1934]].
 
ב־[[1949]], לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה [[עיריית תל אביב-יפו|עיריית תל אביב–יפו]] המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי [[ישות|ישויות]] אורבניות נפרדות. בשנת [[2009]] חגגה העיר [[חגיגות המאה לתל אביב|מאה שנים להיווסדה]].
 
==שם העיר==
מילולית, שם ספרו של הרצל הוא "ארץ ישנה חדשה" בלשון ה[[גרמנית]]. נחום סוקולוב, שתרגם את הספר לעברית, קרא לו בשם הציורי "תל אביב": [[תל]] – האוצר הישן, עתיקות העבר, ו[[אביב]] – המסמל עתיד, פריחה, לבלוב ותקווה. מקור השם ב[[ספר יחזקאל]], כמקום שבו ישבו [[גלות בבל|הגולים]] ל[[בבל]] ליד נהר כבר,{{הערה|בבבלית פירוש השם נהר כבר הוא התעלה הגדולה. שם זה מוזכר מתעודות בבליות מניפור וכנראה הכוונה לתעלה שחצתה את עיר ניפור}} ככל הנראה בחבל [[ניפור]]{{הערה|"תל אביב", [[אנציקלופדיה מקראית]]}}: {{הדגשה|וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר, וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם|יחזקאל ג טו|יחזקאל ג', טו}}. מוצא השם התנ"כי מאכדית – [[תִיל אַבּוּבִּי]] – תל ה[[שטפון]] – שנחרב על ידי שטפון,{{הערה|זאב חומסקי, '''הלשון העברית בדרכי התפתחותה''', 1967, עמ' 65}} משמעות הפוכה למשמעות הסמלית שקיבל השם העברי.
 
ב־[[4 באוקטובר]] [[1949]] קיבלה [[ממשלת ישראל הראשונה|ממשלת ישראל]] החלטה על איחוד העיר [[יפו]] עם תל אביב. בעקבות החלטה זו התכנסה כעבור יומיים [[מועצת עיריית תל אביב-יפו|מועצת העיר]] לדון בשם החדש לעיר המאוחדת. ראש העיר [[ישראל רוקח]] התנגד לשינוי שם העיר המבטא את הגשמת החזון הציוני ורצה ששם העיר יישאר כפי שהוא ובחלוקתה של העיר המאוחדת לאזורים או רבעים ייקרא אחד מהם "יפו". חברי מועצת העיר היו חלוקים בדעתם באשר לשם. בהשפעת ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון|דוד בן-גוריון]], שרצה מאוד בשם "יפו" כדי לחזק את הקשר של העיר למקורות התנ"כיים, הוחלט בסוף כפשרה לקרוא לעיר המאוחדת "תל אביב–יפו". למעט בפרסומים ומסמכים רשמיים או התבטאויות של פוליטיקאים מקומיים, נשמרו השמות "תל אביב" ו"יפו" מופרדים בשיח העממי והציבורי.
 
==היסטוריה==
===התיישבות מוקדמת בשטחה של תל אביב===
[[קובץ:Kudadi 109.jpg|ימין|ממוזער|200px|[[תל כודאדי]]]]
לבד מ[[יפו]], התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של נקודות יישוב בשטח המהווה היום את תל אביב. ייחודי לאופי ההתיישבות העתיקה במרחב זה הוא העדר רצף התיישבותי באזור אחד מסוים. יישובים אלו שבו והתחדשו באזורים שונים על גדות הירקון. ברחבי שטחה של העיר, ובעיקר בקרבת נהר הירקון, נתגלו כמאה [[אתר ארכאולוגי|אתרים ארכאולוגיים]] מתקופות שונות{{הערה|על פי מידע שהוצג בתערוכת "[http://www.eretzmuseum.org.il/main/site/index.php3?page=295 ההיסטוריה הסודית של תל אביב]". המוצגת ב[[מוזיאון ארץ ישראל]] במהלך שנת המאה.{{קישור שבור|27 בפברואר 2017}}}} כנחל הרחב ביותר לאורך [[מישור החוף]], היווה הירקון עורק חיים אסטרטגי ואפשר אף את כניסתן של סירות מסחר אל פנים היבשה. החל מימי [[הבית השני]] ואילך עד סוף [[התקופה הביזנטית]] אין היישובים החדשים קשורים עוד ב[[נחל הירקון|נהר הירקון]] כמקור לאספקת מים והם מתפשטים על פני כל שטחה של העיר, ובהם כאלה הרחוקים מן הירקון, כגון [[תל ברוך]] ו[[גן הגת]]. חלק מן הממצאים שנתגלו בעיר מתוארכים ל[[התקופה הכלקוליתית|תקופה הכלקוליתית]] ורבים מ[[תקופת הברונזה]]. בתקופות המאוחרות יותר של העת העתיקה, הוקמו בשטחים אלו נקודות יישוב רבות ככפרי לוויין של עיר הנמל יפו.
 
[[תל קסילה]] הוא אחד ה[[תל]]ים הארכאולוגיים החשובים בתחומי העיר, והוא שוכן צפונה לירקון בתחומו של [[מוזיאון ארץ ישראל]]. במקום נמצאו ממצאים רבים של היישוב ה[[פלשתים|פלשתי]] שפרח על התל החל ב[[המאה ה-12 לפנה"ס|מאה ה־12 לפנה"ס]] ועד תחילת [[המאה ה-10 לפנה"ס|המאה ה־10 לפנה"ס]]. מאז תקופת [[ממלכת ישראל המאוחדת]] ועד לסוף התקופה הביזנטית, התקיים על התל יישוב יהודי ואחר לסירוגין.
 
[[תל נפוליאון]], הידוע גם כ"תל גריסה", שוכן בצפונה של העיר, מדרום ל[[נחל הירקון|נהר הירקון]] וממזרח ל[[נחל איילון]]. המקום היה מיושב החל משנת [[המאה ה-28 לפנה"ס|2700 לפנה"ס]] לערך. היישוב התרחב ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף ה־2 לפנה"ס]], והגיע לשיאו ב[[המאה ה-18 לפנה"ס|מאה ה־18]] וב[[המאה ה-17 לפנה"ס|מאה ה־17 לפנה"ס]]. על התל התגלו מספר מבנים מונומנטליים ומערכת לאספקת מים. באתר "[[שבע טחנות]]" הסמוך לתל נפוליאון הוקמו ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופת העות'מאנית]] מספר [[טחנת קמח|טחנות קמח]],{{הערה|[http://www.avshalom-inst.co.il/article_page.asp?id=95&scid=172 מכון אבשלום]{{קישור שבור|27 בפברואר 2017}}}} והכפר הערבי הסמוך [[ג'רישה]] (جريشة) מעיד בשמו על כך שבאתר פעל מרכז אזורי של גריסת [[קמח]].{{הערה|[http://www.yarqon.org.il/ShowPage.asp?CategoryID=46 רשות נחל הירקון]{{קישור שבור|27 בפברואר 2017}}}} טחנות קמח נבנו גם ב"[[עשר טחנות]]" בקצה הצפון־מזרחי של העיר. האתר, שהיה הגדול מסוגו לאורך הירקון, היה פעיל ב[[התקופה הרומית בארץ ישראל|תקופה הרומית]], ולאחר הפסקה ארוכה חידש את פעולתו במאה ה־19, עת נודע בשם "טאחונאת אל הדר" (طاحنات الهدر).
 
ב[[תל כודאדי]], הסמוך ל[[שפך הירקון]], נחשפו שרידי שתי [[מצודה|מצודות]] [[אשור]]יות מ[[המאה ה-8 לפנה"ס|המאה ה־8 לפנה"ס]], אשר שימשו כשלוחה הקדמית של תל קסילה. המצודות הגנו על שפך הירקון, ובעת שלום שימשו כתחנת סחר. [[גן הגת]] הוא [[אתר ארכאולוגי]] נוסף ב[[צפון תל אביב|צפון־מערבה של תל אביב]]. ב[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|תקופה ההלניסטית]] פעלה במקום [[גת (בור)|גת]] שהייתה בשימוש מ[[המאה ה-4 לפנה"ס|המאה ה־4 לפנה"ס]] עד [[המאה ה-2 לפנה"ס|המאה ה־2 לפנה"ס]] והיא מוגדרת כגת ציבורית משוכללת. ב[[כיכר היל]], הנמצאת לא הרחק מהאזור בו שוכן תל כודאדי, התגלו מערות קבורה ושרידי יישובים מ[[האלף הרביעי לפני הספירה]], ומהמאות ה־8 עד [[המאה ה-10 לפנה"ס|ה־10 לפנה"ס]]. רוב המערות נאטמו כדי לשמרן. מערות קבורה התגלו גם באתר [[מערות אפקה]] השוכן מערבית ל[[נתיבי איילון]], מצפון לשכונת [[אפקה]].
יום יסודה הרשמי של העיר נחשב [[כ' בניסן]] [[ה'תרס"ט]] ([[11 באפריל]] 1909), ה' ד[[חול המועד]] [[פסח]]. ביום זה התכנסה קבוצת המייסדים בחולות שמצפון ליפו כדי [[הגרלת המגרשים לאחוזת בית|להגריל בין חבריה את מיקום המגרשים לבנייה בבעלותם]]. אבן הפינה למבנה הראשון, "ה[[הגימנסיה הרצליה|גימנסיה הרצליה]]", הונחה ב[[י' באב]] תרס"ט ([[28 ביולי]] 1909).{{הערה|[http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/5E873D54-3697-4605-A31F-7FE18FF4420F,frameless.htm אתר עיריית תל אביב]}} מועד חשוב נוסף בייסוד העיר הוא [[ל' בסיון]] תרס"ט ([[19 ביוני]] 1909) שבו "הונח ברב פאר ושמחה היסוד לשכונה העברית".{{הערה| ל. חזן, י. פלר, '''דברי ימי הציונות''', ירושלים: [[הוצאת קריית ספר]], תשי"א-1951, עמ' 159}}
 
[[הגרלת המגרשים לאחוזת בית|הגרלת המגרשים לבנייה]] נערכה על ידי [[עקיבא אריה ויס]], יו"ר הוועד ויוזם העיר העברית הראשונה, בעזרת [[צדף|צדפים]]. חבר נוסף בקבוצת המייסדים היה [[מאיר דיזנגוף]], ששימש יושב ראש הוועד החל משנת [[1911]]. הרחוב הראשי באחוזת בית היה [[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]], ובקצהו הצפוני נבנתה [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]] (כיום – מקומו של "[[מגדל שלום מאיר]]"), שהייתה הגימנסיה העברית הראשונה. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו ב[[תל אביב הקטנה|תל אביב הקטנה]] רק 140 בתים. בעת [[מלחמת העולם הראשונה|המלחמה]] נעצרה התפתחותה. ב־[[1917]] [[גירוש תל אביב|פינו]] השלטונות הטורקיים את תושביה עםכחלק פינוימפינוי כול תושביה של יפו מתוך חשש לנחיתת הצבא האימפריאלי הבריטי בעיר.
 
===תקופת המנדט הבריטי===
לאחר החלטת החלוקה של [[האו"ם]] ב[[כ"ט בנובמבר]] [[1947]] פרצו קרבות בגבולותיה הדרומיים והמזרחיים של העיר תל אביב עם [[יפו]],{{הערה|{{ישראל היום|דייויד סלע|70 שנים אחרי|520173|8 בדצמבר 2017}}}} שעל פי החלטת האו"ם הייתה אמורה להיכלל במדינה הערבית כמובלעת בתוך המדינה היהודית. הקרבות בגבול יפו נסתיימו סמוך להכרזת המדינה, עם כיבושה בידי כוחות האצ"ל וכניעתה לכוחות "ההגנה", ברחו רוב תושביה הערבים ובתים רבים עמדו נטושים. עיריית תל אביב הפיצה כרוז שאסר על כניסה ליפו,{{הערה| כרוז [http://tel-aviv.millenium.org.il/לוח+מודעות/ אסור באיסור חמור להיכנס לשטח העיר יפו] באתר ארכיון [[עיריית תל אביב]].}} אך ללא הועיל.
 
ב[[יום העצמאות|ה' אייר תש"ח]] [[14 במאי]] [[1948]] הכריז [[דוד בן-גוריון|דוד בן-גוריון]] על [[הכרזת העצמאות|עצמאות]] המדינה בגלריה האחורית (בשל היותה ממוגנת) של [[בית דיזנגוף]] משכנו של [[מוזיאון תל אביב|מוזיאון תל אביב]] אז, ב[[שדרות רוטשילד]] 16. באותה עת הייתה [[ירושלים]] נצורה ומנותקת, ולפיכך בינתיים שימשה תל אביב כמושב השלטון ובה פעלו ה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] ו[[הכנסת]]. ישיבות הכנסת הראשונות שנפתחו בירושלים הועברו לתל אביב אל בית האופרה הישן ב[[רחוב הרברט סמואל]], במקום בו שוכן היום [[מגדל האופרה]]. רק בסוף שנת [[1949]] הוכרזה ירושלים כבירת ישראל, והכנסת שבה אליה.{{הערה|ישיבות הכנסת הראשונה התקיימו בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים [https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/plenum/kns1_140249.pdf פרוטוקול ישיבת הפתיחה של האספה המכוננת היא הכנסת][http://www.knesset.gov.il/review/data/heb/plenum/kns1_160249.pdf פרוטוקול הישיבה החמישית של הכנסת בה נבחר נשיא המדינה][https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/plenum/kns1_261249.pdf הישיבה הראשונה של הכנסת לאחר החזרה לירושלים בדצמבר 1949]}}
 
עד לשנת 1948 שכנו סביב העיר מספר כפרים ערבים - [[סומייל]], [[סלמה (יפו)|סלמה]], [[ג'רישה]], [[שייח מוניס]], [[ג'מאסין אל ע'רבי]] ו[[ג'מאסין א-שרקי|ג'מאסין א־שרקי]]. אלה ננטשו במהלך קרבות [[מלחמת העצמאות]], וזמן קצר לאחריה הוכרזו המבנים והשטח שלהם כ[[חוק נכסי נפקדים|נכסי נפקדים]] וסופחו לתל אביב.
במקביל לתוכנית גדס, שהרחיבה את העיר צפונה עד נחל הירקון, הוקמו בשנות ה־20 גם שכונות הפועלים [[נווה שאנן (תל אביב)|נווה שאנן]] ו[[פלורנטין]] בעלות מתאר עירוני שונה. נוה שאנן נבנתה בצורת מנורת תשעת קנים סביב [[רחוב לוינסקי]] ואילו שכונת פלורנטין נבנתה לפי תוכנית שתי וערב של רחובות בעלי בנייני מגורים טוריים עם חצרות פנימיות.
 
על אף השוני בין תוכניות המתאר של שכונות הפועלים לבין אזור [[לב תל אביב|לב תל אביב]] ו[[הצפון הישן]], בכל אזור זה נבנו בניינים בגישת [[הסגנון הבינלאומי]] (הידוע גם כסגנון ה[[באוהאוס]]). מי שהפך את עיר הגנים שתכנן גדס לעיר בעלת צורה פונקציונלית שלימים הוגדרה כ"[[העיר הלבנה]]", היה מתכנן הערים ו[[מהנדס עיר|מהנדס העיר]], [[יעקב בן-סירה|יעקב בן־סירה]] (שיפמן).
 
משנות ה־50 המשיכה תל אביב להתרחב והוקמו שכונות חדשות רבות. השכונות המזרחיות ל[[רחוב אבן גבירול]] ולשטח תל אביב של תקופת המנדט, נבנו ברובן ברוח עיר הגנים של גדס במתווה עירוני דומה מאוד. במקביל, נבנו שכונות לוויין גם מצפון לירקון וממזרח לאיילון. שכונות אלה, כגון [[יד אליהו]] ו[[רמת אביב]] הוקמו כשיכוני גנים, אך במנותק מהרקמה העירונית הרחבה של מרכז העיר. אל שכונות אלה הצטרפו עם השנים עוד שכונות רבות שהתאפיינו בשלל גישות של תכנון עירוני, משכונות [[שיכון|שיכונים]] ו[[פרוור]]ים המתאפיינים בבנייה פרטית ועד שכונות כדוגמת [[שכונת המשתלה]] המתפקדות כפרוורים צפופים ועצמאיים עם תכנון העומד בפני עצמו.
|
{| border="1" cellspacing="0" class="wikitable"
|+'''התפתחות שטח, אוכלוסייה וצפיפות בתל אביב{{הערה|עד 1948, הערכה}}{{הערה|[http://www.cbs.gov.il/reader//?MIval=%2Fpop_in_locs%2Fpop_in_locs_h.html&Name_h=%FA%EC+%E0%E1%E9%E1+-%E9%F4%E5 מ-1948 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]{{קישור שבור|10.4.19}}}}'''
|-
! שנה