הפלישה לנורמנדי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לצוות אוויר
שורה 157:
{{הפניה לערך מורחב|תנועת ההתנגדות הצרפתית}}
[[קובץ:Casablanca-shot0033.png|250px|ממוזער|[[ועידת קזבלנקה]], 1943. מימין: [[וינסטון צ'רצ'יל|צ'רצ'יל]], [[שארל דה גול]], [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|רוזוולט]] ו[[אנרי ז'ירו]]]]
[[תנועת ההתנגדות הצרפתית|המחתרת הצרפתית]], ה"רזיסטאנס", שצמחה מקבוצות מבודדות לאחר כניעת ממשלת צרפת וצבאה ב־1940, הייתה מורכבת ומפוצלת. ארגונה של המחתרת היה מחולק אזורית ופוליטית (לדוגמה, קומוניסטים וגוליסטים), והתקשורת בין תאי ההתנגדות השונים הייתה כמעט אפסית. ראש הארגון המוכר של תנועת ההתנגדות הצרפתית היה אמנם [[שארל דה גול]], אך הוא שהה רחוק מצרפת, ולא היה מסוגל לקיים שליטה הדוקה בה. הקשר בין דה גול למחתרת התקיים באמצעות "מנהלת המבצעים המיוחדים" (SOE) הבריטיהבריטית, שהצניחה סוכנים לצרפת החל מאביב 1941, ובאמצעות "המשרד לשירותים אסטרטגיים" (OSS) של ארצות הברית החל מ־1943{{הערה|Gordon, Harrison. '''[http://www.history.army.mil/books/wwii/7-4/7-4_Contents.htm Cross Channel Attack]''', Office of the Chief of Military History, 1951. pp.198-202}}. בפברואר 1944 הושגה אחדות מסוימת בין קבוצות המחתרות השונות כאשר הוקמה "המועצה הלאומית של הרזיסטאנס", ו[[ז'ורז' בידו]] נבחר למנהיגה.
 
בשלבי התכנון של מבצע אוברלורד, לא נתפס הרזיסטאנס כגורם משמעותי שיכול להעלות תרומה לפלישה, בין היתר בגלל חוסר הוודאות לגבי כוחו, והקושי לשלוט בכל פלגיו. כאשר עלתה השאלה בנוגע לתפקיד שיוטל על המחתרת לקראת ובעת הפלישה ושחרור צרפת, שקלו הבריטים אפשרות של התקוממות לאומית שתרים תרומה אסטרטגית למבצע אוברלורד{{הערה|Harrison, עמ' 202}}. אך אפשרות זאת לא נתפסה כמציאותית; לפי הערכת "מנהלת המבצעים המיוחדים", מנו כוחות הרזיסטאנס 350,000 חברים באביב 1944, אך רק ל־100,000 מתוכם היו כלי נשק שמישים, ומעט מאוד תחמושת{{הערה|[[#Beevor|ביוור]], עמ' 63}}. המפקדה העליונה של בעלות הברית הכירה בכך שהתרומה המשמעותית ביותר של הרזיסטאנס תהיה במודיעין ובפעולות חבלה בקווי תחבורה ותקשורת גרמניים, שיסייעו לבידודה של נורמנדי ויקשו על הגרמנים לתגבר את כוחותיהם שם.