יהדות גאורגיה – הבדלי גרסאות

בינתיים, שיחדו תושבי המקום ילדה יהודייה, שהעידה נגד אביה על כך שהוא החזיק את הילד על ברכיו ופצע אותו, ואילו יהודי אחר אסף את דמו לצורך שימוש ב[[פסח|חג הפסח]]. כשהגיעו החוקרים, פנו מיד לחיפוש ראיות נוספות בבתי היהודים ומצאו פיסת בד מוכתמת בדם (כנראה דם וסת). שלושה חודשים לאחר שהחוקרים אספו את הראיות, זומנו המאשימים לבית המשפט למתן עדות, והיהודים נדרשו להודות באשמה. כיוון שלא הודו, נשלחו למאסר שמונה מלומדים מיהודי סוראמי, ועברו עינויים שם. שניים מהם מתו בעקבות עינויים אלה. יהודי המקום פנו אל הקהילה היהודית ב[[קושטא]], והביאו את העניין לידיעת [[משה מונטיפיורי]]. האחרון פנה לנסיך [[מיכאיל סמיונוביץ' וורונצוב]],{{הערה|1='''מיכאיל סמיונוביץ' וורונצוב''' הוא [[פילדמרשל]] ששימש בשנים [[1844]]–[[1854]] כנציב העליון של [[מלכות המשנה של הקווקז]]. הוא היה זה שדאגדאג לסיפוח מלא של הקווקז לרוסיה. הוא היה איש משכיל ונבון, שעשה לעידוד ההשכלה והתרבות בגאורגיה, ומדיניותו הייתה גמישה בדרך כלל.}} המושל הכללי של ה[[קווקז]] שישב ב[[טביליסי]], בבקשה לטהר את שמם של היהודים. וורונצוב התחמק וטיהר את רשויות המשפט הרוסיות מאשמה של עיוות דין ואת הסוהרים מאשמת עינויים. מאידך גיסא, הוא טען כי על פי העדויות המצויות כרגע, היהודים שהואשמו הם בגדר חשודים בלבד, ולכן הורה לשחרר את העצורים, ולהמשיך בחקירה. בפועל, לא שוחררו העצורים לבתיהם אלא נשלחו ל[[סיביר]].{{הערה|1=גרשון בן אורן, "מונטיפיורי ויהודי גאורגיה"}}