תחנות דלק בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת קישור חיצוני לתבנית:פס"ד עליון (תג) |
|||
שורה 6:
בתחילת שנות השישים הגיע מספר תחנות הדלק ל-157. מספר מקרי הונאה הקשורים במילוי דלק הגיעו לידיעת הציבור: ערבוב [[בנזין]] יקר ב[[נפט]] וגילוי מונים מזויפים בתחנות ברחבי הארץ. בעלי תחנות הדלק מצידם הצהירו שהם קרובים להתמוטטות כלכלית עקב מתח הרווחים הנמוך, ואיימו בהשבתת התחנות. בספטמבר 1959 מונתה ועדה לבדיקת מצבן של תחנות הדלק. הוועדה קבעה בדו"ח שלה: "תפעול תחנת דלק על פי ממוצע ארצי נגמר בהפסד שנתי של 2,688 ל"י [...] קובלנות מטעם ארגון סוכני הדלק הביאו את הוועדה לדעה כי יש מקום גם לבדיקת מצבם של סוכני הדלק". סיבה נוספת להפסדים הייתה התחרות בין חברות הדלק שהציפו את הארץ בתחנות באזורים צפופים. תחנות הדלק, כך דווח, היו בעלות הידור חיצוני, אך רמת השירות בהן נמוכה".{{הערה|1=ר.ב.ש. "תחנות הדלק מפסידות", "הארץ", 15.6.1960}}
רישיונות לפתיחת תחנות דלק ניתנו במקרים רבים ל[[נכה צה"ל|נכי צה"ל]] במסגרת שיקומם. ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]] בוטל נוהג זה, אך קצב הגידול במספר תחנות הדלק היה נמוך בהרבה מקצב הגידול במספר המכוניות. בשנים 1988–1998 גדל מספר תחנות הדלק ב-23% בעוד מספר כלי הרכב גדל ב-75%, כך שבישראל של 1998 היה יחס הרכבים לתחנות דלק מחצית מהיחס ב[[ארצות הברית]] ושליש מיחס זה ב[[אנגליה]]. בעקבות זאת תוקן [[חוק התכנון והבנייה]] באופן שיאפשר ל[[ועדה מקומית לתכנון ולבנייה|וועדה מקומית לתכנון ולבנייה]] לאשר הקמת תחנת דלק גם באזורים שתוכנית המתאר ייעדה לשימושים אחרים.{{הערה|1=
לפי [[חוק הביטוח הלאומי]] עבודה בתחנת דלק כמתדלק מוכרת כ[[עבודה מועדפת]], המזכה חיילים משוחררים העובדים בה שישה חודשים במענק חד-פעמי. בשנת [[2014]] הודיע שר הרווחה, [[מאיר כהן]], כי בכוונתו לבטל תחום זה{{הערה|ירדן גזית, [http://www.themarker.com/opinion/1.2233163 עבודה מועדפת, חיילים מקופחים], דה מרקר, 3 בפברואר 2014}}).
| |||