ויקיפדיה

AH-1 קוברה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ סקריפט החלפות (תוכנת, -, תת-, עסק, - ב, דאעש, –), הסרת קישורים עודפים
שורה 19:
|דגמים=AH-1 קוברה־ים / סופר־קוברה{{ש}}בל 309 קינג־קוברה
|מחיר=11.3 מיליון דולר $ (1995) לדגם AH-1 HueyCobra
|אורך=13.6 [[מטר|מ']]
|גובה=4.1 מ' (5' 13 רגל)
|רוחב= 0.9 מ' (3' 3 רגל)
שורה 42:
}}
 
'''בל AH-1 קוברה''' ([[אנגלית]]: '''Bell AH-1 Cobra''', כונה גם "יואיקוברה" או "סנייק", נחש. סימול החברה: דגם 209) הוא [[מסוק קרב]] דו-מושבי, חד מנועי, בעל רוטור דו-להבי, מתוצרת חברת "[[בל הליקופטר]]" מ[[ארצות הברית]]. תכנון המסוק מבוסס על מערכות ההנעה, התמסורת והרוטור של [[מסוק סער|מסוק הסער]] [[בל UH-1 אירוקווי]] ("יואי"). חברת בל החלה בתכנון המסוק בשנת [[1958]] ובשנת [[1965]] המריא לראשונה.
 
המסוק היה עמוד השדרה של מערך מסוקי הקרב ב[[צבא ארצות הברית]], עד להחלפתו במסוק הקרב [[AH-64 אפאצ'י]]. גרסאות משודרגות של מסוקי הקוברה עודן מופעלות על ידי צבאות שונים ברחבי העולם, וגרסאות דו-מנועיות עוד משרתות ב[[חיל הנחתים של ארצות הברית]] כמסוקי הקרב עיקריים של החיל. מסוקי קוברה מעודפי צבא ארצות הברית הוסבו לשמש כמסוקים ל[[כיבוי אווירי]].
שורה 50:
==פיתוח==
{{ערך מורחב|בל UH-1 אירוקווי}}
חברת בל החלה בפיתוח דגם 209 באופן עצמאי על בסיס דגם [[בל 204/205|204/205]] מתוצרתה. דגם זה הופעל על ידי [[צבא ארצות הברית]] באופן נרחב במהלך [[מלחמת וייטנאם]] וכונה [[בל UH-1 אירוקווי]], אם כי היה ידוע בעיקר בכינויו '''יואי''' (Huey). המסוק, שהוצג לראשונה בשנת [[1956]], הופעל במשימות תובלת סער במסגרתן הוטסו כוחות קטנים למוקדי לחימה משתנים. ה"יואי" נתן מענה ל[[מלחמת גרילה|לוחמת הגרילה]] מול כוחות ה[[וייטקונג]] ו[[צבא צפון וייטנאם]], אך חסרונו היה בכך שהיה פגיע לירי קרקעי, במיוחד כאשר נחתו המסוקים בשטח כדי לפרוק את הלוחמים שטסו בהם. כדי להגן על המסוקים ברגעים אלה, היה צורך בחיפוי [[ארטילריה|ארטילרי]] או אווירי, אך חיפוי כזה לא תמיד היה זמין או אפשרי, וגם לא מדויק. האפשרות הטובה ביותר הייתה חיפוי על ידי מסוקים נוספים, שהיו יכולים ללוות את מסוקי הסער לאורך טיסתם אל היעד והיו יכולים לשהות מעל אזור ההנחתה עם התקדמות הקרב. כבר ב-[[1962]], בשלביה הראשונים של המלחמה, הוסבו מספר מסוקי UH-1A לשמש כ"ספינות תותחים מוטסות" (Gunships), והורכבו עליהם מספר רב של [[מקלע]]ים ומשגרי [[רקטה נגד טנקים|רקטות]].
 
===לוחם אירוקווי, דגם 207, סו סקאוט ו-AAFSS===
חברת בל עסקה בבחינת רעיון המסוקים החמושים עוד בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. בחברה נבנה דגם קונספט שסומל D-255 וכונה "לוחם אירוקווי" (Iroquois Warrior). הדגם הוצג לנציגי צבא ארצות הברית ביוני [[1962]], בתקווה לשכנע אותם להקציב משאבים להמשך הפיתוח. ה-D-255 פותח על בסיסי מרכיבי ה-UH-1, עם גוף צר ו[[תא הטייס|תא טייס]] דו מושבי בתצורת [[טנדם]], ומשימתו המוגדרת הייתה תקיפה. חימוש המסוק כלל [[מטול רימונים]] ב[[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריח]] בחרטום המסוק, [[תותח]] בקוטר 20 מ"מ בגחון וכנפיים קצרות לנשיאת רקטות או [[טיל נגד טנקים|טילים נגד טנקים]] מדגם [[SS-10]].
 
הצבא גילה עניין בפרויקט ובדצמבר 1962 העניק לחברת בל חוזה להוכחת הקונספט. חברת בל התאימה מסוק [[בל 47]] והפכה אותו לדגם ניסיוני שכונה [[בל 207]], שכונה "סו סקאוט" (Sioux Scout). המסוק טס [[טיסת בכורה|לראשונה]] שלו בשנת [[1963]]. לדגם היו את כל המאפיינים של מסוק קרב מודרני: [[תא טייס]]ים בתצורת [[טנדם]], כנפיים קצרות לתליית חימוש, תותח בצריח בחרטום המסוק ופרופיל רוחב צר. בחינת הדגם החדש בתחילת [[1964]] הרשימה את נציגי הצבא, הם חשו שהמסוק קטן מדי, חלש מדי וככלל שאינו מותאם לשימוש מעשי.
שורה 63:
למרות שהצעתה של חברת בל לתחרות ה-AAFSS לא התקבלה המשיכה החברה בפיתוח הקונספט שלה למסוק חמוש קל וקטן יותר. בינואר [[1965]] השקיעה חברת בל מיליון [[דולר אמריקני|דולר]] בדגם חדש. דגם זה היה למעשה שילוב של דגם 207, סו סקאוט, עם מרכיבים של דגם UH-1 - ה[[תמסורת (מכניקה)|תמסורת]], ה[[רוטור (מסוק)|רוטור]] שחוזק על ידי תוספת מערכת בקרת יציבות ו[[מנוע סילון#סוגי מנועי סילון|מנוע הטורבו-ציר]] דגם T53. הדגם החדש סומל 209, ודמה לדגם 207.
 
במקביל ליוזמה הפרטית של חברת בל החלו המאורעות בוייטנאם להתפתח בדרך שהייתה לטובת דגם 209. ההתקפות על הכוחות האמריקאיים הלכו ורבו, עד סוף שנת 1965 כבר היו בוייטנאם 50,000 חיילים של צבא ארצות הברית (וזרועות נוספות). שנת 1965 הייתה אמורה להיות שנת סיום פרויקט AAFSS אך הפרויקט דשדש עקב בעיות טכניות ופוליטיות. צבא ארצות הברית היה זקוק למסוק חמוש לתקופת ביניים, עד להשלמת פיתוחו של מסוק התקיפה המיועד, ופנה לחמש חברות בבקשת הצעות לפתרון מהיר. חברת [[בואינג ורטול]] הציעה דגם חמוש של ה[[בואינג CH-47 צ'ינוק|CH-47 צ'יינוק]], שסומל ACH-47A; חברת [[קאמאן]] הציעה גרסה של מסוק ה[[קאמאן SH-2 סיספרייט|SH-2 סיספרייט]], שסומלה HH-2C טומהוק; חברת [[פיאסצ'קי]] הציעה גרסה חמושה של דגם [[פיאסצ'קי 16H פאת'פיינדר|16H פאת'פיינדר]] מתוצרתה, חברת [[סיקורסקי]] הציעה את ה[[סיקורסקי S-61]], וחברת בל הציעה את דגם 209.
 
ב-[[3 בספטמבר]] 1965 הציגה חברת בל לראשונה את מודל 209 המוגמר, וארבעה ימים מאוחר יותר, ב-[[7 בספטמבר]], ביצע המסוק את טיסת הבכורה שלו, שמונה חודשים בלבד לאחר האור הירוק שניתן לפיתוחו. באפריל [[1966]] זכה המסוק של חברת בל במבחני ההערכה של הצבא וחוזה ראשון לייצור 110 מסוקים נחתם באפריל [[1966]]. בל הוסיפה את השם "קוברה" לכינוי "יואי", והמסוק החדש נקרא בהתאם "יואיקוברה". הצבא הוסיף את השם קוברה לסימול AH-1G שניתן למסוק. דגם 209 שימש בשש השנים הבאות לניסויי חימוש והתאמת ציוד. בתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] הוסב הדגם לסטנדרט של מסוקי הייצור מדגם AH-1, אך לאחר שיצא משירות הוחזר בקירוב לתצורה המקורית, ומוצג ב[[מוזיאון המנהיגות על שם ג'ורג' פאטון]] ב[[פורט נוקס]], [[קנטקי]].
 
===כניסה לייצור סדרתי===
לקראת המעבר לייצור סדרתי בוצעו כמה התאמות בדגם 209. ה[[מגלשיים]] המתכנסים הוסבו למגלשיים קבועים, להבי הרוטור הוחלפו בלהבים רחבים יותר ו[[חופה (תעופה)|חופת]] תא הטייס שהייתה עשויה מ[[זכוכית משוריינת]] בדגם 209 וכובדה גרע מביצועי המסוק הוחלפה בחופה מ[[פלקסיגלס]]. גם לאחר הכניסה לשירות בוצעו שינויים שונים, שהעיקרי בהם היה העברת רוטור הזנב מצידו השמאלי של המסוק לצידו הימני, כדי לשפר את ביצועיו.
 
[[חיל הנחתים של ארצות הברית]] גילה עניין במסוק והזמין גרסה משופרת, דו-מנועית, שסומלה AH-1J. גרסה זו הובילה לגרסאו דו-מנועיות נוספות. ב-[[1972]] ביקש הצבא להוסיף למסוק יכולת לוחמה נגד טנקים, ולצורך השגת מטרה זו נבנתה תוכנית ICAP, תוכנית חימוש קוברה משופרת (Improved Cobra Armament Program). במסגרת התוכנית חומש המסוק בשמונה טילים נגד טנקים מדגם [[BGM-71 טאו]] וניסויי המסוק החמוש החלו באוקטובר [[1973]]. לאחר הוכחת כשירות זכתה חברת בל בחוזה לשדרוג 101 מסוקים מגרסה AH-1G לגרסה AH-1Q בעלת יכולת לשגר טילי נ"ט. גרסה Q שופרה החל מ-[[1976]] על ידי הוספת מנוע חזק יותר ותמסורת משופרת, והתוצאה הייתה גרסה S. גם גרסה זו עברה שיפורים שונים, שהביאו ליצירת גרסה F.
שורה 74:
==שירות מבצעי==
===צבא ארצות הברית===
מסוק ה-AH-1G יואיקוברה הסדרתי הראשון סופק ביוני [[1967]]. בשנים הראשונות להפעלתו נחשב המסוק כגרסה של דגם UH-1D יואי, והסימול הראשון למסוק היה בהתאם UH-1H. בתוך זמן קצר שונה הסימול ל-AH-1, לסימול דגם לתקיפה (Attack). עם כניסתה של הגרסה המשופרת של דגם UH-1D, גרסה UH-1H, שונה הסימול של היואיקוברה ל-AH-1G.
 
מסוקי קוברה הופעלו על ידי צבא ארצות הברית במהלך [[מתקפת טט]] ב-[[1968]] ועד לסיומה של [[מלחמת וייטנאם]]. המסוקים סיפקו לכוחות הקרקע סיוע באש, ליוו מסוקי סער וביצעו משימות נוספות. בין השאר הרכיבו מסוקי קוברה שני גדודי ארטילריה רקטית כחלק משתי ה[[דיוויזיה|דיוויזיות]] המוטסות. המסוקים הופעלו בצוותי "צייד/קטלן" (hunter killer), יחד עם מסוקי סיור מדגם [[יוז OH-6 קאיוז]]. מסוקי OH-6 היו טסים במהירות נמוכה ובגובה נמוך, וכאשר הייתה נפתחת עליהם אש היו מסוקי הקוברה תוקפים את האויב שנחשף. ב-[[12 בספטמבר]] 1968 חילץ מסוק קוברה טייס שנטש [[מטוס קרב]] מדגם [[נורת' אמריקן F-100 סופר סייבר]]. הטייס, [[קפטן (דרגה)|קפטן]] [[רונלד פוגלמן]] (לימים [[גנרל]]), נאחז בדלתות פנל התותח של המסוק ונחלץ בשלום. ▼
 
▲מסוקי קוברה הופעלו על ידי צבא ארצות הברית במהלך [[מתקפת טט]] ב[[1968]] ועד לסיומה של [[מלחמת וייטנאם]]. המסוקים סיפקו לכוחות הקרקע סיוע באש, ליוו מסוקי סער וביצעו משימות נוספות. בין השאר הרכיבו מסוקי קוברה שני גדודי ארטילריה רקטית כחלק משתי ה[[דיוויזיה|דיוויזיות]] המוטסות. המסוקים הופעלו בצוותי "צייד/קטלן" (hunter killer), יחד עם מסוקי סיור מדגם [[יוז OH-6 קאיוז]]. מסוקי OH-6 היו טסים במהירות נמוכה ובגובה נמוך, וכאשר הייתה נפתחת עליהם אש היו מסוקי הקוברה תוקפים את האויב שנחשף. ב[[12 בספטמבר]] 1968 חילץ מסוק קוברה טייס שנטש [[מטוס קרב]] מדגם [[נורת' אמריקן F-100 סופר סייבר]]. הטייס, [[קפטן (דרגה)|קפטן]] [[רונלד פוגלמן]] (לימים [[גנרל]]), נאחז בדלתות פנל התותח של המסוק ונחלץ בשלום.
בסך הכל בנתה חברת בל 1,116 מסוקים מדגם AH-1G בין השנים [[1967]] ל-[[1973]]]. בשיא פעילותם היו 1,081 מסוקים בשירות פעיל, שצברו מעל מיליון שעות טיסה מבצעיות בוייטנאם. 300 מסוקים אבדו כתוצאה מתאונות ופגיעות בקרב. [[חיל הנחתים של ארצות הברית]] הפעיל גם הוא מסוקי AH-1G בוייטנאם לתקופה קצרה עד שרכש מסוקי קוברה דו-מנועיים מדגם AH-1J.
 
מסוקי AH-1T קוברה הופעלו ב[[מבצע זעם דחוף]], פלישת ארצות הברית לאיי [[גרנדה]] בשנת [[1983]]. במהלך המבצע שימשו המסוקים במשימות סיוע קרוב וליווי מסוקי סער. שני מסוקים הופלו באש [[נגד מטוסים]] במהלך התקיפה ביום הראשון למבצע. מסוקי קוברה הופעלו גם במבצע "מטרה צודקת", [[הפלישה האמריקאית לפנמה]], בדצמבר 1989 - ינואר 1990. המסוקים לקחו חלק נכבד במבצע "סופה במדבר", [[מלחמת המפרץ]] הראשונה (אוגוסט [[1990]] - פברואר [[1991]]), בעיקר במשימות סיוע. [[חיל הנחתים של ארצות הברית]] הפעיל במהלך המלחמה 91 מסוקי AH-1W סופר קוברה, וצבא ארצות הברית הפעיל כ-140 מסוקי קוברה מסוגים שונים. המסוקים הופעלו מבסיסים קדמיים במדבר. במהלך המלחמה השמידו המסוקים [[רק"ם|כלים משוריינים]] רבים ומטרות נוספות; אף מסוק לא הופל בקרב, אם כי שלושה מסוקים אבדו בתאונות במהלך המלחמה ולאחריה.
 
מסוקי קוברה שימשו במשימות סיוע במבצעים הומניטריים של ארצות הברית, ובהם [[כוח המשימה המאוחד|מבצע "השב תקווה"]] (Restore Hope) ב[[סומליה]], ב-[[1993]]. מסוקי קוברה השתתפו ב[[הפלישה האמריקאית להאיטי|פלישה האמריקאית להאיטי]] ז[[1994]], ובמבצעים נוספים במהלך [[שנות ה-90 של המאה ה-20]].
 
צבא ארצות הברית החל להוציא את מסוקי הקוברה משירות בשנות ה-90. המסוק האחרון יצא משירות פעיל במרץ [[1999]] ומהעתודה בספטמבר [[2001]]. המסוקים שיצאו משירות הוצעו לבעלות בריתה של ארצות הברית ב[[נאטו]] ול[[שירות היערות של ארצות הברית]]. חיל הנחתים של ארצות הברית ממשיך להפעיל מסוקי AH-1W סופר קוברה דו-מנועיים ומסוקי [[בל AH-1Z וייפר]].
שורה 89:
 
===יפן===
[[תאגיד סובארו]] ה[[יפן|יפני]] ייצר 89 מסוקי AH-1S ברישיון בין השנים [[1984]] - –[[2000]]. זרוע היבשה של [[כוחות ההגנה של יפן]] מפעילה את המסוקים, המקבילים בערך לדגם AH-1F של צבא ארצות הברית. מנועי המסוקים הם מדגם T53-K-703 והם מיוצרים ברישיון על ידי תאגיד [[תעשיות כבדות קווסאקי]].
 
===ירדן===
[[חיל האוויר המלכותי הירדני]] קיבל 24 מסוקים מגרסה F בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20]] ותשעה נוספים בשנת [[2001]]. ב-[[2015]] העבירה [[ישראל]] לירדן 16 מסוקים, ששופצו על ידי ארצות הברית, לצורך לחימה בארגון [[דעא"שדאעש]] ב[[סוריה]] וב[[עיראק]].{{הערה|שם=וקטור|[http://www.airvectors.net/avcobra_2.html#m6 2.0 Second-Generation Cobras] פרק 2.6, באתר [http://www.airvectors.net airvectors.net].}}
 
===טורקיה===
[[צבא טורקיה]] רכש עשרה מסוקים מגרסה AH-1W בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20]]. עליהם נוספו עוד 32 מסוקים מעודפי צבא ארצות הברית ובהם מסוקי אימון מדגם TAH-1P. שאר המסוקים שהתקבלו מהצבא היו מגרסה AH-1F. מסוקי הקוברה הטורקיים הופעלו במבצעים נגד המורדים ה[[כורדים]] ליד הגבול עם עיראק.
 
בקיץ [[2000]] שקל צבא טורקיה לרכוש גרסה מותאמת של דגם AH-1Z, שכונה "קינג קוברה". הצבא התכוון לרכוש 50 מסוקים מדגם זה, אך העיסקההעסקה לא יצאה אל הפועל בגללסכסוך בין חברת בל לממשלת טורקיה. במקום זאת רכש הצבא הטורקי גרסה של ה[[אגוסטה A129 מנגוסטה]], שיוצרה ברישיון בטורקיה.
 
===ישראל===
[[חיל האוויר הישראלי]] גילה עניין במסוקי הקוברה עוד בראשית [[שנות ה-70 של המאה ה-20]], לאור הצלחתם ב[[מלחמת וייטנאם]]. [[שר הביטחון]] באותן שנים, [[משה דיין]], העלה את האפשרות לרכוש את המסוקים כאשר ביקר ב[[ארצות הברית]] ב-[[1972]], אך הדברים לא בא לידי מימוש באותו שלב.{{הערה|ביעף, עמ' 45.}} לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], כאחד מלקחי המלחמה, הצביעו קצינים בכירים בחיל האוויר על מסוקי התקיפה כמענה למתקפת שריון מסיבית. המסוקים יכולים לתת מענה מהיר ומדויק להתקפת פתע של כוחות שריון, ובשל יכולתם לנצל את תנאי השטח יוכלו להתמודד גם עם איום טילי הנ"מ.{{הערה|ביעף, עמ' 45 - 46.}}{{הערה|טל מיכאל, [http://iaf.org.il/6382-38116-HE/IAF.aspx אש מהשמיים], באתר [[חיל האוויר הישראלי]]}}
 
במאי [[1975]] יצאה משלחת ראשונה של חיל האוויר ל[[ארצות הברית]] כדי ללמוד את המסוק ואת הפעלתו, וזמן מה לאחר מכן הסכימה ארצות הברית למכור לישראל ששה מסוקים מדגם AH-1G מעודפי [[צבא ארצות הברית]], ששופצו על פי דרישת חיל האוויר במפעלי חברת בל. במקביל ליציאת המשלחת הקים חיל האוויר יחידה שנועדה ללמוד ולגבש את תורת הלחימה במסוקי קרב. היחידה הוגדרה ככזו ולא כ[[טייסת]], משום שהיוותה גוף ניסיוני ולא יחידה מבצעית. היחידה ערכה תרגילים ניסיוניים עם ששת המסוקים הראשונים, בשילוב כוחות קרקע, והצלחתם של תרגילים אלה הביאה להחלטה לרכוש מסוקים נוספים, הפעם מגרסה AH-1S. המסוקים הוצגו לראשונה ביום חיל האוויר, יולי [[1979]].{{הערה|ביעף, עמ' 46.}}
 
ראשוני מסוקי הקוברה, אשר נקראים בישראל '''צפע''' (כשמו של [[צפע מצוי|נחש הצפע]]), הגיעו לישראל בשנת [[1975]].{{הערה|{{nrg|nrg מעריב|מסוק הקוברה: בשירות ישראל מאז 1975|451/213|12 במרץ 2013|1|2}}}}
את טבילת האש הראשונה שלהם עשו המסוקים בזמן [[מבצע שלום הגליל]] (של"ג), בו הם תקפו [[חיל שריון|כוחות שריון]] ו[[נ"מ]] [[סוריה|סורים]], השמידו מפקדות מחבלים וסייעו לכוחות הקרקע.
 
שורה 113:
ב[[דצמבר]] [[1988]] חילצו מסוקי קוברה בצורה דומה ארבעה חיילי גולני, שהושארו בשטח לבנון בסיום [[מבצע "כחול וחום"]], שמטרתו פגיעה במפקדה השייכת לארגון [[החזית העממית לשחרור פלסטין]] ב[[נועיימה]] שבלבנון. החיילים נקשרו למגלשי מסוקי הקוברה שהוזנקו לחלצם, ופונו לספינות חיל-הים הסמוכות.{{הערה|[http://www.iaf.org.il/4912-26813-he/IAF.aspx מבצע כחול וחום], באתר [[חיל האוויר הישראלי]]}}
 
ב-[[30 במאי]] [[1990]], הוזנקו מסוקי קוברה לחוף [[ניצנים]], לאחר שטייס עגור (סוקאטה TB-40 טרינידד) זיהה סירת מחבלים שהגיעה לחוף. הטייס עיכב את המחבלים על ידי ביצוע מספר מעברים נמוכים מעליהם, ואחר כך כיוון את מסוקי הקוברה לעברם. בסיום הפעולה הצליח צה"ל לפגוע בארבע סירות גומי, להרוג ארבעה מחבלים ולקחת בשבי 12 נוספים.
 
מאז [[מבצע שלום הגליל]] המשיכו מסוקי הקוברה לקחת חלק בכל [[מבצע צבאי]] שביצעה ישראל, והם המשיכו לסייע ולהגן על כוחות הקרקע ולתקוף מטרות קרקעיות, כחלק ממלחמתה של ישראל בארגוני הטרור הפלסטיניים. בתקופת [[האינתיפאדה השנייה]] השתתפו הקוברות בפעילות האווירית ואף נטלו חלק ב[[סיכול ממוקד|סיכולים הממוקדים]]. הסיכולים בוצעו על ידי טילי [[תמוז (טיל)|תמוז]] המאפשרים צפיה בכל מהלך המעוף עד הפגיעה במטרה על ידי מצלמה הנמצאת בראשו. טילים אלו הופעלו בלעדית על ידי מסוקי קוברה של [[חיל האוויר הישראלי]], ודרשו התקנת משגר מיוחד הנקרא "מחצלת" וכן החלפת התותח ב[[אנטנה]] ייעודית להכוונת הטיל.{{הערה|שם=תמוז-מסוק|שיא אהרון ברם, [http://www.iaf.org.il/7203-41816-he/IAF.aspx באמצע(ות) התמוז], [[ביטאון חיל האוויר]] באתר [[חיל האוויר הישראלי]].}} כמו כן הטייסת הראשונה בצה"ל ש. טסה במסוק זה.‏‎
 
במהלך ארבעת העשורים בהם נמצא ה"צפע" בשירות [[חיל האוויר הישראלי]] אירעו שלוש תאונות בהן נהרגו הטייסים. במרץ [[1998]] נהרגו [[תת-אלוף]] [[שמואל אלדר]] וסגן {{נזכור את כולם|515157|אילן גור}} בתאונת מסוק קוברה. בתאונת טיסה נוספת, שאירעה ב-[[10 בספטמבר]] [[2008]] בשל תקלה טכנית, נהרגו שני טייסי מילואים, [[רב-סרן]] {{נזכור את כולם|517673|יובל הולצמן}} ורב-סרן {{נזכור את כולם|517672|שי דנור}}.{{הערה|{{ynet|כתבי ynet|שני טייסי הקוברה נהרגו בהתרסקות המסוק|3595068|10 בספטמבר 2008}}}} בהתרסקות מסוק קוברה שאירעה ב-[[12 במרץ]] [[2013]] ליד קיבוץ [[רבדים]] נהרגו סגן-אלוף נועם רון ורב-סרן ארז פלקסר.{{הערה|{{nrg|עמיחי אתאלי|הטייסים שנהרגו: סא"ל נועם רון ורב סרן ארז פלקסר|451/245|12 במרץ 2013|1|2}}}}
שורה 134:
::גרסה לאימונים, עם הגאים כפולים.
* '''Z.14 יואיקוברה'''
::שמונה מסוקים שנרכשו על ידי [[הצי הספרדי]]. חימוש המסוקים כלל תותח 20 מ"מ M35, ומשימתם הייתה לסייע לספינות משמר החופים. ארבעה מן המסוקים הללו אבדו בתאונות שונות. המסוקים הנותרים הוצאו משירות ב-[[1985]], שלושה הוחזרו לארצות הברית ואחד נשמר באחסון בספרד.
* '''YAH-1Q'''
::שמונה מסוקים מגרסה AH-1G עם מכלול תצפית טלסקופית XM26 ושני משגרים לטילי [[BGM-71 טאו]], ארבעה טילים בכל משגר.
* '''AH-1Q יואיקוברה'''
::גרסה חמושה בטילי טאו, מכלול תצפית טלסקופי ןכוונת M73.
* '''AH-1R'''
::גרסה AH-1G עם מנוע T53-L-703, ללא טילי טאו.
שורה 146:
::גרסה Q עם מנוע T53-L-703 בעל 1,800 כוח סוס.
* '''QAH-1S'''
::הסבה של גרסה AH-1S ל[[מל"ט]] מטרה, לתרגול יחידות [[נ"מ]]. ההסבה בוצעה על פי תכניתתוכנית משותפת לארצות הבית ול[[קנדה]], על ידי חברות בל ו[[בריסטול אירוספייס]] הקנדית, החל מ-[[1994]]. חברת [[האניוול]] הוסיפה ושדרגה גרסה זו על ידי התקנת מערכות וחומרה שיאפשרו למסוק לדמות את מסוק התקיפה [[קמוב Ka-50]], מתוצרת [[רוסיה]]. הגרסה המשופרת נקראת הוקום-X, ושלושה מסוקים מגרסה זו הושלמו בשנים [[1998]] - –[[2001]].
* '''AH-1P'''
::גרסה לייצרו סדרתי עם להבי רוטור מ[[חומרים מרוכבים]], [[תא הטייס|תא טייס]] משופר עם יכולת טיסה נמוכה מאד (Nap-of-the-earth, {{כ}}NOE) ומכשור מתקדם. לפני 1988 הוגדרה גרסה זו כ-AH-1S סדרתי, לעיתים עם הסימול (AH-1S (PROD. השיפורים שהוטמעו במסוק נחשבים שלב 2 בתכניתבתוכנית השדרוג של גרסה AH-1S.
* '''AH-1E'''
::גרסה לייצור סדרתי עם מערכת חימוש משופרת, הכוללת את תת -המערכת M97A1 ובה תותח 20 מ"מ בעל שלושה קנים. לפני 1988 הוגדרה גרסה זו כ-AH-1S עם תותח משופר, לעיתים עם הסימול (AH-1S (ECAS. השיפורים שהוטמעו במסוק נחשבים שלב 1 בתכניתבתוכנית השדרוג של גרסה AH-1S. מסוקים מגרסה זו חומשו גם בתת -המערכת M147, לירי רקטות בקוטר 2.75 [[אינץ']] (70 מ"מ).
* '''AH-1F'''
::ייצור סדרתי והסבה של 387 מסוקים מגרסה G. גרסה זו משלבת את כל השדרוגים של שלב 1 ו-2, וכן את שלב 3: [[תצוגה עילית]], [[מד טווח לייזר]], מערכת [[תת אדום]] להטעיית [[טיל נגד מטוסים|טילי חום]] המותקנת על פתח הפליטה של המנוע, מערכת תת -אדום להפחתת חתימת החום של המנוע ותת מערכת לניהול מידע. עד 1988 הוגדרה גרסה זו כ"גרסה AH-1S מודרנית" או "AH-1S קוברה מודרנית" או (AH-1S (MC.
* '''דגם 249'''
::דגם ניסיוני להדגמת טכנולוגיה, עם רוטור בעל ארבעה להבים, מנוע משודרג וציוד ניסיוני, כולל טילי [[AGM-114 הלפייר]].
שורה 162:
==מפעילות==
דגמים חד מנועיים בלבד. לפירוט מפעילות הגרסאות הדו-מנועיות ראו [[בל AH-1 סופר קוברה]].
* {{דגל|ארצות הברית||+}}
::[[חיל הנחתים של ארצות הברית]] - 269 מסוקי AH-1W ו-28 מסוקי AH-1Z
::[[צי ארצות הברית]] - 7 מסוקי AH-1W
::[[שירות היערות של ארצות הברית]]
* {{דגל|בחריין||+}}
::[[חיל האוויר המלכותי של בחריין]] – 12 מסוקי AH-1E
* {{דגל|טורקיה||+}} –
::[[צבא טורקיה]] - 9 מסוקים מדגם AH-1W ו-32 מסוקים מדגמי AH-1P/S{{הערה|שם=air forces|1=[https://img.en25.com/Web/flightglobal/%7B88f2f053-6c3d-4ab4-a297-0b453358a560%7D_FC055_PREM_201312.pdf?elq=&elqCampaignId= World Air Forces of the World, 2014], עמ' 27}}
* {{דגל|יפן||+}}
::[[כוחות ההגנה של יפן]] - 89 מסוקי AH-1S
* {{דגל|ירדן||+}}
::[[חיל האוויר המלכותי הירדני]] - 33 מסוקי AH-1F ו-16 מסוקי AH-1E שקיבלה מישראל{{הערה|שם=קניה|[https://archive.is/20170717233237/http://www.janes.com/article/71927/kenya-takes-delivery-of-ah-1-cobras Kenya takes delivery of AH-1 Cobras] באתר [http://www.janes.com Janes], 30 ביוני 2017. מאוחזר באתר [https://archive.fo/ archive today]}}
* {{דגל|הפיליפינים||+}}
::[[חיל האוויר הפיליפיני]] - שני מסוקי AH-1F שהתקבלו מירדן{{הערה|[https://www.armyrecognition.com/april_2018_global_defense_security_army_news_industry/m113_apcs_and_ah-1f_cobras_donated_by_jordan_to_the_philippines.html M113 APCs and AH-1F Cobras donated by Jordan to the Philippines] באתר [https://www.armyrecognition.com/ armyrecognition.com],{{כ}} 24 באפריל 2018}}
::[[צבא פקיסטן]] - 48 מסוקי AH-1F{{הערה|[https://img.en25.com/Web/flightglobal/%7B88f2f053-6c3d-4ab4-a297-0b453358a560%7D_FC055_PREM_201312.pdf?elq=&elqCampaignId= World Air Forces of the World, 2014], עמ' 23}}
* {{דגל|קניה||+}}
שורה 185 ⟵ 184:
::[[צבא דרום קוריאה]] – 77 מסוקים מדגמי J ו-S{{הערה|[https://img.en25.com/Web/flightglobal/%7B88f2f053-6c3d-4ab4-a297-0b453358a560%7D_FC055_PREM_201312.pdf?elq=&elqCampaignId= World Air Forces of the World, 2014], עמ' 26}}
* {{דגל|תאילנד||+}}
::[[הצבא המלכותי של תאילנד]] – 7 מסוקים מדגם AH-1H{{הערה|[https://img.en25.com/Web/flightglobal/%7B88f2f053-6c3d-4ab4-a297-0b453358a560%7D_FC055_PREM_201312.pdf?elqשם=&elqCampaignId= World Air Forces of the World, 2014], עמ'air 27forces}}
 
==מאפיינים==
שורה 209 ⟵ 208:
===חימוש===
* שני [[מקלע]]ים רב קניים [[M134 מיניגאן]] בקוטר 7.62 מ"מ או שני [[מטול רימונים|מטולי רימונים]] [[מטול רימונים M129|M129]], או מקלע אחד ומטול רימונים אחד, ב[[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריח]] M28
* 7 רקטות 2.75 אינץ' (70 מ"מ) במשגר M158 או 19 רקטות במשגר M200
* [[פוד]] עם מקלע מיניגאן 7.62 מ"מ או תותח 20 מ"מ XM195
 
שורה 225 ⟵ 224:
* {{דובר צה"ל||ה"קוברה" - שותף מרכזי בפעילות המבצעית|1133-18506|12 במרץ [[2013]]}} (כולל סרטון וידאו)
* {{nrg|nrg מעריב|מסוק הקוברה: תאונה רביעית בשלושה עשורים|451/247|12 במרץ 2013|1|2}}
* ‫{{mako|שי לוי|מסוקי הקוברה בחיל האוויר הישראלי: מבצעים נועזים ותאונות קשות|c0f170c4a2d5d31006|pzm-magazine|12 במרץ 2013}}‬.
 
== הערות שוליים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/AH-1_קוברה"