חיבוט ערבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית |
טיפול קצת מקיף |
||
שורה 1:
'''חיבוט ערבה'''
על פי ה[[משנה]] ב[[מסכת סוכה]], נטילת [[לולב]] ב[[חג הסוכות]] הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת [[ערבה]] הייתה נהוגה במקדש בלבד. בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות ה[[מזבח החיצון]] וכל אדם היה נוטל בדי ערבה ומכה בקרקע, וכמו שכותב הרמב"ם (הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א): "כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין... וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא".
כאמור, זכר למקדש נהגו ליטול ערבה ביום השביעי של חג הסוכות ([[הושענא רבא]]). מאחר ונטילת ערבה הינה מנהג נביאים מאוחר, לא ניתקנה לה ברכה.▼
▲זכר למקדש נהגו ליטול ערבה ביום השביעי של חג הסוכות ([[הושענא רבא]]).
עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה.
במהלך החיבוט
מבחינת ה[[הלכה]], די בענף אחד עם עלה אחד לטובת חיבוט הערבה אולם בשל הרצון להדר במצווה נתקן שיש לקחת לפחות שלשה ענפים. המנהג הנפוץ כיום, בהשפעת ה[[קבלה]] הוא לחבוט חמישה ענפים.
את הערבות אוגדים בקשר ובסיום התפילה של הושענה רבא, מבצעים את חיבוט הערבה.
את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשומרם כ[[סגולה]] ולהשתמש בהם לתשמיש מצווה כגון חומר בעירה לאפיית ה[[מצה|מצות]] ב[[פסח]], בדומה לנעשה עם
[[קטגוריה:סוכות]]
| |||