ריצין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: הסרת קטגוריות
מ שוחזר מעריכות של 217.194.202.47 (שיחה) לעריכה האחרונה של CalBaker
שורה 1:
[[קובץ:Castor beans.jpg|שמאל|ממוזער|250px|זרעי הקיקיון המצוי, שמהם ניתן להפיק ריצין]]
סיפור מותו של גיאורגי מארקוב נראה כלקוח ישירות מסרט של ג'יימס בונד. בשנות השבעים ערק מארקוב מבולגריה הקומוניסטית לבריטניה, ומשם מתח ביקורת חריפה על השלטונות בארץ מולדתו. בספטמבר 1978 הוא היה בדרכו לעבודתו ב-BBC בלונדון כשהרגיש דקירה קטנה באחורי הירך. כשהסתובב ראה אדם מרים את המטריה שלו וחוצה במהירות את הכביש. מארקוב פיתח חום גבוה באותו ערב, וכעבור ארבעה ימים מת בבית חולים מהרעלת ריצין, שהוזרק לרגלו, ככל הנראה בעזרת חוד המטריה.
'''ריצין''' או '''ריצנין''' הוא [[חלבון]] [[רעל|רעיל]] המופק מקליפתם של [[זרע (בוטניקה)|זרע]]י צמח ה[[קיקיון מצוי|קיקיון המצוי]] (''Ricinus communis''). רעילות הריצין גבוהה פי 6,000 מ[[ציאניד]], פי 2,000 מ[[ארס]]ו של [[נחש]] ה[[קוברה]] ופי 12,000 מארסם של ה[[עכסנים]].
 
==מאפיינים==
ריצין הוא חומר קטלני ביותר וקל יחסית להפקה, ולכן שימש בכמה ניסיונות רצח ופיגועים (רובם, למרבה המזל, סוכלו לפני ההרעלה עצמה). מיליגרמים אחדים מסוגלים להרוג אדם בוגר בתוך כמה ימים. נכון, להיום אין תרופה מאושרת לטיפול בהרעלות ריצין, והטיפולים שפותחו עד כה יעילים רק כאשר הם ניתנים בשעות הראשונות לאחר החשיפה. כעת מדווחים חוקרים מהמכון הביולוגי בנס ציונה כי פיתחו טיפול הפועל ביעילות גבוהה על עכברים שהורעלו בריצין, גם יומיים לאחר ההדבקה – כשהסימנים להרעלה כבר ניכרים.
פעולת הריצין היא דרך בלימת ה[[סינתזה (ביולוגיה)|סינתזה]] של ה[[חלבון|חלבונים]] ב[[ריבוזום|ריבוזומים]] של [[תא]]ים [[איקריוטיים]]. הוא פוגע ב[[בעלי חוליות]], [[חסרי חוליות]], [[חרקים]] ו[[צמחים]], אף כי פגיעתו בצמחים חלושה. את חומרת הפגיעה קובעת כמות הריצין שנספגה. החומר פוגע הן בשאיפה, הן בבליעה והן בהזרקה. ב[[אדם|בני אדם]] הורס הריצין את ה-[[RNA]] שבתאים, וגורם בכך ל[[המוליזה]] של [[תא דם אדום|תאי הדם האדומים]] ולפגיעה ב[[כלי דם|כלי הדם]], ב[[מעיים]] וב[[קיבה]]. הרס ה-RNA בתאים פוגע ביכולתם להשתכפל, וגורם להם להצמד זה לזה. במקביל, נוצר בתאים תהליך של הרס וקריסה.
 
לא ידוע על [[תרופת נגד]], [[אנטיטוקסין]] או כל חומר הנוגד את הריצין ועל כן, הרעלה ממנו נחשבת לקשה ביותר. אם הנפגע מריצין שורד את שלושת הימים הראשונים, סיכוייו להישאר בחיים גבוהים יותר.
ריצין מופק מזרעי הקיקיון, צמח בר ונוי הנפוץ בארצות רבות, גם בישראל. החומר רעיל בהזרקה לדם, בשאיפה, בבליעה ואפילו במגע עם העיניים. הרעלן הוא חלבון שמורכב משני חלקים – אחד מאפשר לו להיקשר לקרום התא וכך להכניס פנימה את החלק השני, שמשבית את ייצור החלבונים בתא על ידי חיתוך חלק מהריבוזום, האברון האחראי על ייצור החלבונים. פעילות הרעלן יעילה מאוד: מולקולה אחת שלו שחדרה לתא יכולה לשתק תוך זמן קצר את ייצור החלבונים בתא כולו ובכך לגרום למות התא.
 
[[סימן (רפואה)|סימני]] הרעלה מידיים הם: [[כאב בטן|כאבי בטן]] חזקים, [[הקאה|הקאות]] (העלולות להיות מלוות בדם), [[שלשול]]ים העלולים להיות מלווים בדם טרי לאחר מספר ימי סבל, ירידה במתן [[שתן]] וב[[לחץ דם]], [[התייבשות]] חמורה ואפשרות של עוויתות הגוף (בדרך כלל לאחר שהחלה קריסה של מערכת כלי הדם ומערכות חיוניות אחרות).
נוגדנים שפותחו נגד ריצין יכולים להיצמד לרעלן ובכך למנוע את פעילותו. הנוגדנים יעילים למדי בטיפול בעכברים שנחשפו לרעלן דרך מערכת הנשימה, אך רק אם הטיפול ניתן תוך כשש שעות מההרעלה. ההנחה המקובלת הייתה שטיפול לא יהיה יעיל לאחר מכן, משום שהרעלנים כבר נמצאים בתוך תאי הריאה, ושם הנוגדנים לא מסוגלים לנטרל אותם.
 
==שימושים==
שילוב נוגדנים
השימוש הידוע המתועד ביותר בריצין נעשה על ידי ה[[ק.ג.ב.]] של [[ברית המועצות]] בזמן [[המלחמה הקרה]]. ב-[[1978]] צייד השירות החשאי הסובייטי את סוכני [[משטרה חשאית|המשטרה החשאית]] ה[[בולגריה|בולגרית]] ב[[נשק]] מתוחכם - מטרייה שהותאמה לכך שניתן יהיה לירות ממנה (באמצעות גז דחוס) כדורית פלטינה בקוטר 1.52 מילימטר, ובחריצים בה רעל. הסוכנים הבולגרים הגיעו ל[[לונדון]] על מנת [[התנקשות|להתנקש]] בחייו של [[גאורגי מרקוב]], מתנגד המשטר הבולגרי. מרקוב המתין ב[[תחנת אוטובוס]] ליד [[גשר ווטרלו]]. הסוכן הבולגרי התקרב אליו למרחק נגיעה, ומתוך ה"מטרייה", [[ירי|ירה]] לתוך [[רגל]]ו של מרקוב [[קליע]] זעיר, אשר הכיל ריצין. מרקוב מת בבית החולים מספר [[יממה|ימים]] לאחר מכן. הקליע נתגלה בגופו במקרה.
ד"ר טל נוי-פורת מהמעבדה של ד"ר אוהד מזור וחוקרים נוספים מהמכון הביולוגי פיתחו שיטת טיפול חדשה, הקוראת תיגר על ההנחה הזו. השיטה מבוססת על שימוש במספר נוגדנים, שנוצרו במקור בדמם של קופים שחוסנו נגד ריצין, והיום מיוצרים בתרביות תאים במעבדה.
 
ב-[[17 באפריל]] [[2013]] התגלתה במרכז מיון הדואר של [[הבית הלבן]] מעטפה שהכילה ריצין ויועדה ל[[נשיא ארצות הברית]], [[ברק אובמה]].{{הערה|{{ynet|AP|מכתב ובו רעל נשלח לנשיא ארה"ב אובמה|4368980|17 באפריל 2013}}}} ב-[[3 באוקטובר]] [[2018]] נשלחו שתי חבילות דואר עם ריצין אשר יועדו ל[[מזכיר ההגנה של ארצות הברית]] ולנשיא [[דונלד טראמפ]].{{הערה|{{וואלה!|עמרי נחמיאס, שליח וואלה! NEWS לוושינגטון|מכתבים קטלניים: חבילות עם הרעל ריצין נשלחו לטראמפ ולפנטגון|3190711|03 באוקטובר 2018}}}}
החוקרים מצאו ארבעה נוגדנים שנקשרו בחוזקה רבה לרעלן ומנעו את פעילותו, אך בניסויים על עכברים התברר שהיעילות של כל הארבעה יחד במניעת מוות מהרעלה נמוכה מהיעילות של חלקם לבד. בדיקות הראו כי שניים מהנוגדנים מפריעים זה לזה – ככל הנראה הם נקשרים לאזורים קרובים על הרעלן. החוקרים ויתרו על אחד מהנוגדנים הללו ונשארו עם שלושה, שניים מהם נקשרים לחלק המאפשר לרעלן כניסה אל התא, ואחד לחלק האחראי על שיתוק ייצור החלבונים.
 
חרף הרעילות הרבה של הריצין ויעילותו כנשק כימי/ביולוגי, קשה מאוד להגביל את ייצורו ומניעת הנגישות אליו היא בלתי אפשרית.
כאשר העכברים קיבלו את הטיפול 48 שעות לאחר ההרעלה, 73 אחוזים מהם שרדו. אפילו כאשר הטיפול ניתן שלושה ימים לאחר ההרעלה, יותר משליש מהעכברים התגברו עליה. הם פיתחו את התסמינים, הדומים לדלקת ריאות חמורה, אך לא מתו.
 
==שימוש בתעשייה==
איך הצליחו הנוגדנים להשפיע זמן רב כל כך לאחר החשיפה לרעלן? ככל הנראה הדבר נובע מההגנה הטבעית של הגוף, המקשה על כניסת הרעלנים לתא ואף מוציאה אותם החוצה לאחר שנכנסו, וכך נותנת לנוגדנים הזדמנות לפעול. אם הנוגדנים מצליחים לנטרל מספיק מהרעלן, הגוף יכול להחלים. השילוב של כמה נוגדנים, היעילים ביותר בהיקשרות לרעלן, מאפשר לטיפול להצליח גם כאשר הוא ניתן לאחר זמן רב.
ידוע על שימוש בריצין בתעשיית ה[[תרופה|תרופות]] (כגון לחולי [[סרטן (מחלה)|סרטן]]) ו[[תעשייה כימית|בתעשייה הכימית]].
 
==קישורים חיצוניים==
החשיפה לרעלנים גורמת לתגובה דלקתית חריפה בריאות, ואותם חוקרים כבר הראו בעבר כי תרופות אנטי-דלקתיות (הניתנות בשילוב עם נוגדנים) עשויות לעזור בהתמודדות עם הרעלה. עם זאת, הנוגדנים הם החלק החשוב ביותר בטיפול, שכן הם היחידים המסוגלים להגיב ישירות עם הרעלן ולהביא לנטרולו. הטיפול נבדק עד היום רק לאחר חשיפה לרעלן דרך האף, וכמובן, רק בעכברים. התקווה היא שניתן יהיה להשתמש בו גם כדי להציל בני אדם מריצין, ימים לאחר ההרעלה – וכך לספק זמן לצוות הרפואי לזהות את הרעלן ולהתחיל בטיפול.
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
*[http://www.ansci.cornell.edu/plants/toxicagents/ricin.html על ריצין ומנגנון הרעילות שלו] {{אנגלית}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{קצרמר|כימיה}}
 
[[קטגוריה:חלבונים]]
[[קטגוריה:טוקסיקולוגיה]]
[[קטגוריה:נשק ביולוגי]]
[[קטגוריה:נשק כימי]]