|
|
|
== תיאור ==
אטל אוהבת את נועם
פרוות הצבי היא ברובה חומה אפורה. גוון הצבאים משתנה בין האוכלוסיות, והצבאים הדרומיים נוטים להיות בהירים יותר, ולכל הצבאים יש כסות חורף כהה וצפופה יותר אותה הם משירים באביב. צבעם החום של הצבאים מותאם להסוואה ומכסה את רוב גופם. הבטן והאחוריים מתאפיינים בצבע לבן, ובהם ממוקם הזנב, שצבעו שחור. לאורך צידי הגוף נמתח לרוב פס כהה, בצידי הפנים עוברים כתמים לבנים ששוליהם כהים-שחורים. בעת מנוחה, הצבאים יושבים בתנוחה המכסה את בטנם ואחוריהם הצבועים בצבעים בולטים וכך חשופים רק צבעי ההסוואה, וקרוב לבלתי אפשרי להבחין בהם ממרחק. מלבד תפקיד ההסוואה המובהק של הצבעים המאפיינים את הגב הראש והרגליים, קיימות השערות שונות לגבי תפקיד הצבעים השונים, והטענת נוגעות בתפקידים כגון וויסות חום ותקשורת חזותית. לעיתים נדירות נולדים צבאים בעלי צביעה חריגה: ב[[עמק הצבאים]] בירושלים נולדה ב 2016 עופרה בעלת כתמים לבנים בולטים על הגב, וברמות יששכר נצפו ב-2013 שתי צביות לבנות לחלוטין. ישנם הבדלים מורפולוגיים בין הזוויגים: הזכרים גדולים יותר, משקלם הממוצע 22 ק"ג וצווארם עבה יותר. משקל הנקבות הממוצע הוא 18 ק"ג, וגופן עדין יותר. לשני הזוויגים יש קרניים, אך קרני הזכר גדולות יותר באופן משמעותי, מכוסות בליטות עבות, מפושקות מעט בחלקן העליון ונוטות לאחור. בניגוד לקרני הזכרים, שאינן משתנות באופן ניכר בין פרטים שונים וכמעט תמיד סימטריות, קרני הנקבות קטנות משמעותית מקרני הזכרים, מלבד זאת הן דקות יותר, ובמקרים רבים עקומות, לא סימטריות ואף מעוותות.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224938:0|{{צ-ספר|מחבר=יורם יום-טוב|שם=צבאים בישראל|מו"ל=דן פרי|שנת הוצאה=2016}}}}
== תפוצה ==
|
