גירוש ספרד – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Alhambra Decree.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צו הגירוש משנת 1492<br />]]

 

הגירוש התבצע מכח [[צו]] שנחתם בידי [[פרדיננד השני מלך ארגון]] ואשתו, המלכה [[איזבלה הראשונה מקסטיליה]], ב-31 במרץ 1492 ופורסם ב-29 באפריל, [[ג' בניסן]] הרנ"ב. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה ל[[נצרות|התנצר]] או לעזוב עד ל-31 ביולי, [[ז' באב]] [[ה'רנ"ב]]. חלק גדול מה[[יהודים]] העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו ב[[ספרד]] יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו במאה הקודמת מאז [[גזירות קנ"א]] אך לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כ[[אנוסים]]. אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בבין 40,000 ל-160,000 נפש, ובדרך כלל לכיוון הנמוך יותר. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי [[הים התיכון]] אל [[צפון אפריקה]] ול[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]], ובגלים למערב ומרכז אירופה.