בית המקדש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←המלאכה במקדש: הרחבה |
צ'קטי |
||
שורה 73:
המלך [[הורדוס]] (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי, והפכו ליצירת פאר, שעלתה ביופיה על בנין בית המקדש הראשון, עליה ניבא [[חגי הנביא]]{{הערה|{{תנ"ך|חגי|ב|ט}}.}}: {{ציטוטון|גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן}}, ועליה אמרו חז"ל: {{ציטוטון|מי שלא ראה בנין הורדוס - לא ראה בנין נאה מימיו}}.{{הערה|שם=הערה_ב|{{בבלי|בבא בתרא|ד|א}}. תיאור מקביל אצל יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים עם הרומאים, ספר א פרק כא,א.}} שיפוץ המקדש נמשך גם לאחר מותו של הורדוס, כמעט עד לחורבנו.
בימי הבית השני התקיימו במקביל ב[[מצרים]] [[מקדש יב]] ו[[מקדש חוניו]], שהיוו תחליף למקדש עבור חלק מיהודי מצרים בניגוד לעמדה המקובלת בהלכה. [[חז"ל]] אף קבעו, לאור תקדים שקבע [[יאשיהו|המלך יאשיהו]] בשלהי בית ראשון, שהכהנים שעבדו במקדש חוניו לא יכהנו במקדש בירושלים.{{הערה|1=משנה מסכת מנחות פרק יג משנה ט, על פי {{תנ"ך|מלכים ב|כג|ט|קצר=כן}}. מקדש יב אינו מוזכר כלל במקורות חז"ל.}} מן המאורעות המרכזיים שהתחוללו בימי הבית השני הוא [[מרד החשמונאים]], שבית המקדש היה במרכזו. בשנת 167 לפנה"ס בימי [[אנטיוכוס הרביעי]] הונהגו גזירות כנגד קיום הדת היהודית, וביניהן ביטול [[עבודת המקדש]] והפיכתו למקום פולחן אלילי.{{הערה|1=מקבים-א א,נד}} חלק מאוצרות המקדש נשדדו, ובהם [[מנורת הזהב]]. עקב כך פרץ מרד החשמונאים, וכעבור כשלוש שנים, בכ"ה בכסלו שנת 164 לפנה"ס (ג' תקצ"ז לפי הלוח העברי), טיהרו החשמונאים את המקדש. החשמונאים שיפצו את [[מזבח העולה]] ההרוס, ואת שאר [[כלי המקדש]], וחנכו אותם במשך שמונה ימים בהם חידשו את עבודת הקרבנות ששבתה
[[השנים החסרות|ישנו פער משמעותי]] בשאלת תארוך ימי הבית השני בין עמדת החוקרים לעמדת [[חז"ל]]. על פי התארוך המקובל במחקר ההיסטורי, בית המקדש השני עמד על תילו כ-585 שנים. לעומת זאת על פי מסורת חז"ל עמד הבית 420 שנה בלבד.{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|ט|א}}, {{בבלי|ערכין|יב|ב}}. (וכן דניאל נתנבא שבית המקדש השני יעמוד 420 שנה - {{תנ"ך|דניאל|ט|כה|כו}}). ההבדל נעוץ בעיקר בחישוב שונה של תקופת שלטון הפרסים בראשית ימי הבית השני: כמאתים שנה, לתיארוך המקובל, לעומת כארבעים שנה בלבד לשיטת חז"ל.}} כתוצאה מ[[המרד הגדול]] של היהודים ב[[רומא העתיקה|רומאים]], חרב הבית על ידי [[טיטוס]], בנו של [[אספסיאנוס]] קיסר, בתשעה באב בשנת 3830 לבריאת העולם, 70 לספירה. לפי חז"ל, שורש החורבן הוא שנאת החינם שאפיינה את היחס בין הקבוצות השונות בקרב היהודים בשלהי תקופת הבית.{{הערה|שם=יומאטב}}
שורה 169:
* חג הסוכות התייחד במצוות [[ניסוך המים]], יציקת מים שנשאבו מ[[גיחון|מעין השילוח]] על המזבח,{{הערה|{{משנה|סוכה|ד|ט}}}} כעין קרבן המבטא את ברכת גשמי החורף הצפוי.{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|טז|א}}}} ניסוך המים נעשה בכל בוקר בימי החג, עם הקרבת קרבן התמיד ו[[ניסוך היין]], וקדמה לו [[שמחת בית השואבה]] שנמשכה במקדש כל הלילה,{{הערה|1=משנה סוכה פרק חמישי}} ועליה אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו".{{הערה|{{בבלי|סוכה|נא|ב}}}} כמו כן, התקיימה במקדש בכל יום מימי החג מצוות [[נטילת לולב]] באופן המוני: עולי הרגל הקיפו את [[מזבח העולה]], כשבידיהם [[ארבעת המינים]] ועוד [[ערבה (צמח)|ערבה]] נפרדת, המיוחדת למקדש. ערבות אלו הובאו מאזור היישוב [[מוצא]], שב[[פרוזדור ירושלים]]. ב[[הושענא רבה]] הקיפו את המזבח שבע פעמים.{{הערה|1=משנה מסכת סוכה פרק ד משנה ה}}
* אחת לשבע שנים, במוצאי [[שנת שמיטה]], התקיימה בחג הסוכות מצוות [[הקהל]]: כל העם נאסף ל[[עזרת נשים (בית המקדש)|עזרת הנשים]] שבמקדש, כולל הנשים והטף, לשמיעת [[קריאת התורה]] מפי ה[[מלך]], שעמד על בימה מיוחדת שהוקמה לשם כך.{{הערה|1={{תנ"ך|דברים|לא|י|יג}}. {{משנה|סוטה|ז|ח}}}} מעמד זה מהווה מעין שיחזור של [[מעמד הר סיני]] ו[[מעמד הר גריזים והר עיבל]].{{הערה|1=רמב"ם, משנה תורה, הלכות חגיגה, פרק ג הלכה ו}}
* בפסח
* במהלך חג הפסח, ביום ט"ז בניסן, הקריבו הכהנים [[קורבן מנחה|מנחה]] מראשית קציר השעורים, הנקראת [[מנחת העומר|קרבן העומר]] (עומר - אגודת שיבולים) אשר מתירה את השימוש בתבואה החדשה של הארץ (שהחלה לצמוח לאחר הקרבת קרבן העומר אשתקד). מיום זה מתחילה [[ספירת העומר]] עד היום החמישים, חג השבועות.{{הערה|1={{תנ"ך|ויקרא|כג|ט|טז}}}} בשבועות הקריבו מנחה מראשית קציר החיטים,{{הערה|1={{תנ"ך|ויקרא|כג|יז|כא}}}} ולפיכך הוא נקרא "יום הביכורים".{{הערה|1={{תנ"ך|במדבר|כח|כו}}}} מנחה זו עשויה שתי ככרות לחם, ונקראת [[שתי הלחם]]. מנחה זו מתירה את השימוש בתבואה החדשה לצורך הבאת קרבנות מנחה. מנחת העומר מן השעורים ושתי הלחם מן החיטים הם [[קורבן|קרבן ציבורי]], מראשית הקציר בארץ. מכאן ואילך ועד חג הסוכות הגיע זמן הבאת ה[[ביכורים]] על ידי אנשים פרטיים, כל אחד מפירותיו (ולא כטעות הנפוצה, שביכורי כל הפירות מובאים בחג השבועות).{{הערה|{{משנה|בכורים|א|י}}}}
|