בית המקדש – הבדלי גרסאות

בימי הבית השני התקיימו במקביל ב[[מצרים]] [[מקדש יב]] ו[[מקדש חוניו]], שהיוו תחליף למקדש עבור חלק מיהודי מצרים בניגוד לעמדה המקובלת בהלכה. [[חז"ל]] אף קבעו, לאור תקדים שקבע [[יאשיהו|המלך יאשיהו]] בשלהי בית ראשון, שהכהנים שעבדו במקדש חוניו לא יכהנו במקדש בירושלים.{{הערה|1=משנה מסכת מנחות פרק יג משנה ט, על פי {{תנ"ך|מלכים ב|כג|ט|קצר=כן}}. מקדש יב אינו מוזכר כלל במקורות חז"ל.}} מן המאורעות המרכזיים שהתחוללו בימי הבית השני הוא [[מרד החשמונאים]], שבית המקדש היה במרכזו. בשנת 167 לפנה"ס בימי [[אנטיוכוס הרביעי]] הונהגו גזירות כנגד קיום הדת היהודית, וביניהן ביטול [[עבודת המקדש]] והפיכתו למקום פולחן אלילי.{{הערה|1=מקבים-א א,נד}} חלק מאוצרות המקדש נשדדו, ובהם [[מנורת הזהב]]. עקב כך פרץ מרד החשמונאים, וכעבור כשלוש שנים, בכ"ה בכסלו שנת 164 לפנה"ס (ג' תקצ"ז לפי הלוח העברי), טיהרו החשמונאים את המקדש. החשמונאים שיפצו את [[מזבח העולה]] ההרוס, ואת שאר [[כלי המקדש]], וחנכו אותם במשך שמונה ימים בהם חידשו את עבודת הקרבנות ששבתה עדבמשך כהשלש שנים.{{הערה|1=מקבים א פרק ד. {{משנה|מדות|א|ו}}.}} ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]{{הערה|{{בבלי|מנחות|כח|ב}}}} מסופר, שתחילה נעשתה המנורה החדשה משיפודי ברזל, ורק לאחר ש"העשירו" עשאוה מחדש, תחילה מכסף ושוב מזהב. עוד מסופר בתלמוד{{הערה|{{בבלי|שבת|כה|ב}}. להרחבה בעניין זה, אודות המקורות ההיסטוריים וההיבטים ההלכתיים והטכניים של ההדלקה, ראו ב'''סידור המקדש''', מאת הרב [[ישראל אריאל]], פרקים כו-כח.}} על קושי למצוא שמן טהור להדלקת המנורה, ופך קטן של שמן, שבדרך כלל שימש להדלקת לילה אחד, הספיק לכל שמונת ימי [[חנוכת המזבח]]. אירועים אלו, ניצחון החשמונאים ו[[נס פך השמן]], הם הרקע לחג ה[[חנוכה]].

* בפסח ראויישנו לציוןקרבן מיוחד, [[קרבן הפסח]], שהוקרב בערב [[חג המצות]] (יום [[י"ד בניסן]] אחר הצהריים) באופן המוני.{{הערה|1={{תנ"ך|שמות|יב|ו}}}} כל איש ואשה מצטרפים לחבורה שתאכל מן הקרבן בליל הפסח ("[[ליל הסדר]]"), ונציג מכל חבורה בא למקדש עם קרבנו. נציגי החבורות התאגדו לשלוש קבוצות ("כתות"), שמביאות את הקרבן בזו אחר בזו, בלויית שירת הלויים. חֵלֶב הקרבן נשרף על המזבח, והבשר נאכל על ידי החבורה. על פי אומדנים שונים מספר הקרבנות הגיע לרבבות, או אף למעלה מכך.{{הערה|1={{תנ"ך|דברי הימים ב|לה|ז}}. {{בבלי|פסחים|סד|ב}}. יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים עם הרומאים, ספר ו פרק ט,ג.}}