הבדלים בין גרסאות בדף "תוכנית מרקורי"

נוספו 13 בתים ,  לפני 8 חודשים
==החללית==
[[קובץ:Mercury-spacecraft5.jpg|250px|ממוזער|שמאל|חללית מרקורי:{{ש}}1. מנועי האטה{{ש}}2. מגן חום{{ש}}3. תא הטייס{{ש}}4. תא המצנחים{{ש}}5. מערכת תקשורת{{ש}}6. מערכת המילוט]]
===פנים החללית ושליטהוהשליטה עליה===
בגלל [[נפח]]ה הקטן של החללית נאמר עליה כי היא "נלבשה" על הטייס. עם נפח מדוחס של 1.7 [[מ"ק]], יכלה החללית להכיל איש צוות יחיד. היו בחללית 120 בקרים: 55 [[מיתוג|מתג]]ים [[חשמל]]יים, 30 [[נתיך|נתיכים]] ו־35 ידיות מכניות.{{הערה|שם=ה7}} החללית עוצבה על ידי [[מקסים פגט]] וקבוצת משימות החלל של נאס"א.{{הערה|[http://history.nasa.gov/Apollo204/faget.html Dr. Maxime A. Faget]}}{{הערה|שם=ה15|Logsdon, John M. with Roger D. Launius (editors) Exploring the Unknown: Selected Documents in the History of the U.S. Civil Space Program / Volume VII Human Spaceflight: Projects Mercury, Gemini, and Apollo [http://history.nasa.gov/series95.html NASA History Series], 2008}}
 
למרות ניסיונם של האסטרונאוטים כטייסי ניסוי, נאס"א בתחילה הגדירה אותם בתחילה כ"משתתפים משניים" במהלך טיסתם. עובדה זו הביאה לקונפליקטים רבים בין האסטרונאוטים והמהנדסים במהלך תכנון החללית. עם זאת, בניגוד לדיווחים אחרים, מובילי התוכנית תמיד תכננו כי הטייסים יוכלו לשלוט בחלליתם, מכיוון שהעריכו כי ביכולתם של הטייסים לתרום להצלחת המשימה.{{הערה|שם=ה15}} התאמות הגובה הידניות שביצע [[ג'ון גלן]] במהלך טיסתו המסלולית הראשונה, היוו דוגמה לחיוניותה של שליטה שכזו.{{הערה|שם=ה15}} כמו כן, האסטרונאוטים ביקשו, וגם קיבלו, חלון גדול יותר ושליטה ידנית על ה[[חדירה לאטמוספירה]].{{הערה|שם=ה15}}
 
===מתאר משימה===
[[קובץ:Vol-Atlas-Mercury.png|200px|ממוזער|ימין|איור מתאר משימת מרקורי מהשיגור ועד לנחיתההנחיתה]]
בזמן שיגור המשימה, החללית מרקורי וה[[אסטרונאוט]] היו מוגנים מפני תקלות שונות בטיל השיגור, על ידי מערכת המילוט (LES). מערכת זו כללה [[מנוע רקטי]] [[מנוע דלק מוצק|מונע בדלק מוצק]], בעל דחף של 231 [[ניוטון (מידה)|קילו־ניוטון]], שכלל שלושה נחירי פליטה שהורכבו על מגדל שהוצב בחרטום החללית.{{הערה|שם=ה15}} במקרה חירום, ה־LES הייתה מופעלת לשנייה אחת, בעודה מרחיקה את החללית והאסטרונאוט מהמשגר העלול להתפוצץ. לאחר מכן הייתה החללית נוחתת בשלום באמצעות [[מצנח]]יה. עם סיום בעירת המאיצים, כבר לא היה צורך במערכת ה־LES, ולכן זוהיא הופרדה מהחללית באמצעות מנוע דלק מוצק בעל דחף של 3.6 קילו־ניוטון שבער במשך 1.5 שניות.
 
עם סיום מוצלח של השיגור, החללית הפעילה מערכת בעלת שלושה מנועים קטנים בעלי דחף של 1.8 קילו־ניוטון במשך שנייה אחת, שהפרידה את החללית מהמשגר. מנועים אלו נקראו "פוסיגרייד" (posigrade).{{הערה|שם=ה15}}