הבדלים בין גרסאות בדף "האימפריה הביזנטית"

מ
הסרת קישורים עודפים, ויקישיתוף בשורה, תקלדה
מ (מאטליה->מאיטליה - תיקון תקלדה בקליק)
מ (הסרת קישורים עודפים, ויקישיתוף בשורה, תקלדה)
| מדינה={{Polytonic|Ῥωμανία}}{{ש}}''Rhōmanía''{{ש}}Romania<br />Imperium Romanum{{ש}} האימפריה הרומית
| סוג מדינה=לשעבר
| תמונה=
| שם בשפת המקור=
| תמונת דגל=Flag of the Byzantine Empire.svg
| תאריכי פירוק =[[29 במאי]] [[1453]]
| ישות קודמת=[[הקיסרות הרומית]]
| ישות יורשת=[[קובץ:Flag of the Ottoman Empire (1453-1844).svg|21px]] [[האימפריה העות'מאנית]]
| שליטים בולטים=
| שטח בעבר=
| תאריך שטח בעבר=
| אוכלוסייה בעבר=
| תאריך אוכלוסייה בעבר=[[המאה החמישית]] ו-[[המאה התשיעית]]
| אחוז מים=
| דת=[[נצרות אורתודוקסית]]
| מטבע=
| סימון מטבע=
===הולדת האימפריה הרומית המזרחית (האימפריה הביזנטית)===
יש כמה גישות לתארוך תחילתה של האימפריה הביזנטית.
*הגישה ההיסטורית המקובלת רואה את שורשיה של האימפריה הביזנטית כנטועים בפיצולה המדיני של האימפריה הרומית ל[[האימפריה הרומית המערבית|אימפריה הרומית המערבית]] ולאימפריה הרומית המזרחית (ב[[לטינית]]: Imperium Romanum Pars Orientalis). חלוקה אדמיניסטרטיבית למזרח ומערב באימפריה הרומית שהונהגה לראשונה בשנת [[285]] על ידי ה[[קיסרי רומא|קיסר]] [[דיוקלטיאנוס]], כשהתחלק בניהול האימפריה עם עמיתו [[מקסימיאנוס]]. בשנת [[293|293 לספירה]] הנהיג דיוקלטיאנוס את משטר ה[[טטררכיה]], המבוסס על ארבעה שליטים המושלים במשותף. מטרתו של דיוקלטיאנוס הייתה ליצור מערך הגנה יעיל יותר מפני אויביה של רומא, לחזק את שלטון הקיסרים בפרוביניציות ולבסס את העברת השלטון מקיסר לקיסר ללא מלחמות אזרחים. בשנת [[324]], עם התפוררות הסדר הטטררכיה, אוחדה האימפריה הרומית בחזרה תחת קיסר יחיד על ידי [[קונסטנטינוס הגדול]].
*גישה אחרת רואה את תחילת האימפריה בשנת 330, בה העביר קונסטנטינוס את בירת האימפריה הרומית לעיר [[ביזנטיון]] שבפתח ה[[בוספורוס]]. אף כי קונסטנינוס ביקש לקרוא לעירו "רומא החדשה", נקראה זו בפי כל בשם [[קונסטנטינופול]], או ביוונית קונסטנטינופוליס (עירו של קונסטנטינוס).
*הגישה התאולוגית רואה את שנת 380, בה הכריז [[תיאודוסיוס הראשון]] על הפיכת הנצרות מדת מותרת לדת רשמית באימפריה הרומית כתחילת האימפריה כאימפריה נוצרית השונה באופן מובחן מהאימפריה הרומית שקדמה לה.
*גישה נוספת רואה בשנת [[395]], בה חולקה האימפריה בשנית כתחילת הפיצול הקבוע בין שתי האימפריות. באותה שנה הקיסר תאודוסיוס הראשון הוריש עם מותו את האימפריה לשני בניו: [[ארקדיוס]] שנעשה קיסר המזרח, ו[[פלביוס אוגוסטוס הונוריוס|הונוריוס]] שנעשה קיסר המערב. בירתה של האימפריה הרומית המזרחית נותרה קונסטנטינופול, ואילו רומא הייתה לבירת האימפריה הרומית המערבית.
*גישה אחרת רואה את שנת [[476]] בה התפוררה האימפריה המערבית בלחץ [[נדידת העמים|פלישות העמים]] ה[[ברברים (מונח)|ברברים]], שנה שבה הודח הקיסר המערבי בידי [[אודואקר]] וכתוצאה מכך נשארה רק אימפריה אחת, האימפריה המזרחית, המכונה בפי היסטוריונים מודרניים "האימפריה הביזנטית", שהוסיפה להתקיים עוד כאלף שנה, עד לכיבוש קונסטנטינופול בידי הסולטנות העות'מאנית בשנת [[1453]]. פלישות הברברים, שריסקו את האימפריה הרומית המערבית, לא גרמו נזק דומה לחלק המזרחי. ביצורים חזקים על גדות [[הדנובה]], שחוזקו במשך דורות של שלטון רומי, הגנו על האימפריה הרומית המזרחית מפני פלישות הברברים, הנלחצים בעצמם על ידי שבטי ה[[הונים]] הפראיים. מספר שבטים, ובראשם ה[[ויזיגותים]], ה[[אוסטרוגותים]] וההונים עצמם הצליחו אמנם לחדור ולזרוע הרס ב[[הבלקן|בלקן]], אך נבלמו בידי צבאותיה של ביזנטיון, או שוחדו בידי אוצרה האדיר, ופנו מערבה. לתאריך המקובל שבו רואים את קיצה של האימפריה הרומית המערבית – 476 – לא היה הד ממשי במזרח. דומה כי איש ברחבי הקיסרות המתמוטטת לא יכול היה לאמוד כראוי את גודל האירוע, שכן שבטי ברברים עשו באימפריה כרצונם עוד קודם לכן, ובמזרח המשיכה הקיסרות לעמוד על כנה. על משמעות הדחתו של [[רומולוס אוגוסטולוס]] על ידי [[אודואקר]], איש צבא ממוצא גרמני, והפיכתו של הלה לשליט [[איטליה]] בהסכמת הקיסר היושב בקונסטנטינופול היו יכולים לעמוד רק היסטוריונים בפרספקטיבה של זמן. נוהגים לציין מאורע זה כנקודת הזמן המדויקת בה בטלה הקיסרות הרומית במערב.
 
===ימי מלכותו של יוסטיניאנוס: תור הזהב של האימפריה הביזנטית===
האמונה הנוצרית תפשה מקום מרכזי בתודעה הביזנטית.
ענייני אמונה נעשו עניין מרכזי בשביל השלטון הקיסרי מאז התיר [[קונסטנטינוס]] את הנצרות באדיקט של מילאנו, 313. שנה אחרי שהעביר את בירתו ל[[קונסטנטינופול]], ב-325, כינס בעיר סמוכה, ניקיאה, ועידה כנסייתית כדי לגבש תפיסה תאולוגית מוסכמת בכל האימפריה. על הפרק עמדה אז מינות המכונה המינות האריאנית. במאה הבאות הקיסרים כינסו עוד ועידות כאלה כדי לדון בדוגמה הכנסייתית ובכפירות שונות, כגון [[המינות המונופיזיטית]], המינות הנסטוריאנית.
מאחורי הוויכוחים התאולוגיים הסתתרו גם אינטרסים פוליטיים של הנציגים השונים של ההירארכיה הכנסייתית והמחוזות שייצגה, ובראשם חמש הדיוקסיות הראשיות: קונסטנטינופול, רומא, Fוכיהאנטיוכיה, קיסריה (אחר כך ירושלים) ואלכסנדריה.
ה[[בישוף]] של המערב הוא האפיפיור היושב ברומא, גילה עצמאות הולכת וגוברת ככל שהתרחקה מאיטליה מרות קיסרית. תהליך זה הוביל בסופו של דבר להתרחקות של הכנסייה במערב, הכנסייה הקתולית, מזו שבמזרח, הכנסייה המזרחית או האורתודוקסית. [[ועידה אקומנית|שבע הועידות הכנסייתיות]] הראשונות מוכרות גם על ידי הכנסייה הקתולית. הנתק המכריע בין שתי הכנסיות התחולל במאה ה-11. ביזת קונסטנטינופול במסע הצלב הרביעי ב-1204 הותיר באזרחי האימפריה איבה עמוקה לנוצרים במערב. על רקע האיום העות'מאני על קונסטנטינופול במאה ה-14 וה-15 נפגשו נציגי הכנסיות ב[[פרארה]] וב[[פירנצה]] שבאיטליה בניסיון לאחד את הכנסיות מחדש. המאמץ הזה לא הועיל בסופו של דבר לקונסטנטינופול, ובטל עם הכיבוש העות'מאני של העיר.
 
==משפט==
המשפט הביזנטי אינו אלא מערכת של חוקים רומיים ביסודם, שעוצב בידי יוונים נוצרים והושפע על ידי רעיונותיהם. בכך מהווה הוא את חלקו האחרון של המשפט הרומי העתיק (מבחינה כרונולוגית). את התפתחות המשפט הביזנטי עצמו נהוג לחלק לשלוש תקופות:
* '''[[565]]–[[867]] בין מותו של יוסטיניאנוס לעליית השושלת המקדונית:''' בתקופה זו עיקר המשפט נתבסס על ספרי החוק של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, וניכרו סימנים ראשוניים של השפעות יווניות ונוצריות במשפט הרומי. סטייה קלה מן ספרי החוקים נתקיימה בתקופת השושלת האיסאורית, כשקיסרים מן שושלת זו פרסמו ספרי חוקים משל עצמם, ובראשם ה"אקלוגה" אשר המשיכה להוות מקור רב סמכות גם בשנים הבאות.
* '''[[867]]–[[1045]] תקופת השושלת המקדונית:''' בתקופת שלטון השושלת המקדונית בוטלו רוב חוקיהם של הקיסרים האיסאורים והוחזרו עיקרם של חוקי יוסטניאנוס, אם כי בגרסה "יוונית" יותר. בזמן זה חוברו ספרי חוק רבים, ובהם ה"באסיליקה" של [[בסיליוס הראשון]], הנחשב לאוסף החוקים הביזנטי הגדול והחשוב ביותר.
* '''[[1045]]–[[1453]] מסופה של השושלת המקדונית ועד לנפילת האימפריה''' תקופה זו מתחילה עם יסודו של בית הספר למשפטים בקונסטנטינופול על ידי [[קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס, קיסר האימפריה הביזנטית|קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס]], מאורע אשר מסמל את הפיכתו של מקצוע המשפט לתחום נפרד ועצמאי באימפריה. בתקופה זו הונחו היסודות לתקופת הזוהר של המשפט הביזנטי, משפט אשר ישפיע רבות על המערב ובעיקר על איטליה בסוף ימיה של האימפריה. כמו כן, מסתמנת בתקופה זו זניחה מסוימת של המשפט הרומי וחזרה מוחלטת אל אופים של החוקים היוונים המסורתיים.
 
ככלל, המשיך המשפט הביזנטי להתקיים ואף להתפשט גם לאחר נפילתה של האימפריה; המשיכו להשתמש בו הקהילות הנוצריות באימפריה העות'מאנית, ואף הערבים במצרים הושפעו ממנו, כמו גם השלטון העות'מאני באופן חלקי. לחוקים הביזנטיים נודעה חשיבות עצומה בארצות הבלקן כגון [[רומניה]], בולגריה, [[סרביה]] ויוון, אשר כל מערכת החוקים שלהם התבססה עליהם. כמו כן נודעה לחוק הביזנטי השפעה רבה ברוסיה, ארמניה ו[[גאורגיה]]. אולם מכל אלה, הותיר המשפט הביזנטי את רישומו הרב ביותר על מדינות איטליה, שכן החוק הביזנטי המשיך להתקיים בארץ זו גם לאחר נסיגת השלטון הביזנטי הממשי עליה לאורך זמן רב. ככלל, נראה כי החוקים אשר חוקקו יוסטיניאנוס, בסיליוס הראשון ודומיהם המשיכו להוות את הבסיס לכל מערכות המשפט באזור הים השחור ואיטליה, והשפיעו על המשפט במערב עוד שנים רבות.
==יהודים באימפריה הביזנטית==
{{ערך מורחב|יהדות ביזנטיון}}
משך כל שנות שלטונה התגוררו באימפריה הביזנטית יהודים רבים. הכנסייה ביקשה לקדם את האמונה בנצרות בה ראתה את הדת הראויה ומשום כך נהגה בחוסר סובלנות כלפי פגנים, נוצרים שנתפסו כסוטים באמונותיהם מדרך הכנסייה, וגם כלפי היהודים. היחס ליהודים השתנה מתקופה לתקופה וממקום למקום. פרעות נערכו ביהודים מדי פעם ופעם בתמיכתה של הכנסייה, אך היו מן הקיסרים שניסו להיטיב עמם. בין קיסרים אלה ניתן למנות את ארקדיוס ותאודוסיוס השני בתקופה שעד לכיבוש ארץ ישראל בידי הערבים. לעומת זאת, בתקופתו של יוסטיניאנוס הראשון סבלו קשות היהודים מרדיפות ומגזרות ואפליות אשר נקבעו בחוק.
 
משך כל שנות שלטונה התגוררו באימפריה הביזנטית יהודים רבים. הכנסייה ביקשה לקדם את האמונה בנצרות בה ראתה את הדת הראויה ומשום כך נהגה בחוסר סובלנות כלפי פגנים, נוצרים שנתפסו כסוטים באמונותיהם מדרך הכנסייה, וגם כלפי היהודים. היחס ליהודים השתנה מתקופה לתקופה וממקום למקום. פרעות נערכו ביהודים מדי פעם ופעם בתמיכתה של הכנסייה, אך היו מן הקיסרים שניסו להיטיב עמם. בין קיסרים אלה ניתן למנות את ארקדיוס ותאודוסיוס השני בתקופה שעד לכיבוש ארץ ישראל בידי הערבים. לעומת זאת, בתקופתו של יוסטיניאנוס הראשון סבלו קשות היהודים מרדיפות ומגזרות ואפליות אשר נקבעו בחוק.
 
לא פלא אם כן, שעם כיבוש ארץ ישראל בידי הפרסים בתקופת שלטונו של [[פוקאס]] קיבלו היהודים בברכה את הכובשים החדשים, להם ציפו שנים כה רבות בתקווה להשתחרר מעולה של ביזנטיון, ואף הוקמו גדודים יהודים אשר סייעו לפרסים במלחמתם. הגדיל ואמר [[רבי שמעון בר יוחאי]] כבר מאות שנים לפני כן: "אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל - צפה לרגליו של המשיח"{{הערה|1="אטלס כרטא לתולדות ארץ-ישראל מביתר ועד תל-חי", מאת [[מרדכי גיחון]], [[הוצאת כרטא]], עמ' 33}}. ברם, התקוות שתלו היהודים בפרסים נכזבו: עם כיבוש ירושלים גמלו להם אלה בהגלייתם לפרס. אחרי מעשה בגידה זה התפיסו היהודים עם השלטון הביזנטי ואף ניתנה להם חנינה מטעם הקיסר הרקליוס. אולם שוב התהפכו היוצרות: בכובשו את ארץ ישראל מידי הפרסים הפר הרקליוס את הבטחתו וערך ביהודים פרעות אשר לא נראו כמותם זה מאות בשנים. אולם שוב נמצאה ליהודים הישועה, בדמות הכובש הערבי, אשר השתלט על שטחי ביזנטיון בסוריה, ארץ ישראל ומצרים, בהם נרדפו היהודים קשות בידי שכניהם הנוצרים.
 
==ראו גם==
* [[קיסרי האימפריה הביזנטית]]
* [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל]]
* [[יוון תחת שלטון ביזנטיון|התקופה הביזנטית ביוון]]
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Byzantine Empire|שם ויקישיתוף=האימפריה הביזנטית}}
* [[זאב רובין]], [http://web.archive.org/20131005110102/www5.tau.ac.il/wordpress/history/wp-content/uploads/2009/02/rubin-late-antique-polytheism.pdf הפוליתאיזם בקיסרות הרומית המזרחית ומחוץ לגבולותיה בשלהי העת העתיקה], אתר אוניברסיטת תל אביב
* {{קתדרה|[[קלודין דופן]]|נכסי הכנסייה הנוצרית בגליל המערבי בתקופה הביזאנטית הקדומה|11.3|11, אפריל 1979}}
 
==הערות שוליים==