חמלקרת ברקה – הבדלי גרסאות

לאחר חזרת צבא השכירים מהמלחמה הפונית הראשונה, [[חנון הגדול]], ראש המחנה הפרו רומאי ויריבו של חמילקרת, סירב לשלם את שכר הלוחמים ופרצה מרידה. חנון הגדול נכשל בניסיונותיו לדכא את המרידה וקרתגו שילמה את שכר החיילים, אך המרידה לא תמה, שכן כמה מראשי המורדים חששו מנקמה שתבוא מאוחר יותר. המרידה התגלגלה למאבק אכזרי שכונה [[מרד השכירים]]. במלחמה הזאת אוחדו הכוחות של חמילקרת ושל חנון ויחד הביסו את הכוחות השכירים המורדים. מלחמה זו מתוארת בספרו של [[פלובר]], "[[שלמבו]]".

חמילקרת נהרג לבסוף בקרב במהלך ההשתלטות על ספרד, והוריש את השלטוןהפיקוד על הצבא לחתנו [[עזרובעל (חתן חמילקרת)|עזרובעל]].

לאחר המלחמה הפונית הראשונה הייתה קרתגו במצב קשה: היא איבדה את סיציליה וסרדיניה, סכומים גדולים של כסף, מספר גדול של חיילים ואוניות מלחמה, והחשוב ביותר – את השליטה המוחלטת על הים התיכון. לאחר מכן [[מלחמת שכירי החרב|מרד השכירים הקרתגים]] התיש אותה עד כלות, כאשר תמיד מרחפת באוויר סכנת מלחמה נוספת עם רומא. בזמן קשה שכזה, הוחלט למנות את גיבור המלחמה הפונית ולאחר מכן מרד השכירים, חמילקרת ברקה, לשליט יחיד על כל הצבא הקרתגי. חמילקרת ידע שאין באפשרות המדינה להוציא די כספים על הצבא, וכדי לפרנס את צבאו החליט על דעת עצמו לפלוש ל[[היספניה]] בראש צבא. עוד סיבה לכיבוש היספניה היא שמשם יכול היה לצאת מסע מלחמה עתידי לאיטליה, מה שלבסוף עשה בנו [[חניבעל]]. ההשתלטות על היספניה וכיבוש [[מכרה|מכרות]] הכסףה[[כסף (יסוד)|כסף]] שבה אכן פרנסו את הצבא בכבוד ואף עזרו למולדת להשתקם מהמלחמה הפונית הראשונה.