הנכבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 176.12.150.196 (שיחה) לעריכה האחרונה של דוד שי
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 2:
ה'''נַכְּבָּה''' (ב[[ערבית]]: '''النكبة''': "האסון") הייתה עזיבתם, מנוסתם או גירושם של כ-700,000{{הערה|מספר הפליטים זכה לאומדנים שונים מגורמים רבים. לאחר המלחמה ציינו גורמים ערבים את המספר "900,000 או מיליון", ואילו דובריה הרשמיים של ישראל נקבו במספר "520,000 בקירוב". אומדנים נייטרלים נוקבים במספרים הנמצאים בתווך בין הערכות אלה. אומדן של [[אונר"א]] העמיד את המספר על 726,000, והבריטים קבעו את המספר 810,000. [[בני מוריס]] מאמץ את האומדן "בין 600,000 ל-760,000". למידע נוסף ראו ספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים", עמ' 397.}} פלסטינים במהלך [[מלחמת העצמאות]] והפיכתם לפליטים. רובם עברו ל[[ארצות ערב]] השונות כולל ל[[הגדה המערבית|גדה המערבית]] ו[[רצועת עזה]]. היו גם מעטים שעברו למקומות יישוב אחרים בישראל. אירועי הנכבה הביאו ליצירתה של [[בעיית הפליטים הפלסטינים]], וגם לדרישה ל"[[זכות השיבה]]". רבים מכלילים בכינוי זה גם את אירועי מלחמת העצמאות שהביאו להקמת [[מדינת ישראל]] ואת תבוסת צבאות ערב במלחמה{{הערה|[[גיא בכור]], '''לקסיקון אש"ף''', תל אביב: משרד הביטחון, 1991, עמ' 226.}}.
 
הגורמים לנכבה מהווים מושא למחלוקת היסטוריונים בעולם המחקר. גורמים עליהם מוסכם באופן כללי הם הצלחות והתקדמויות המיליציותהצבא היהודיותהיהודי שבדרך, הרס כפרים ערביים, [[לוחמה פסיכולוגית]], ופחד מטבח לאחר [[פרשת דיר יאסין]], שפרסומה גרם לרבים לנוס מפאניקה; צווי גירוש ישירים על ידי הרשויות הישראליות; התפנות עצמית של בני [[המעמד הגבוה]]; התמוטטות ההנהגה הפלסטינית וצווי פינוי ערביים; וכן חוסר רצון להישאר לחיות תחת שליטה יהודית.
 
משלהי שנות ה-90 הפלסטינים מציינים את יום הנכבה בעצרות וב[[תהלוכה|תהלוכות]]. ב[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]] ובמדינות אחרות מצוין יום זה ב-[[15 במאי]], יום סיום [[המנדט הבריטי]], ו[[הלוח הגרגוריאני|התאריך הלועזי]] של היום שנועד ל[[הכרזת המדינה]] (בפועל הוקדמה ההכרזה בכמה שעות ל-[[14 במאי]] [[1948]] בגלל כניסת השבת), וחלק מ[[ערביי ישראל]] מציינים יום זה ב[[יום העצמאות]] של [[מדינת ישראל]].