ישראל בר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 46:
בר צורף, כאיש "מנגנון הקבע" של "ההגנה", למחלקת התכנון במטה "ההגנה", בה עסק בכתיבת מאמרים בענייני צבא ומלחמה בביטאון ההגנה "[[מערכות (כתב עת)|מערכות]]" בעריכתו של [[גרשון ריבלין]], החל מגיליונו הראשון. בנוסף, פרסם מאמרים בנושאי צבא ב[[עיתונות]] העברית, ורכש לו יוקרה רבה כפרשן.
 
בראש מחלקת התכנון עמד [[איתן אבישר]] שהיה בן למשפחה יהודית שהעמידה קצינים בכירים בצבא האוסטרי, בוגר האקדמיה הצבאית האוסטרית, קצין בצבא האוסטרי ב[[מלחמת העולם הראשונה]], ולימים אלוף ב[[צה"ל]]. אבישר הטיל ספק באמיתות סיפורו בדבר לימודיו באקדמיה הצבאית האוסטרית, משום שבאקדמיה זו למד, לידיעתו של אבישר, חוץ ממנו עצמו, רק יהודי אחד, והוא פריץ אייזנשטט (לימים אל"ם [[שלום עשת]], יועצו הצבאי של [[דוד בן-גוריון]] ב[[מלחמת העצמאות]]), וכן משום התנהגותו המוזרה והתעקשותו לעבוד רק בלילות, תוך סירוב מוחלט לעבוד ביום. בעקבות מורת רוח זאת, דרש אבישר מ[[יעקב דורי]], רמטכ"ל "ההגנה", להעבירו ממחלקתו.
 
עם הקמת [[מדינת ישראל|המדינה]] וכינון צה"ל, נתמנה בר לעוזרו של [[יגאל ידין]], קצין המבצעים של צה"ל, ומי שניהל בפועל את המערכה ב[[מלחמת העצמאות]]. לבר הוענקה דרגת [[סגן-אלוף]]. לקראת תום המלחמה מונה בר לראש מחלקת התכנון והמבצעים במטכ"ל. במסגרת תפקידו גיבש את התוכנית להרס [[טבריה]] העתיקה.{{הערה|{{עיונים בתקומת ישראל|מוסטפא עבאסי|הרס העיר העתיקה בטבריה, 1949-1948|19|mustafa|2009, עמוד 353}}}} לבר הייתה שאיפה להתמנות לסגן הרמטכ"ל, אך הוא פרש מצה"ל בשנת [[1950]], כששאיפתו זו לא נתגשמה, והוא לא נתמנה לסגנו של הרמטכ"ל יגאל ידין. בין היתר, לא זכה בר במינוי הנכסף בשל קרבתו לראשי [[מפ"ם]] ולמפקדי הפלמ"ח שהיו מקורבים רעיונית למפלגה זו, בעוד שמפלגת השלטון הייתה [[מפא"י]].