אינוקנטיוס השביעי – הבדלי גרסאות

מ
הגהה, הסרת קישורים עודפים
(יצירת דף עם התוכן "{{מנהיג |שם= |תאריך לידה=1339 |תאריך פטירה=6 בנובמבר 1406 |מקום לידה=סולמונה במחוזות א...")
 
מ (הגהה, הסרת קישורים עודפים)
|כיתוב=
|שם בשפת המקור=
|שם מלא=קוזימו דה מיורטי
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = ה[[אפיפיור]]
| סיום כהונה = [[6 בנובמבר]] [[1406]]
| הקודם בתפקיד = [[בוניפקיוס התשיעי]]
| הבא בתפקיד = [[גרגוריוס השנים עשר]]
}}
|תפקיד2=
|תפקיד3=
}}
'''אינוקנטיוס השביעי''' (ב[[לטינית]]: '''Innocentius VII'''; {{כ}} [[1339]] - [[6 בנובמבר]] [[1406]]; נולד בשם קוזימו דה מיורטי (Cosimo de' Migliorati)) היה [[אפיפיור]] כשנתיים - מ-[[17 באוקטובר]] [[1404]] ועד מותו בשת 1406. שלטונו היה בתקופת [[הקרע המערבי]] ב[[הכנסייה הקתולית|כנסייה הקתולית]] ובמקביל לכהונתו ב[[רומא]], כיהן ב[[אביניון]] ה[[אנטי-אפיפיור]] [[בנדיקטוס השלושה עשר (אנטי-אפיפיור)|בנדיקטוס השלושה עשר]].
 
== חייו עד שמונה לאפיפיור ==
נולד בעיר [[סולמונה]] {{אנ|Sulmona}} ב[[מחוזות איטליה|מחוז]] [[אברוצו]] (אברוצי). הצטיין בלימודי [[משפט אזרחי]] ו[[משפט קאנוני|קאנוני]] ולימד ב[[אוניברסיטת פדובה]] ו[[אוניברסיטת פרוג'ה]]. בהמלצת מורו, נטל אותו האפיפיור [[אורבנוס השביעי]] תחת חסותו, צירף אותו ל[[הקוריה הרומאית|קוריה הרומאית]] ומינה אותו לגובה חובות הוותיקן ב[[אנגליה]], שם שהה כעשר שנים. ב-[[1386]] מינה אותו אורבנוס השביעי ל[[בישוף]] [[בולוניה]]. שנה לאחר מכן התמנה ל[[ארכיבישוף]] [[רוונה]].
 
ב-[[1389]] מינה אותו [[בוניפקיוס התשיעי]] ל[[חשמן]] ולתפקיד [[כומר]] [[בזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוסלמה]] ברומא. ב-[[1390]] מונה לשליח אפיפיורי (לגאט) ל[[לומברדיה]] ו[[טוסקנה]].
 
== בחירתו וכהונתו ==
דה מיורטי נבחר לאפיפיור פה אחד ב[[קונקלווה]] קצרה שמנתה שמונה חשמנים בלבד, לאחר שנציגי בנדיקטוס השלושה עשר לא הסכימו לקחת חלק בתהליך בחירה או מינוי מועמד מוסכם בתמורה לפרישת מועמדם מאביניון. [[ממלכת נאפולי|מלך נאפולי]], [[לדיסלאוס, מלך נאפולי]] הבטיח את התקבלותו של האפיפיור החדש לאחר שדיכא התקוממות של אנשי [[גואלפים וגיבלינים|המפלגה הגיבלינית]] ברומא. כך הפך למעשה האפיפיור לבעל-חובו של לדיסלאוס וכלי שרת בידיו.
 
אינוקנטיוס השביעי נטה ל[[נפוטיזם]] (מינוי קרובי משפחה) ומינה את אחיינו לודביקו, שהיה מצביא-שכיר ([[קונדוטיירי]]) ששירת את [[ג'אן גלאצו ויסקונטי]] למפקד [[מיליציה|מיליציית]] [[מדינת האפיפיור]]. בתפקידו זה עיקב לודביקו מספר מתנגדים רומאים נודעים של האפיפיור, כאשר יצאו מפגישה עמו. הוא הזמין [[התנקשות|מתנקשים]] שיירצחו אותם והשליך את גופותיהם מחלונות בית החולים סנטו ספיריטו (Ospedale di Santo Spirito in Sassia) אל הרחוב. הדבר עורר התקוממות בעיר. האפיפיור, משפחתו, תומכיהם וחברי הקוריה נאלצו לנוס ל[[ויטרבו]]. לדיסלאוס שלח כוחות על מנת לדכא את ההתפרעויות, שעלו בחייהם של שלושים מאנשי האפיפיור. בינואר 1406 שקטו הרוחות בעיר והאפיפיור חש שהוא יכול לחזור אליה. במרץ אותה שנה הפך האפיפיור את לודביקו אחיינו ל[[מרקיז]] ו[[רוזן]] [[פרמו]].
 
עם זאת, לדיסלאוס לא הסיג את כוחותיו מהעיר לאחר שהאפיפיור שב אליה, והתבצר ב[[מבצר סנט אנג'לו]] החולש על ה[[וותיקן]]. לאחר שהתגלה שלדיסלאוס טרח לשמר תסיסה אנטי-אפיפיורית בעיר, על-מנת לשמר את חיוניותו בעיני האפיפיור (למשל תוך סיוע לאנשי [[משפחת קולונה]] מן המפלגה הגיבלינית), הוא [[נידוי (נצרות)|נודה]] מהכנסייה וגורש מהעיר.
 
בשל ההתכתשויות בעיר רומא, לא הצליח אינוקנטיוס השביעי לפעול לסיום הקרע המערבי. [[שארל השישי, מלך צרפת]] ו[[רופרכט, מלך גרמניה]] הצליחו ב-[[1405]] לארגן ועידה בהשתתפות [[תאולוגיה|תאולוגים]] מ[[אוניברסיטת פריז]], שתפעל לפתרון המצוקה המרכזית של הכנסייה, אולם בשל הסתבכות המצב ברומא טען האפיפיור שלא יוכל להבטיח ליריבו, בנדיקטוס השלושה עשר, מעבר בטוח אם יגיע הלה לרומא. בנדיקטוס השלושה עשר טען מנגד, שהסיבה היחידה שקרע לא הגיע לידי סיום הייתה חוסר רצונו של האפיפיור בפתרונה.
* [http://www.newadvent.org/cathen/08019a.htm אינוקנטיוס השביעי], ב[[האנציקלופדיה הקתולית|אנציקלופדיה הקתולית]]
* [http://www.catholic-hierarchy.org/bishop/bmiglic.html רשימת תפקידים ומינויים]
 
 
{{סדרה
|הקודם=[[בוניפקיוס התשיעי]]
|הבא=[[גרגוריוס השנים עשר]]
|רשימה=[[אפיפיור]]<br />([[אפיפיורים|רשימה]])
}}