הבדלים בין גרסאות בדף "אריאל פורת"

הוסרו 13 בתים ,  לפני שנתיים
←‏מחקרים עיקריים: מחיקת הרווחים שלפני ההפניות. מיותר
(←‏מחקרים עיקריים: מחיקת הרווחים שלפני ההפניות. מיותר)
===הגנת אשם תורם בדיני חוזים===
ספרו הראשון של פורת "הגנת אשם תורם בדיני חוזים" (1997), מציע להכיר בעקרון האשם התורם בדיני החוזים, ובפתרון של חלוקת האחריות החוזית במקרים של [[הפרת חוזה]]. על פי דיני החוזים המסורתיים, במקרה של תקלה בביצוע החוזה, מוגדר אחד מן הצדדים לחוזה כאחראי לתקלה, והאחריות לנזקיה מוטלת כולה על כתפיו. ה[[תזה]] של הספר היא, שבמקרים רבים הן המפר והן הנפגע תרמו באשמם להפרת החוזה או לגרם הנזק, והאחריות לנזקי ההפרה צריכה להתחלק ביניהם.
בפסק דין מנחה{{הערה|1=ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64.
בפסק דין מנחה
{{הערה|1=ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64.
}}
אימץ בית המשפט העליון את התזה של הספר עוד לפני שפורסם, וזאת בהסתמך על עבודת הדוקטורט עליה מבוסס הספר, וקלט את [[דוקטרינה|דוקטרינת]] האשם התורם החוזי אל תוך המשפט הישראלי. מאז מתן פסק הדין נפסקו עשרות רבות של פסקי דין בערכאות השונות אשר החילו את הגנת האשם התורם במצבים שונים, תוך הסתמכות על ספרו של פורת.
פורת פרסם את תמצית התזה שלו אף בחו"ל, ואחד ממאמריו בנושא צוטט על ידי בית המשפט העליון של אוסטרליה.{{הערה|1= בית המשפט העליון של אוסטרליה: Astley v Austrust Ltd. 197 CLR. }}
{{הערה|1= בית המשפט העליון של אוסטרליה: Astley v Austrust Ltd. 197 CLR. }}
 
===אחריות נזיקית במצבי אי ודאות, ודוקטרינת הנזק הראיתי===
===דיני הרשלנות===
אחדים מכתביו של פורת עוסקים בפיתוחם של דיני הרשלנות. בשנים ממאמריו
("The Many Faces of Negligence",{{הערה|1=(The Many Faces of Negligence" 4 '''[[Theoretical Inquiries in Law]]''' 105 (2003".}}
"רשלנות ואינטרסים"{{הערה|1=(The"רשלנות Many Faces of Negligenceואינטרסים" 4, '''[[Theoreticalעיוני Inquiries in Lawמשפט]]''', 105כד 275 (2003"2000).}}
"רשלנות ואינטרסים"
{{הערה|1="רשלנות ואינטרסים", '''[[עיוני משפט]]''', כד 275 (2000).}}
) מציע פורת תאוריה חדשה לדיני הרשלנות. על פי התפיסה המסורתית, התנהגות רשלנית מהווה העדפה של המזיק את האינטרסים שלו על פני אלו של הניזוקים בכוח. על פי התפיסה שמציג פורת, התפיסה המסורתית מהווה רק פן אחד של תופעת הרשלנות. למעשה, רשלנות עשויה לנבוע גם מהעדפה של המזיק של אינטרס אחד של הניזוק על פני אינטרס אחר שלו, מהעדפה של אינטרס של ניזוק בכוח על פני האינטרס של הניזוק בפועל, מהעדפה של אינטרס חברתי כללי על פני האינטרס של הניזוק בפועל, ומהעדפה של אינטרס אחד של המזיק על פני אינטרס אחר שלו עצמו. טענתו של פורת היא שיש להבחין בין המצבים השונים ולהחיל עליהם כללים שונים. פיתוח נוסף של דיני הרשלנות נעשה במאמר שידון להלן והעוסק בסיכון העצמי של המזיק.
 
 
====סיכונו העצמי של המזיק====
מאמר זה{{הערה|1=(Does Risk to Oneself Increase the Care Owed to Others? Law and Economics in Conflict" 29 '''Journal of Legal Studies''' 19 (2000".}}
מאמר זה
מציג טעון שבניגוד ל[[אינטואיציה]], בעת שבית משפט קובע אם המזיק התרשל, עליו לשקול לא רק את הסיכון שיצר כלפי הניזוקים בכוח, אלא גם את הסיכון שיצר כלפי עצמו. הטעון במאמר התקבל על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, וכן על ידי בית המשפט העליון של ישראל.{{הערה|1=ב ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826.
{{הערה|1=(Does Risk to Oneself Increase the Care Owed to Others? Law and Economics in Conflict" 29 '''Journal of Legal Studies''' 19 (2000".}}
מציג טעון שבניגוד ל[[אינטואיציה]], בעת שבית משפט קובע אם המזיק התרשל, עליו לשקול לא רק את הסיכון שיצר כלפי הניזוקים בכוח, אלא גם את הסיכון שיצר כלפי עצמו. הטעון במאמר התקבל על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, וכן על ידי בית המשפט העליון של ישראל.
{{הערה|1=ב ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826.
}}
 
====הפחתת סנקציות לא משפטיות מן הפיצויים====
הטעון המפותח במאמר זה{{הערה|1=(Should Court Deduct Non-Legal Sanctions from Damages?" 30 '''Journal of Legal Studies''' 401 (2001".}}
{{הערה|1=(Should Court Deduct Non-Legal Sanctions from Damages?" 30 '''Journal of Legal Studies''' 401 (2001".}}
הוא, שבעת פסיקת פיצויים בגין הפרת חוזה או בגין ביצוע עוולה, רצוי להפחית במקרים מסוימים (אך לא בכולם) את הפיצויים לניזוק, בגובה הסנקציה הלא משפטית בה נשא המפר או המעוול. כך למשל, אם סוחר הפר חוזה וגרם נזק של 100, אך עקב כך הוחרם על ידי חלק מן הלקוחות וסבל בשל כך נזק של 40, רצוי לעיתים שהפיצוי שבו יחויב יהיה 60 ולא 100. השאלה מתי ראוי לבצע הפחתה כזו ומתי לא, תלויה בעיקרו של דבר בשאלה, אם הסנקציה הלא משפטית יצרה נזק שאין בצידו כל תועלת (deadweight loss) – שאז אין לנכות את הסנקציה הלא משפטית, או שיצרה במקביל לנזק תועלת – שאז יש לנכות סנקציה זו.
 
====אנטי ביטוח====
מאמר זה{{הערה|1= (Anti-Insurance" 31 '''Journal of Legal Studies''' 203 (2002".}}
מאמר זה
{{הערה|1= (Anti-Insurance" 31 '''Journal of Legal Studies''' 203 (2002".}}
מציע לשוק חוזה מיוחד אשר יספק תמריצי התנהגות אופטימליים הן למפר והן לנפגע, אף כאשר אין כל דרך לדעת לאחר מעשה כיצד נהגו המפר והנפגע עובר לגרימת הנזק או להפרת החוזה. הרעיון בכלליות הוא, שבמקרה של הפרת החוזה, לא ישולם הפיצוי לנפגע אלא לצד שלישי. הצד השלישי, מצידו, ישלם מראש לצדדים לחוזה סכום כסף המבטא את תוחלת הרווח שהוא עתיד להפיק מהפרת החוזה. בדרך זו יהיו למפר תמריצים יעילים לקיים את החוזה, אך גם לנפגע יהיה תמריץ לשתף פעולה מצד אחד, ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה מצד שני, שכן יידע שלא יפוצה בגין נזקיו. רעיון האנטי ביטוח ישים בתחומים שונים, ובפרט בתחום החוזים הצרכניים.
 
====אחריות חוזית יורדת====
גם מאמר זה{{הערה|1=(Decreasing Liability Contracts" 33 '''Journal of Legal Studies''' 157 (2004".}}
גם מאמר זה
{{הערה|1=(Decreasing Liability Contracts" 33 '''Journal of Legal Studies''' 157 (2004".}}
מציע לשוק חוזה מיוחד, אשר על פיו, ככל שמתקדם ביצוע החוזה, יופחתו פיצוייו של הנפגע מהפרת החוזה. בבסיס טעון זה גלום הרעיון, שככל שמתקדם המבצע בביצוע החוזה, די בסנקציה נמוכה יותר כדי לתמרץ אותו להשלים את הביצוע. הפחתת הפיצוי אף משפרת את תמריציו של מקבל הביצוע וגורמת לו לשתף פעולה ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה.
 
====אחריות כוללת בגין נזקים עודפים====
מאמר זה{{הערה|1=(ShouldTotal Court Deduct Non-LegalLiability Sanctionsfor fromExcessive Damages?Harm" 3036 '''Journal of Legal Studies''' 40163 (20012007".}}
מאמר זה
{{הערה|1=(Total Liability for Excessive Harm" 36 '''Journal of Legal Studies''' 63 (2007".}}
עוסק במצבים שבהם מספר מזיקים גורמים לנזקים כבדים, ניתן לדעת מה הנזק הכולל שנגרם על ידי כל המזיקים, אך לא ניתן לדעת מה חלקו של כל מזיק ומזיק בגרם הנזק. הטעון במאמר הוא, שדרך טובה ליתן לכל המזיקים תמריצים יעילים להפחתת נזקים, היא לחייב כל אחד מהם לשאת בהפרש שבין הנזק הכולל בפועל, לבין הנזק הכולל האופטימלי. הפתרון שמוצע במאמר ניתן ליישום בין היתר במצבים שבהם מספר מזהמים גורמים לזיהום סביבתי משמעותי — כגון מפעלים אשר מזהמים את נחל הקישון – מבלי שניתן לדעת לכמה נזק גרם כל אחד מן המפעלים.
 
===דרכי התמודדות עם תופעת הרפואה המגננתית===
רבים מכתביו של פורת עוסקים בתחום האחריות של רופאים ובתי חולים. בצד כתיבה הממליצה להטיל אחריות נזיקית על רופאים ובתי חולים כאשר רישומים רפואיים נמצאו לוקים (נזק ראייתי), וכתיבה אחרת הממליצה להטיל אחריות נזיקית במקרים שבהם קיימת אי ודאות אם הנזק נגרם על ידי רשלנות הרופא (אחריות בגין הגברת סיכון), מציע פורת לצמצם את אחריותם של הרופאים והמוסדות הרפואיים במקרים רבים אחרים.
במאמר אחד (Offsetting Risks),{{הערה|1=(Offsetting Risks" 106 '''Michigan Law Review''' 243 (2007".}} הציע פורת להפחית באופן משמעותי את אחריותם של רופאים אשר העדיפו ברשלנות דרך טיפול אחת על פני דרך טיפול אחרת וגרמו עקב כך נזק לחולה, וזאת אם ההעדפה הרשלנית לא רק הגדילה את סיכוני החולה, אלא בד בבד אף הפחיתה סיכונים אחרים שלו. על פי הנטען על ידי פורת, קבלת הטעון שלו עשויה להביא למיתון תופעת הרפואה המגננתית ולהוזלתו של השירות הרפואי. במאמרים קודמים ("The Many Faces of Negligence"{{הערה|1= (The Many Faces of Negligence" 4 '''Theoretical Inquiries in Law''' 105 (2003". }}
במאמר אחד (Offsetting Risks)
"רשלנות ואינטרסים"{{הערה|1="רשלנות ואינטרסים", '''[[עיוני משפט]]''', כד 275 (2000).}}
,{{הערה|1=(Offsetting Risks" 106 '''Michigan Law Review''' 243 (2007".}} הציע פורת להפחית באופן משמעותי את אחריותם של רופאים אשר העדיפו ברשלנות דרך טיפול אחת על פני דרך טיפול אחרת וגרמו עקב כך נזק לחולה, וזאת אם ההעדפה הרשלנית לא רק הגדילה את סיכוני החולה, אלא בד בבד אף הפחיתה סיכונים אחרים שלו. על פי הנטען על ידי פורת, קבלת הטעון שלו עשויה להביא למיתון תופעת הרפואה המגננתית ולהוזלתו של השירות הרפואי. במאמרים קודמים ("The Many Faces of Negligence"
{{הערה|1= (The Many Faces of Negligence" 4 '''Theoretical Inquiries in Law''' 105 (2003". }}
"רשלנות ואינטרסים"
{{הערה|1="רשלנות ואינטרסים", '''[[עיוני משפט]]''' כד 275 (2000).}}
), טען פורת שכאשר הרופא או המוסד הרפואי נטולי אינטרס עצמי בדרך הטיפול בחולה, עשוי להיות יתרון בשחרורו של הרופא מאחריות משפטית כלשהי אפילו אם התרשל וגרם לנזק. פורת טען ששחרור כזה מאחריות עשוי להפחית את סיכון הרפואה המגננתית.
 
202

עריכות