ערבית – הבדלי גרסאות

*הגייה: הערבית הספרותית (פֻצחאפֻצְחַא) שמרה, בשינויים קלים שנוצרו במשך הזמן, על הגייה הקרובה להגייה העברית המקורית: חא, עין הן אותיות לועיות; טא, צאד וקאף הן אותיות נחציות. גם הגיית הא ואליף מורגשת יותר מאשר בעברית ישראלית. רא נהגית בקצה הלשון, בניגוד להגייה הישראלית הנפוצה של רי"ש, בגב הלשון. כאף ובא תמיד נהגות כדגושות (k ו-b), בדומה להגייתן בעברית המקורית. פא תמיד נהגית כרפה (f). קיימות צורות רפות של דאל ותא (ד'אל ות'א), המייצגות את הצלילים th קולי ו-th אטום (באנגלית), בהתאמה. קיימות צורות לא-לועיות של חא ועין (ח'א וע'ין), שהראשונה מייצגת את הצליל של כ"ף רפה, והשנייה מייצגת את העיצור [[עיצור וילוני, חוכך, קולי|/ɣ/]], שדומה בצלילו להגייה הישראלית הנפוצה של רי"ש, או לגימ"ל רפה בעברית הטברנית (וכן הבבלית, ה[[הגייה תימנית|תימנית]] והצפון-אפריקאית). הערבית מתגדרת מכל שפה אחרת, חיה או מתה, בצלילים צ'אד וט'א (דל"ת נחצית כבדה ו-"th" קולית נחצית, שכיום נהגית גם כזי"ן נחצית), אם כי אין בה הבחנה בין סמ"ך ושי"ן שמאלית.