עלילת החמור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) |
מ הוספת קישור לחילול הקודש |
||
שורה 103:
יוסף בן מתתיהו תקף בספרו את אפיון ואמר שבדברי השקר שלו על פסל החמור, התגלה כ"נבער וחסר תבונה מכל האנשים" או שפשוט החל לספר משהו ולא היה מסוגל להשלימו.
הוא תהה האם "המדקדק הזה" (אפיון) לא קיבל על עצמו כאיש מדע להציע תיאור היסטורי אמיתי, שהרי הוא לא חקר את כל הדברים האלה אלא רק "הגיש דברי בדים אשר לא יאָמנו כי יסופרו".
הוא טען שליהודים היו תמיד אותם חוקים ואף אחד מאלה שכבשו את ירושלים ונכנסו לבית המקדש כמו [[פומפיוס]], [[קראסוס]] ו[[טיטוס]], לא מצא שם דבר כזה ומוסיף שאילו באמת נמצא דבר כזה אצל היהודים, הרי בוודאי שלא איש מצרי יוכל לגנות אותם על כך, כי חמור אינו גרוע יותר מ[[עכבר]]י-פרעה, [[תיש]]ים וחיות אחרות שנחשבו בעיני המצרים לאלים. יוסף תקף את אפיון באופן אישי והוסיף לכך התקפה על [[מיתולוגיה מצרית|האמונה המצרית]], באומרו שאפיון עצמו היה בעל לב של חמור וחסר בושה כמו כלב – "אשר דרך המצרים לתת לו כבוד אלהים", כי אין היהודים "נותנים כבוד לחמורים" או "מאמינים בכוחם" ומייחסים להם סמכות שלטון "כדרך המצרים הנותנים כבוד לתנינים ולנחשים" - שהרי אם יכיש אותם נחש או יטרוף אותם תנין, ייחשבו למאושרים "כי זכו להאסף אל האלהים". יוסף הדגיש כי מעמדם של החמורים אצל היהודים זהה למעמדם "אצל כל האנשים הנבונים" והם משמשים כמשרתים מועילים בעבודת האדמה. הוא טען כי אנטיוכוס שדד את המקדש מתוך אהבת בצע,{{הערה|שם=נגד אפיון ז}} ובניגוד לדברי הסופרים שיצאו להגן על כבודו, עלילת הדם על קרבן האדם היווני בהיכל לא מנקה אותו מאשמת [[חילול הקודש]], שהרי לא ידע מראש את מה שגילה רק לאחר שנכנס למקדש.{{הערה|שם=נגד אפיון ח}}
יוסף טען שאפיון לעג ליהודים כש"הוסיף על שקריו את דברי מנסיאַס" על גנבת ראש החמור הגדול (חמור המשא), והוסיף על אפיון ש"החמור הגדול היה הוא ולא אחר". הוא לגלג על אמינות הסיפור והביע כמה תהיות [[סרקסטי]]ות:{{ש}}
| |||