מנשייה (יפו) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 26:
בשנת [[1891]] בנה השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] בשכונה את [[תחנת הרכבת יפו]] שחיברה, בין השאר, בין יפו לירושלים והייתה נקודת הקצה של [[מסילת הרכבת לירושלים]]. בשנת [[1898]] הוקמה על החוף במערב הרובע השכונה החרדית [[יפה נוף (יפו)|יפה נוף]] ובבית [[יעקב פסקל]], הקונסול האוסטרו-הונגרי, נחנך משכנו החדש של בית החולים היהודי היחיד באזור, [[שער ציון (בית חולים)|שער ציון]].
 
בתקופת [[המנדט הבריטי]] התרחשו לעתים תקריות בשכונה בין יהודים לערבים. [[פרעות תרפ"א]] החלו ב-[[1 במאי]] [[1921]] בהתנפלות על עוברים ושבים יהודים וביזת חנויות יהודים בשוק מנשייה. במהלך [[מלחמת העצמאות]] צלפו הערבים מגגות הבתים בשכונה, לרבות מצריח [[מסגד חסן בק]], על רחובות תל אביב וגרמו לאבדות רבות בנפש. לאור האיומים הרבים ממנשייה על תושביה היהודים של תל אביב ממנשייה החליט ארגון ה[[אצ"ל]] לכבוש את השכונה, ואכן השכונה [[התקפת האצ"ל על יפו|נכבשה על ידי האצ"ל]] אך בלחץ הבריטים נמסרה לכוחות "[[ההגנה]]" שהשלימו ב[[מבצע חמץ]] את כיבוש יפו בסוף אפריל [[1948]]. יפו נכנעה ב-[[13 במאי]] 1948 (בדיוק 24 שעות לפני [[הכרזת מדינת ישראל]]).
 
במהלך הקרבות נהרסו על ידי האצ"ל בתים רבים בשכונה כמו גם ה[[תשתית|תשתיות]] שלה, כחלק מ[[טקטיקה|טקטיקת]] לחימה מתוכננת. בנוסף, שידר האצ"ל תשדירי [[תעמולה]] ברדיו המקומי, בערבית, בהם הובטח לאוכלוסייה האזרחית גורל דומה לזה של תושבי [[פרשת דיר יאסין|דיר יאסין]].{{הערה|1=רוטברד, שרון, עיר לבנה, עיר שחורה, 2005, הוצאת בבל}} כבר במהלך מלחמת העצמאות יושבו [[עולים חדשים]] בשכונה, והיא הפכה ל[[שכונת עוני]] צפופה.
שורה 39:
 
==מנשייה ונווה שלום מרחב משותף זהות כפולה==
משנות התשעים של המאה התשע-עשרה ועד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים נתפס המרחב העירוני שבצפון יפו, בקרב דוברי העברית, כמורכב משני אזורים נבדלים – פרוור דרומי שנקרא "[[נווה שלום]]" ואזור עוני צפוני שכונה "חארת אלתנכּ" ("שכונת הפחים" בערבית).{{הערה|[https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/manshia/karton שכונת פחים (חארת א-טאנק)], אתר tlv100 האנציקלופדיה העירונית}} הערבים הכירו את שני החלקים, הצפוני והדרומי כ[[מנשייה (יפו)|מנשייה]]. יהודים וערבים התגוררו זה לצד זה בשני האזורים. כלומר, נווה שלום ומנשייה חלקו את אותו המרחב הפיזי ורק שמן השונה בפי האוכלוסיות הערבית והיהודית הבדיל ביניהן וכך מעידות גם שתי המפות האחת המנדטורית מ-1918 והשנייה מטעם חברת [[הכשרת היישוב]] מ-1923. קו הגבול שסורטט על ידי הבריטים בין יפו לתל אביב בשנת 1921, היה "גבול של נייר" ולא קיבל ביטוי פיזי עד [[מלחמת העצמאות]]. ולמרות זאת, מסוף שנות ה-20 חל מהפך עמוק בדימוי הציבורי היהודי של המרחב המשותף נווה שלום/מנשייה שלא לווה בשינויים פיזיים או דמוגרפיים מהותיים. במקום הבחנות מרחביות המבוססות על הבדלים מורפולוגיים, חברתיים וכלכליים התקבלה בתודעה העברית חלוקה "לאומית" של המרחב, בין רקמה עירונית מודרנית ויהודית בתחומה של תל אביב (בגבולות הסרטוט הבריטי) לבין רקמה עירונית מדורדרת וערבית שנקראה בשם "מנשייה". נקודת המבט החדשה, האנכרוניסטית, עוותה ההיסטוריה של נווה שלום. היא התעלמה מחלקיה של השכונה שנותרו לאחר סרטוט הגבול בתחומה של יפו, וגרמה לשכונה להיראות כ"שכונת סְפר" יהודית מרגע הקמתה, עמדה קדומנית בעימות מדומיין עם השכונה ה"ערבית" מנשייה. תפיסה קוגניטיבית זו התקבלה שלא בצדק כאמת לאמיתה גם במחקר הביקורתי של השנים האחרונות.{{הערה|אור אלכסנדרוביץ', '''[https://theory-and-criticism.vanleer.org.il/wp-content/uploads/woocommerce_uploads/2016/12/Teoria-41_Or.pdf גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום],''' [[תאוריה ובקורת|תיאוריה וביקורת]], גיליון 41, קיץ 2013}}
 
==לקריאה נוספת==