יון סיגורדסון – הבדלי גרסאות

נוספו 2 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הנצגים->הנציגים - תיקון תקלדה בקליק
מ (בוט החלפות: קופנהגן)
מ (הנצגים->הנציגים - תיקון תקלדה בקליק)
נולד בכפר קטן באזור ה[[פיורד]]ים המערביים של [[איסלנד]] ([[וסטפיורדס]]; Westfjords) והיה בנו של כומר. ב-[[1833]] עבר ל[[קופנהגן]] על מנת ללמוד [[היסטוריה]] ב[[אוניברסיטת קופנהגן]], שם נחשף ל[[כתב יד (מקור)|כתבי היד]] של ה[[סאגה|סאגות]] האיסלנדיות, החל לחקור אותן והיה למומחה להן. בשנת [[1845]] שב לאיסלנד והחל לכהן כציר ב[[אלת'ינגי]] (הפרלמנט האיסלנדי, שפעל בחסות [[דנמרק|דנית]]) כנציג אזור [[איסאפיירד'ור]]. מבחינה פוליטית וכלכלית היה [[ליברליזם קלאסי|ליברל קלאסי]] והתרחק מה[[התנועה הרומנטית|רומנטיקה]] של ה[[לאומנות]] בסגנון הגרמני. הוא ביקש לקדם [[מודרניזציה]], [[דמוקרטיזציה]], [[זכויות האדם|זכויות אדם]] ו[[קידמה]] כלכלית [[רציונליזם|רציונליסטית]].
 
בעקבות [[אביב העמים]] של [[1848]] גיבשה דנמרק ב-[[1849]] [[חוקה]] שהעניקה לאיסלנדים מספר זכויות. השלטון הדני ביקש שהאלת'ינגי האיסלנדי יאשרר את החוקה. אולם סיגורדסון הוביל תנועת סירוב, כיוון שהחוקה החדשה לא כללה [[אוטונומיה]] ו[[זכויות אזרח]] מלאות לאיסלנדים. סיגורדסון וליברלים אחרים גיבשו הצעת החלטה חליפית שתהפוך את איסלנד למדינה עצמאית, כאשר יחסיה עם דנמרק יהיו במסגרת של [[אוניה פרסונלית]] (כלומר מערכת יחסים בין שתי ישויות הנחשבות ל[[מדינה|מדינות]] שונות ו[[ריבונות|ריבוניות]], אשר אותו האדם ([[מלך דנמרק]]) עומד בראשן, בעוד גבולותיהן, חוקיהן והאינטרסים שלהן נותרים שונים). ההצעה נידונה בכינוס לאומי מיוחד של הנצגיםהנציגים שהתכנס ב-[[1851]] במטרה לאשרר את החוקה החדשה (Þjóðfundurinn 1851). [[מושל]] האי מטעם דנמרק הכריז על ההתכנסות כבלתי חוקית וביקש לפזרה. אז הוביל סיגורדסון את המתכנסים לקום ולהצהיר שהם מוחים על החלטת המושל ויתלוננו בפני המלך. מנקודה זו ועד הגדרת האוניה הפרסונלית בין איסלנד לדנמרק ב-[[1918]], נותרה מצבה החוקתי של איסלנד לא פתור.
 
על אף היותו איש התנועה הלאומית האיסלנדית, חי סיגורדסון ופעל רוב זמנו בקופנהגן. את דבריו לעם האיסלנדי פרסם ב[[כתב עת|כתב העת]] שייסד, '' Ný félagsrit'' (כתב עת לחברה חדשה), שראה אור מדי שנה בין [[1841]] ל-[[1873]] במימונו של סיגורדסון, שהיה גם תורם התוכן העיקרי. מ-1851 כיהן כנשיא האגוד הספרותית האיסלנדית (Hið íslenska bókmenntafélag) ונשיא (יו"ר) האלת'ינגי ולפיכך זכה לכינוי "הנשיא יון" (Jón forseti).