פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 71 בתים ,  לפני 6 חודשים
*הגייה: הערבית הספרותית (פֻצְחַא) שמרה, בשינויים קלים שנוצרו במשך הזמן, על הגייה הקרובה להגייה העברית המקורית: חא, עין הן אותיות לועיות; טא, צאד וקאף הן אותיות נחציות. גם הגיית הא ואליף מורגשת יותר מאשר בעברית ישראלית. רא נהגית בקצה הלשון, בניגוד להגייה הישראלית הנפוצה של רי"ש, בגב הלשון. כאף ובא תמיד נהגות כדגושות (k ו-b), בדומה להגייתן בעברית המקורית. פא תמיד נהגית כרפה (f). קיימות צורות רפות של דאל ותא (ד'אל ות'א), המייצגות את הצלילים th קולי ו-th אטום (באנגלית), בהתאמה. קיימות צורות לא-לועיות של חא ועין (ח'א וע'ין), שהראשונה מייצגת את הצליל של כ"ף רפה, והשנייה מייצגת את העיצור [[עיצור וילוני, חוכך, קולי|/ɣ/]], שדומה בצלילו להגייה הישראלית הנפוצה של רי"ש, או לגימ"ל רפה בעברית הטברנית (וכן הבבלית, ה[[הגייה תימנית|תימנית]] והצפון-אפריקאית). הערבית מתגדרת מכל שפה אחרת, חיה או מתה, בצלילים צ'אד וט'א (דל"ת נחצית כבדה ו-th קולית נחצית, שכיום נהגית גם כזי"ן נחצית). עם זאת, אין בערבית הבחנה בין סמ"ך ושי"ן שמאלית.
 
עםלמרות זאתנקודות הדמיון הרבות בין העברית והערבית, הערבית דומה יותר לשפה הארמית, בייחוד בסגנון שבו דוברה על ידי הנבטים:
*כתב: ה[[סורית|כתב הארמי הסורי]], המבוסס אף הוא לכתחילה על ה[[אלפבית פיניקי|כתב הכנעני]], הוא כתב רהוט, מתחבר ומשורבט שיוצר פונמות שונות.
*מילים: מילת השאלה "מי" היא בשתי השפות "מאן".
משתמש אלמוני