המרד הערבי – הבדלי גרסאות

חשיבותו של המרד הערבי בהנהגתו של השריף חוסיין שנויה במחלוקת. המרד לא סחף את ההמון הערבי אלא רק את בני השבטים ה[[בדואים]] של [[חיג'ז]] שהיו נאמנים לשריף. בני השבטים האלה עסקו בעיקר ב[[גרילה|לוחמה זעירה]] ותקיפת שיירות, דבר שחייב את ממלכה העות'מאנית לרתק כוחות גדולים סביב [[חצי האי ערב]]. אף על-פי שכוחות ערבים בהנהגתו של השריף חוסיין השתתפו במספר קרבות גדולים נגד הטורקים, בכללם הקרב על [[עקבה]], תרומתם למאמץ המלחמתי בזירה המזרח תיכונית הייתה זניחה ביחס למאמץ הבריטי. בנוסף, נראה שהמרד הערבי הקל במשהו על [[המצור על עדן]], אם כי, בכל מקרה, בשלב שבו פרץ, התייצב המצב בעדן.אל כוחותיו של פייסל צורפו גם יחידות בריטיות ובינהן היו אפילו 37 יהודים מבגדד שבמהלך המלחמה ביקשו לעבור לגדודים העבריים אך סורבו.

עם תום [[מלחמת העולם הראשונה]] וכינון שלטון ה[[מנדט]] הבריטי על [[עיראק]] ו[[ארץ ישראל]] והצרפתי על [[סוריה]] ו[[לבנון]], גאתה תחושת המרירות בקרב העמים הערביים. בני [[חוסיין בן עלי]] מונו למלכי [[הממלכה הערבית של סוריה]], [[עבר הירדן]] ו[[עיראק]], כגמול על עזרתו לבריטים במלחמה. על הממלכה הערבית של סוריה השתלטה במהרה צרפת והמלך הממונה, וכפיצוי מינו הבריטים את [[פייסל הראשון מלך עיראק|פייסל אבן חוסיין]] למלך עיראק.